תקנת השבין י״דTakanat HaShavin 14
א׳ולשון אינו זז משם וכו' שדקדק בו בתוספות יום הכיפורים בשם מהרי"ט עיין שם, יש לומר לפי דעת רמב"ם וכל המפרשים בהא דהיכי דמי בעל תשובה וכו' שבאת וכו' באותה וכו' כפשטיה דתשובה גמורה מהמובחר צריך להיות דוקא שבאת וכו', נראה דזהו רק בעובר על ל"ת כמו שאמר שבאת דבר עבירה לידו וניצול דלא כל שעתא מתרחש דבר עבירה לפניו ובאותו הגוון והענין שעבר, וגם צריך להיות אותה עבירה עצמה דוקא שכבר טעם טעם איסור ההוא והיצר מסיתו ומתגבר נגדו בזה יותר ולא תאות כל עבירות שוות, מה שאין כן בעבר על מצות עשה דביטול מצות עשה הוא בא מצד עצלות וקרירות שאינו רוצה להטריח גופו לעשות המצוה וכל המצות שוות בזה ואין לך רגע שאין מצות עשה מוכנת לפני האדם לקיימה כגון לימוד תורה ואמונת השם יתברך דאנכי ד' וגו' ואהבתו ויראתו וכדומה וגם התשובה עצמה שהוא שב ומתחרט על מצות עשה שביטל היא עצמה מצות עשה והרי לפניו מצות עשה של תשובה שהוא מקיימה עתה ואין צריך שתבוא לידו דוקא אותה מצות עשה עצמה, וגם לגירסא דילן שבאת פעם אחת וב' יש לומר דבמצות עשה אין צריך לזה ואין צריך בירור על ידי ביאה לידו כלל דרק בדבר עבירה דהתשובה אאותה עבירה ביחוד של יתקפנו יצרו שייך זה, אבל במצות עשה כפי מה שכתבתי דבכל קיום מצות עשה סגי אין צריך בזה בירור כלל שתבוא לידו דאין לך אדם מישראל שאינו מקיים כמה מצות בכל יום ואפילו הריקנין שבישראל מלאים מצות כרימון ואפילו פושעי ישראל כמו שאמרו [בסוף חגיגה]:
1
ב׳ולענין שלא יבטל עוד שום מצוה זה גם כן אי אפשר וכמו שאמרו [בזבחים ז סע"א] על מנת שאין מחויב כלום פסולה שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה, ומשמע אפילו על מנת שהקריב כבר עולה באותו יום גם כן אין לך וכו' שאינו מחויב עשה משעת הקרבת עולה עד עתה דאי אפשר לינצל בכל שעה מביטול עשה כמצות תלמוד תורה וכדומה ממצות התמידות שכשמפנה רגע אחת לבו לבטלה מבטל מצות עשה ואין לך אדם ניצול מזה, דעל כן אמרו [ברכות ה'.] פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה דדבר זה מצוי אצל כל אדם אפילו צדיק גמור שפשפש ולא מצא לו שום חטא ומסתמא שוקד על התורה כל היום ועם כל זה יוכל לתלות בביטול תורה איזה רגעים אם לא יחידים השרידים כר' שמעון בן יוחאי וחבריו תלמידי חכמים האמיתים שכל שיחתם והרהור לבם גם במילי דעלמא הכל דברי תורה, וכפי הנראה דעל כן תיקנו בתפלה ברכת השיבנו ג' פעמים בכל יום ואפילו צדיק גמור דאין לך שאין מחויב עשה בביטול תורה ועבודה דעל זה מבקשים השיבנו לתורתך וקרבנו ווכו', והחזירנו ווכו' הוא על ביטול מצות תשובה עצמה, ואף דכבר שב שחרית ונתכפר מיד ולתנא קמא דברייתא [יומא פ"ו:] אחר שנתכפר ונמחל אין לו להזכירם עוד אלא אם כן שונה בהם ואין צריך לשוב ולחזור ולשוב על חטא אחד, בזה חוזרים ומבקשים לשוב בכל פעם על מה שהוסיף לחטוא משחרית לצהרים ומצהרים לערבית דאין לך אדם שניצול בכל שעה וכמו שכתבתי:
2
ג׳והסמיכו לזה ברכת סלח לנו דמיד אחר התשובה בא הסליחה וכמו שאמרו [במגילה י"ז ב] והיינו על מצות עשה דמוחלין מיד שעל זה מתודה ומבקש בברכת השיבנו ועל זה הסליחה באה ממילא כדין תיכף לתשובה, וכיון שנפתחו שערי סליחה ומחילה מוסיף לבקש על סליחת חטא ופשע שהם החמורות, ולכך מסיים המרבה לסלוח דהסליחות בריבוי גם מלבד מה שהדין נותן לסלוח השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו מתפייס בתחנונים למחול גם על החמורות בלא יום הכיפורים ויסורין ולא דרך ויתור רק על ידי התשובה והתפלה, וכצלותיה דרבא ורב המנונא זוטי [בברכות י"ז.] ומה שחטאתי מרק ברחמיך ולא על ידי יסורין והיינו גם באותם הצריכין יסורין למרק הכפרה, וזהו ברכת סלח שהסמיכו להשיבנו דזה צריך לבקש בכל יום הסליחה לינצל מיסורין, וברכת השיבנו עצמה היא על ביטול מצות עשה תורה ועבודה ותשובה המפורש בה דדבר זה אי אפשר לינצל בכל יום וכמו שכתבתי, ואם כן שפיר מוכרח מזה דלמחילה אמצות עשה על ידי תשובה אין צריך לתנאי שתבוא לידו, ויש להכריח נמי כן מהא דזבחים [שם רע"ב] דעולה דורן דהיכי דמי אי דליכא תשובה וכו' ואי דאיכא תשובה וכו' ומה ראיה דלמא ששב ולא בא לידו וניצול ומבואר ברמב"ם דאפילו לא ניצול מכל מקום תשובה מועלת ולא לגמרי ובודאי דיצא מכלל זבח רשעים תועבה כיון דהשתא מיהת שב ומתחרט ועל זה באה העולה להיות נמחל מחילה גמורה, ועל כן צריך לומר דבעשה מודי דלא שייך זה והיינו דמייתי ברייתא דלא זז משם וכו' ולשון לא זז בא לרמז דאין צריך שיבוא לידו ויקיים רק מיד נמחל ואפילו יוסיף לעבור אחר כך מכל מקום על הקודם נמחל לגמרי ובמצות עשה הוא תשובה גמורה כל שמתחרט בשעתו לגמרי:
3
ד׳ומיהו כל זה לשיטת הראשונים אבל לפי מה שכתבתי לעיל [אות ט] דגם בחמורות כן קשה הלשון לא זז משם דמצות עשה, ואולי הא גופיה קא משמע לן בזה דאין צריך לעולה למרק הכפרה, ואף על גב דבאה על חייבי עשה ועל כן יש מה איזה צורך לתיקון העשה דביטל וקא משמע לן דאינה רק דורן שמדת דרך ארץ לחוטא אף שנמחל להביא עוד דורן להתרצות, והתפילות שבמקום תמידין תיקנום כמו שאמרו [בברכות כ"ו:] הם במקום העולה דורן למחייבי עשה בזמן הזה והעבודה שבלב בתפלה הוא במקום עבודת הקרבנות בבית המקדש בפעל, וכך ראוי לעבד שחטא בהתעצלות עבודתו אחר שנתחרט ואדונו מחל לו יש לו להוסיף משלו השתדלות עבודה לרבו מה שלא נצטווה להראות חשקו ורצונו בעבודת רבו ושהוא מוכן וזריז מעתה לעבודתו, אבל אין זה מצד השם יתברך להצריכו זה לתועלת המחילה שלימה דהשם יתברך מוחל מיד ואינו זז אחר התשובה והחרטה ממקומו להוסיף להשתדל באיזה עבודה לצורך המחילה אלא מוחלין מיד תיכף שנתחרט ושב בלי זיזה לעלין אחר ופעולה אחרת, ודייק זה מקרא דארפא מיד, ומהכא הוא דדיינקינן מבזחים שם דעולה דורן ולא תימא תשובה תולה ועולה ממרק הכפרה ולא קרינן ביה זבת רשעים תועבה, דגם בחמורות דצריך יום הכיפורים או גם יסורין או גם מיתה למרק הכפרה מכל מקום בתשובה לבד לא מיבעיא דיצא מכלל שם רשע אלא אפילו צדיק גמור נמי מיקרי כמו שכתבתי לעיל [אות ט] מן המפורש [בקדושין מ"ט:] על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור שמא הרהר תשובה, ורשע גמור משמע גם בכל עברות החמורות, ומיד ששב הרי הוא נקרא צדיק אף שמחוסר כפרה עדיין וכל שכן דלא קרינן ביה זבח רשעים תועבה, על כן מייתי שם לשון הך ברייתא דלא זז וכו' דמבואר דתשובה מכפרת לגמרי מיד בלא הוספת עוד דבר, וכיון דבלא תשובה אי אפשר על כן כל עולה רק לדורן, ומה שכתב שם לפני זה דעולה מכפרת אעשה ועיין שם ברש"י דיבור המתחיל עולה וכו' אינה וכו' כפרה ממש וכו' יעו"ש ובתוספות דיבור המתחיל עולה צריך לומר דגם להך דורן קרי כפרה אף שכבר נתכפר לגמרי מכל מקום בהבאת דורן הוא מוסיף אהבה וממילא גם הכפרה בתיקון הקודם היא ביתר שאת, ואפשר דבתשובה מיראה דזדונות כשגגות על ידי העולה שאחר כך מתאהב להשם יתברך ונעשה כזכויות, ואפשר גם בתשובה מאהבה לא מיד נעשה כזכויות רק דבהא עדיפא מתשובה מיראה דמיד ששב נמחה העוון לגמרי ואינו כשגגה גם כן רק הוא כמו שלא חטא כלל, ועל ידי דורן העולה בחייבי עשה [ויום הכיפורים ויסורין בחייבי ל"ת ומיתות ב"ד] הוא שנעשה כזכויות, ושפיר אף על פי שכבר כיפר לגמרי במחילה גמורה והוא רק דורן כיון דעל ידי הדורן נתקן הקודם יותר קרי לי' גם כן כפרה על הקודם:
4
ה׳אך לשון הירושלמי [פ"א דיומא ריש ה"ז] האומר אין עולה מכפרת וכו' אין מכפרת לו עד כאן עיין שם, משמע דבאה לכפרה ממש דאי רק לדורן והכפרה המתוספת על ידו הוא ממילא על ידי הדורן שהביא אם כן אין הבאתה לכפרה ושפיר קאמר אינה מכפרת, וכן אפילו אמר אי אפשר שתכפר הרי מכל מקום הביא הדורן ולמה לא יצא הוספת הכפרה הבאה על ידי הבאת דורן אפילו בלא רצונו לכפרה כיון דבאמת אינו כפרה רק דורן, ובכריתות [ז'.] איתא אחטאת פלוגתא דאביי ורבא עיין שם ועולה לא נזכר, ונראה דתלמודין לטעמיה דעולה דורן והירושלמי פליג על זה ועיין בכורות [כ"ו רע"ב] וברש"י יעו"ש, ועיין בפירוש הפני משה [פ"א דשבועות ה"ו] דמפרש הא דאמר רחב"ה שם אחר כך לא כולה מן הדין בר נש מימר למלכא לית את מלך בא לחלוק אדלעיל ולומר דאיפכא מסתברא ודבקרבן מכפר בעל כרחך דמכל מקום הקריב יעו"ש, ורצה לומר זהו פשיטת תלמודין הנזכר דעולה דורן ודוקא בעולה קאמר, אך באמת פירושו דחוק ורחוק מאוד בעיני במשמע לשון הירושלמי וגם פירוש הקרבן עדה שם בזה דחוק, ולדעתי פשוט בהיפך מדברי שניהם דרחב"ה אדלעיל קאי לפרש טעמא דיום הכיפורים מכפר בעל ככרחך דכפרתו מצד השם יתברך והתגלות אור פני מלכותו ולא וכו' שאין לומר אינך מלך דבעל כרחך הוא מולך עליו ועל כן בעל כרחך הוא מכפר, מה שאין כן קרבן דבא לכפר על ידי מעשה דידיה בדידיה תליא שלא יתכפר על ידי זה דביד האדם להתנות על מעשיו בפעולותיו כרצונו, ואדרבה דברי רחב"ה מסייעים ומסכימים עם הקודם, ושוב מצאתי ביפה מראה שם [ביומא סימן ג] דיבור המתחיל מכפר פירש כן ולא ידעתי למה נאדו הם מפירוש זה הפשוט וברור:
5
ו׳ועכ"פ מוכרח מירושלמי דעולה לכפרה וצריך לומר דסבירא ליה דממרקת הכפרה דוגמת יום הכיפורים בחייבי ל"ת, ויש לומר לדידיה הלשון לא זז וכו' בברייתא דר' ישמעאל בחייבי עשה דמייתי לה גם שם עיין שם הוא לטעמיה שם ושם דעולה מכפרת אהרהור ולא אעשה והרהור עבודה זרה לאו שאין בו מעשה וסבירא ליה דאינו בכלל מצות עשה דלא זז וכו', והיינו טעמא דפליג אתלמודין גם בזה דלא בא אעשה משום דאעשה לא זז וכו' ולא צריך לעולה, אבל הרהור (ע"ז) דהוא כלאו שאין בו מעשה צריך לעולה וממרקתו קודם יום הכיפורים, ושאר לאו שאין בו מעשה בכלל כל ל"ת דצריך יום הכיפורים, והא דלא חשיב חמשה חלוקי כפרה דהרהור תשובה תולה ועולה ממרקת, מלבד דיש לומר דלא מיירי מעבירה שבלב, יש לומר דלא מיירי מכפרת קרבנות כי היכי דלא חשיב חייבי חטאות ואשמות דנמי אינן בלא תשובה דזבח רשעים תועבה דהתשובה תולה והן ממרקין הכפרה בלא יום הכיפורים כפי הנראה מלשון המשנה דיומא [שם פ"ה:] חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכיפורים מכפרין וכו', ועיין שם בגמ' דמכפרי כפרה גמורה וגם יום הכיפורים אין מכפר בלא הם דגם אחר יום הכיפורים צריך להביאן למרק כפרתן על ידם דוקא, ואפילו הכי לא חשבינהו בהדי חלוקי כפרה ועל כרחך דלא מיירי התם מכפרת קרבנות, ועל כן לא נקט גם כפרה דעולה, ומתני' דנקט חטאות ואשמות מכפרין ולא גם עולה יש לומר משום דהני אין באין אלא לכפרה ופסיקא ליה, מה שאין כן עולה דבאה נדבה גם כן ולא פסיקא לי' לומר דמכפרת כן נראה בזה בשיטת הירושלמי, [ולפי זה מוכח מהירושלמי דלאו שאין בו מעשה בכלל ל"ת ובהא דאין מוכרח דתלמודין פליג עליה יש לומר דאין לאפושי פלוגתא ממה דלא אשכחן]:
6