תקנת השבין י״גTakanat HaShavin 13
א׳ארבעה חלוקי כפרה הן כמו שאמרו [ביומא פ"ו.], אם עבר על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים ומשום דמסיים כי וגו' ולקחתי וגו', ומלשון רש"י שם משמע דכוון לקרא דבתריה דמסיים ארפא משובתכם משמע מיד ועיין מה שכתוב רש"י, ונראה דמפרש שובבים לשון שביתה וביטול שמתבטל ממעשה המצות, ושוב ראיתי במהרש"א בחידושי אגדות שכתב שראה לפרש על דרך זה דמשובתם [ועיין שם שמביא קרא דארפא משובתכם] לשון מנוחה שאין מתעמל לקיים מצות עשה עיין שם, ולפי זה היינו דוקא ביטול מצות עשה ויש לכלול בזה לאו שאין בו מעשה דהוא גם כן עבירה בשב ואל תעשה ואין צריך לומר כל הרהורי עבירה ומחשבות רעות וזרות על זה נופל ביחוד לשון שובבים כמו [בישעיה נ"ז] שובב בדרך לבו והוא התר אחר כל העולה בלבו מהרהורי היצר רע וכן גבה לב ולב רגז, ואפילו הרהורי עבודה זרה דנענשים עליה כמו שאמרו [בקדושין ל"ט:] ויש על זה אזהרת לאו דלא יהיה לך כמו שאמרו רמב"ם [ריש הל' יסוה"ת] הוא לאו שאין בו מעשה, ובויקרא רבא [פרשה ז'] איתא דאין עולה באה אלא על הרהור הלב וכן הוא בירושלמי [פ"ח דיומא ריש הלכה ז'] ופ"א דשבועות [הלכה ו] ומשמע דהיינו הרהור עבודה זרה דיש עונש וצריך כפרה וכן קרא דאיוב דמייתי שם וברכו אלקים בלבבם משמע דהיינו הרהור עבודה זרה, ואף דבתשובה לבד נתכפר, העולה לדורן וכמו שאמרו [בזבחים ז':] לענין כפרה אעשה דמהאי טעמא הוא דורן בעלמא והכי נמי להויקרא רבא והירושלמי בכפרה אהרהור, ונראה דלא פליגי אהגמרא שם דגם הרהור בכלל עשה דלאו שאין בו מעשה הוא בכלל עשה כמו שכתבתי, והגמרא נקט המצוי טפי והמדרש נקט החמור טפי ואף דנתכפר בתשובה לבד צריך להביא אחר כך עולה לדורן כשיבוא להקביל פני המלך וכמו שאמרו [בזבחים שם]:
1
ב׳ושאר לאוין שאין לוקין כפי מה שכתבתי כל שעבירתן בקום ועשה משמע דאינן בכלל ואפילו עשה אם עובר עליה בקום ועשה וכגון לאו הבא מכלל עשה דהוא נחשב עשה ועבירתו בקום ועשה יש לומר כפי מה שכתבתי דאינו בכלל, וסתימות לשון הגמרא משמע דכל עשה קאמר וכפי דברי רש"י שם דיבור המתחיל ופקדתי דמסברא אוקי הקל לקלה עיין שם יש לומר לא כמו שאמרו מהרש"א שם בחידושי אגדות דמוקמינן אעשה הקלה שאינו במעשה עיין שם, רק קולא דעשה הוא לפי שאין בה מלקות דמה דאשכחן דהתורה הקילה בענשו זה חשבינן לקולא לענין כפרתו גם כן, וכמו דמחמירינן בכפרה בחומר העונש בחייבי כריתות ומיתות בית דין ובודאי גם פסח ומילה שהם מצות עשה ועובר עליהם בשב ואל תעשה כיון דחייב כרת עליהם הם בכלל חייבי כריתות לחומר הכפרה, ועל כן לא כל שב ואל תעשה קיל רק הקולא תלוי במה שאין בו עונש, ולפי זה היה נראה דגם כל לאוין שאין לוקין יהיה לענין זה בכלל עשה, אך סתימות לשון הגמרא שאמרו אחר כך עבר על מצות לא תעשה וכו' ולא אמרו דוקא לאוין שלוקין משמע דרצה לומר כל מצות לא תעשה, ואף דגבי עשה נסט סתם ועם כל זה עשה שיש בה כרת אינו בכלל וכמבואר בלשון הרמב"ם [פ"א מתשובה ה"ד], בזה סמך על מה שאמר אחר כך בתמורות חייבי כריתות דכולל כל חייבי כריתות בין ממצות עשה בין ממצות ל"ת ונקט מקודם מצות עשה ומצות ל"ת סתם ור"ל חוץ מחייבי כריתות ומיתות ב"ד שזכר אחר כך, אבל לאוין שאין לוקין דאין נזכר משמע דהם בכלל מל"ת ולפי זה נראה דגם לאו שאין בו מעשה בכלל מצות ל"ת ואף שאין בו מעשה וכן הרהור דעבודה זרה דהוא בלאו שאין בו מעשה כמו שכתבתי, ואם כן צריך לומר דמה שאמרו [בזבחים שם] עולה דורן היינו רק למה שאמרו שם דמכפרת אעשה אבל להויקרא רבה אהרהור ע"ז לאו דורן דצריכה לגמור הכפרה קודם יום הכיפורים, ואם כן איכא ה' חלוקי כפרה וחטאת דלאו דורן ההיא אשוגג דחייבי כריתות ובאה לשוגג במקום היסורין הצריכין למזיד אבל עולה אהרהור עבודה זרה זה חילוק כפרה מחודש דבזה תשובה תולה ועולה מכפרת:
2
ג׳ובמשנה [יומא פ"ה:] חשיב חטאת ואשם דמכפר ולא עולה, וזה ראיה לדרבא [בזבחים שם] דעולה דורן ולא לכפרה, ומיהו במשנה שם איתא דתשובה מכפרת אמצות עשה ומצות לא תעשה ועיין שם בגמרא מוקי אלא תעשה הניתק לעשה, ולכאורה משמע דוקא הניתק לעשה דאף דעבר אלאו אי מקיים העשה תיקן עבירת הלאו ועל כן לא חמיר מעשה מה שאין כן שאר לאוין שאין לוקין כגון לאו שבכללות ואפשר גם לאו שאין בו מעשה לא מדנקט רק הניתק לעשה, אך ממה שאיתא [שם פ"ו רע"א] לא תשא וכל דדמי ליה משמע דוקא לאו שיש בו מלקות דומיא דלא תשא שיש בו מלקות כמבואר [בשבועות כ"א.] דבית דין שלמטה מלקין, ורש"י שם דיבור המתחיל וכל כתב ל"ת גמור והוא לישנא דברייתא שמייתי הגמרא שם אחר כך, ואף דכתב ל"ת סתם משמע רק לאפוקי הניתק לעשה מכל מקום מדנקט לא תשא ולאשמועינן דדמיה ליה משמע ל"ת דמלקות דאי לאו הכי הוי ליה למינקט ל"ת אחרת שאין בו מלקות, וצריד לומר מה שאמר הניתק לעשה חדא נקט והוא הדין שאר לאוין שאין לוקין:
3
ד׳ומיהו מתני' שם לא אתאן כחלוקי כפרה דר' ישמעאל שהרי תני סיפא חמורות תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר ולא תני חלוקה אחרת ומשמע דכייל הכל בחמורות גם כריתות ומיתות ב"ד וכברייתא דבגמ' [שם פ"ו.], ובלאו הכי מדתני במתני' מצות עשה ומצות לא תעשה ור' ישמעאל פלגינהו בתרתי משמע דמצות עשה דר' ישמעאל היינו מצות עשה לבד דאי גם הניתק לעשה הוי לי' לוהר מצות עשה ומצות לא תעשה כבמתניתין וליתני באידך חלוקה מצות ל"ת גמור כבברייתא דלעיל, ועל כן דהוא כייל כל מצות לא תעשה בכלל לא תעשה, ועשה רצה לומר מצות עשה לבד, וכן משמע בתוספות [שבועות י"ב סע"ב] דיבור המתחיל לא זז שהקשו אהא דר' ישמעאל מהך מתני' יעוין שם ומבואר דפשיטא דהך מצות עשה היינו מצות עשה לבד ולא ל"ת הניתק לעשה, והם תירצו דלא פליג אדר' ישמעאל עיין שם כונתם דמכפרין דמתני' לאו כפרה גמורה אלא כתולין דברייתא ועל כן לא קשה גם כן מחמורות אי רצה לומר גם חייבי כריתות ומיתות ב"ד דהא ר' ישמעאל אומר דתשובה ויום הכיפורים תולין וצריך תרויהו לתלות ולתלי' דרבי ישמעאל קרי מתני' מכפרין, ואף על גב דכייל בהדיא גם כן מצות לא תעשה גמור ובזה יום הכיפורים מכפר לגמרי גם כן, מתני' לא נחית לזה דכפרה גמורה דרבי ישמעאל:
4
ה׳אך הא קשה אי תולין דר' ישמעאל היינו מכפרין דמתני' אם כן קשה מצות ל"ת גמור אמאי תשובה תולה עד יום הכיפורים כחייבי כריתות ומיתות בית דין והרי ר' ישמעאל אומר על זה תשובה תולה כבל"ת הניתק לעשה דכהדדי נינהו ולהך תולה קרי מתני' מכפרין, ואם כן גם בל"ת גמור כן דהרי גמרא מפרש מיתורא דמצות עשה דמצות ל"ת הניתק לעשה דוקא קאמר מתני' וכאידך ברייתא דבגמרא שם ופליגי אדרבי ישמעאל, ואם כן מאי מקשו תוספות ממתני' אדר' ישמעאל ונדחקו לתרץ כיון דעל כרחך פליגי אם כן נימא דפליגי בכולהו ואין הכי נמי דמכפרין לגמרי וסבירא ליה לתנא דמתניתין דניתק לעשה דמי לעשה לכפר לגמרי וחייבי כריתות ומיתות ב"ד דמי למצות ל"ת גמורה דסגי ביום הכיפורים, [ומזה לא הקשו תוספות משום דבמתני' לא מפרש בהדיא חייבי כריתות ומיתות בית דין אך בברייתא מפרש ובשבועות שם נמי מפרשינן חמורות כן עיין שם], ואולי לא בעו לאפושי פלוגתא במה דאפשר לומר דלא פליגי, ורק במצות ל"ת גמור דבלאו הכי תנאי נינהו ביומא שם דלחד תנא תשובה מכפרת גם אלא תעשה גמור, וכפי מה שכתבתי להתוספות דהך מכפרין היינו תולין יש לומר דהיינו כדר' ישמעאל דכל מצות ל"ת תולין בתשובה לבד ודבריהם בשבועות הוא כתירוץ בתרא [בחגיגה ה'.] דיבור המתחיל הא, ולתירוץ קמא שם ברייתא דעל ל"ת גמור תשובה מכפרת פליגי אדר' ישמעאל, ומה שהביאו שם מברייתא ולא ממתני' דיומא שם הינו משום דמתני' מוקמינן בניתק לעשה אבל לא תעשה גמור מודי לר' ישמעאל והתם בעושק שכר שכיר קיימי והם לשיטתם [בב"מ ס"א סע"א] דיבור המתחיל לעבור דלוקין אכובש שכר שכיר עיין שם, [ושוב ראיתי בטורי אבן חגיגה שם כתב לתרץ קושית התוספות שם דכל לאוין שאין לוקין בכלל עשה כמו שאמרו ביומא בלאו הניתק לעשה וכובש שכר שכיר אין לוקה דניתק לעשה וגם הוא לאו שאין בו מעשה עיין שם, ובאמת תוספות לשיטתם כמו שכתבתי, והנה פשיטא ליה גם כן דכל לאוין שאין לוקין בכלל], ועל כן מייתי הברייתא דגם בל"ת גמור דמלקות דוגמת לא תשא תשובה מכפרת, ולפ"ד שם תלתא תנאי בזה דלמתניתין יחד ברייתא בניתק לעשה וכדומה דליכא מלכות תשובה מכפרת ולאידך ברייתא אפילו ל"ת גמור נמי חוץ מלא תשא ולרבי ישמעאל דוקא מצות עשה לבד:
5
ו׳ושוב ראיתי בספר תוספות יום הכיפורים [יומא פ"ה סע"ב] הביא מספר רצוף אהבה [סימן ש"י] הקשה אתוספות שבועות הנזכר הא ביומא מוקמינן לה בלאו הניתק לעשה והיינו עשה ופשיטא ליה דהיינו גם כן עשה בדרבי ישמעאל והוא יישב דברי התוספות כמו שכתבתי דברייתא דר"י מצות עשה דוקא קאמר ועיין שם אחר כך הביא תוספות דחגיגה הנזכר ויעיין שם באורך על זה והביא מ"ש ר' אלעזר שם כן גם בספר שם דעושק שכר שכיר ל"ת גמור ותמה על זה דהוא ניתק לעשה עיין שם, ואשתמיטתיה תוספות דב"מ הנזכר דמפורש דלוקין וגם מדבריהם בחגיגה הנזכר לעיל מוכח כן, והוא כתב דמאי שנא מברייתא אחר רצה לומר ברייתא דתשובה מכפרת אעשה ול"ת הניתק לעשה עיין שם, ותמוה אם כן למה להם לברייתא הוי להם להביא מהמשנה וסתם משנה נמי פליגא אדר' ישמעאל בניתק לעשה ועל כן כונתם לאידך ברייתא ומשום דההיא ל"ת גמור וכמו שכתבתי:
6
ז׳ושוב ראיתי בעשרה מאמרות [מאמר חקור דין ת"א רפי"ח] דכל לאוין שאין לוקין כמצות עשה בזה להתכפר בתשובה לבד והן לאו שבכללות והבא מכלל עשה ושאין בו מעשה והניתק לעשה והניתן לתשלומין וקיים העשה ושילם אבל הניתן לאזהרת מיתת בית דין מפני חומרו אין לוקין ואינו בכלל זה, ועיין שם כתב ואף על פי שעולה גם כן כפרתן הכא במאי עסקינן בכפרה דממילא ועיין שם במפרש [אות ג] הביא דברי התו"כ מובא ברש"י בחומש עיין שם, והוא גם כן ברש"י בגמרא דזבחים [ה' סע"ב] דיבור המתחיל מאן ושם כתב רק הניתק לעשה והוא כתב על כל לאוין שאין לוקין, אבל תמוה מה דמשמע מדבריו דעולה מכפרת ככפרה דתשובה אלא דהכא מיירי בכפרה שמהאדם עצמו ואין צריך דבר אחר עיין שם במפרש [אות ד], ונראה דאשתמיטתיה גמ' [דזבחים ז':] הנזכר לעיל דעולה דורן משום דבלא תשובה זבח רשעים תועבה ובתשובה סגי ואם כן אינו כפרתן כלל, ולכאורה משם ראיה לדבריו דגם לאוין שאין לוקין תשובה סגי לפי מה שכתבתי דגם עלייה עולה מכפרת ואמאי קאמר עולה דורן אי בהו לא סגי בתשובה לבד וגם לפי מה שכתבתי מלשון רש"י בהניתק לעשה מיהת מוכח כן ונגד מה שכתבתי לעיל, ואפשר לומר דאין הכי נמי רבא קאמר רק דאיכא עולה דדורן בכפרה דעשה ואף על גב דקרא כתיב לכפר לאו דוקא דהא אעשה לא משכחת לה ואין הכי נמי דאניתק לעשה משכחת לה לר' ישמעאל, ולא נחית לבאר זה דעל כל פנים רוב עולה הבא על עשה הוא דורן והוא כתב שם מסקנא דמילתא כ' כאלו הוכיח זה מקודם ואין שם הוכחה רק [בר"פ ט"ז] כתב כן גם כן בפשיטות מדעתו בלאו הניתק לעשה וקיים עשה דמתכפר מיד, ועיין שם כתב ואם לאו כו' מתכפר קצת וכו' עיין שם, ומשמע קצת דמפרש כן הגמ' וכמו שכתב המפרש [שם אות ו'] דרצה לומר בלא קיים העשה ומכפר אעשה אבל אלאו לוקה עיין שם ותמוה בעיני אעשה פשיטא ומאי שנא משאר עשה וגם מתני' קאמר מצות ל"ת מבואר דאל"ת מכפר לא אעשה, ועיין שם אחר כך מתוספות שבועות הנזכר מפרש דבריהם גם כן בלא קיים העשה דלוקה ומכל מקום נוח להתכפר משאר חייבי מלקות עיין שם, והוא תמוה גם כן בעיני דמאי שנא משאר לאוין הלוקין כיון דלא קיים העשה וכמאן דאמר לא קיים לוקין, וגם לא ידעתי מה מקשה ממתני' אברייתא ומתני' לפי דבריו בלא קיים ולא מכפר אל"ת רק אעשה, ונראה דהדר ביה ממה שכתב תחלה והתוספות מפרש דגם אל"ת מכפר אף דלא קיים, אבל תימא מנא ליה להקשות ולידחק ולפרש מתני' בדלא קיים ולא בדקיימו לעשה דבזה מתכפר גם לר"י, ואולי משום דאם גם לזה קרי מצות ל"ת ואינו בכלל מצות עשה אם כן על כן מצות עשה דברייתא דר' ישמעאל גם כן אין זה בכלל, ועדיין קשה אהדדי ועל כן מפרש זה בלא קיים, אבל לא ידעתי מי דחקו לפרש כן ובעיני הוא זר ותמוה וכמו שכתבתי ופשטיה דתוספות שבועות דלא כותיה, ועיין שם [פרק י"ז] מהתוספות דחגיגה ומה שכתב וליכא למימר אלא דפליג אפילו דר"י וכו', לא ידעתי מי דחקו לזה והלא תנאי הוא ותוספות הביאו ברייתא דאידך תנא וכנזכר לעיל, ואולי בא להעמידו כסתם משנה ואינו מוכרח ולא ידעתי מאי וליכא למימר דקאמר, ומה שכתב הוא לתרץ דלא פליגי משום דניתן לתשלומין ואין לוקה והוא על פי דרכו דבלאוין שאין לוקה מודה, ומהתוספות דלא תירצו כן יש לומר דאין ראיה דהם לשיטתם דלוקה כנזכר לעיל, והנה הא דמוחלין על כרחך בששילם וכמו שכתב המפרש [אות ט"ו], אך יש לומר מי לא עסקינן בעושק שכיר גר דמיירי ביה נמי קרא שם ומת הגר דהשתא ליכא תשלומין ולוקה ועל כל פנים אין לו ראיה להרמ"ע בזה ולכן מה דפשיטא ליה לדידי מיבעיא טובי:
7
ח׳ומצאתי בספר משנת חכמים [סי' ב אות ו] בשם אביו הרגיש מהא דעולה דורן ומכפר אהניתק לעשה דגם ניתק לעשה די בתשובה והוא דחה זה דיש לומר בסתם עולה קאמר דהוא על חייבי עשה המצוי בכל יום בכל אדם אבל הביא ראיה מכל מקום מהא דחייבי עשה ממשכנין ובתוספות [ר"ה ו'.] סוף דיבור המתחיל יקריב הטעם דמתכפר בתשובה וקפסיק ותני כל חייבי עשה אף אהניתק לעשה יעו"ש, ואינו מוכרח דהא עולה לאו חובה היא ורש"י [ערכין כ"א.] כתב דמהאי טעמא ממשכנין ונהי דתוספות לא נהירא להו זה דמכל מקום אי מכפר לא פשע מכל מקום זה אמת דאינו חובה דהא לא כתיב קרא לחיובא על העובר להביא אלא דאי מביא מתכפר, ולפי זה גם אי לאו הניתק לעשה צריך ליוה"כ לכפר יום הכיפורים מיהת גומר כפרתו ואחר יום הכיפורים מיהת אין צריך מיד, ולא דמי לחייבי חטאות ואשמות דאמעוט [בכריתות כ"ה:] חטאים דבר קרבן דזהו בקרבן חובה דחטאות ואשמות אבל עולה דאינו חובה לא מקרי חטא בר קרבן להצריכו לכפרתו אחר יום הכיפורים ושפיר חיישינן דפשע וממתין עד אחר יום הכיפורים ויתכפר, ותוספות דנקטי לא זז וכו' היינו בסתם עולה דאעשה ואין הכי נמי דאהניתק לעשה חיישינן דימתין על יום הכיפורים ולכן עדיין דבר זה צריך ישוב והכרע:
8