תשובה מאהבה חלק א ט״זTeshuva MeAhava Part I 16

א׳ב"ה יום א' ז' מרחשון תקסזי"ן ל' בק"ק פראג.

ב׳נשאלתי מדעתי העני' בלב ים התלמוד לברר וללבן מ"ש בש"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף נ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם דשליש נאמן כר"ח במס' גיטין דף ס"ד ע"א ואינך פוסקי' במקום דר"ה מודה דשליש נאמן אם הוא נאמן למפרע או מכאן ולהבא דהא הר"ן בסוגיא דשליש שם נסתפק מאיזה שעה ומאיזה זמן מתחיל הנאמנות אם הוא לומר שתהא מגורשת בקבלתו משעה שידענו שהאשה היתה עמו מתוך שבידו ניתנו לה אבל לענין שתתגרש משעה ראשונה ואעפ"י שאין האשה עמו ודאי לא דלא הימני' אלא במה שבידו או שמא אין הבעל מדקדק בשעות אלא כיון שהוא יודע שבידו ליתנו לה כשימצאנה אף מעכשיו גומר ונותן שאם הוא ש"ק שתתגרש מעתה ומביא דברי רש"י שכיון שבשעה שבאו לב"ד קודם שאמר בעל לפקדון הי' יכול ליתנו להאשה והאשה היתה מקבלתו מידו נאמן לומר ש"ק הייתי ולקבל נתנו לי ונאמן בכך להתגרש משעה זו אבל משעה הראשונה ודאי לא עיין עליו, ופשוט לשטת תוספות דשליש נאמץ לא מכח מגו אלא מכח שלישותו וכן לר"ה היכא דמודה דהשליש נאמן הוי גט למפרע מאותו שעה שקבלו השליש וכ"כ היש"ש פ' סי' ו' ממס' גיטין וכאשר אבאר עוד לקמן בס"ד שטת תוספות בזה ובפרט שבספרו בית יוסף שם עומד על הספק הזה בשם הר"ן ובש"ע סתם וכתב ולית מאן דמשגח.

ג׳ראשון תחלה נלע"ד לברר מלתא דמספקא לי' להר"ן פלוגתא היא בין הראשוני' הנה לפי הנראה דעת תוספות מכרעת דלמפרע היא מגורשת כמ"ש לעיל עיין שם וכאשר אבאר בס"ד דהא קיימ"ל בש"ע שם סי' קמ"ג המגרש ע"ת ואבד הגט קודם קיום התנאי אינה מגורשת אבל אם אמר מעכשיו או מהיום או ע"מ אפי' אם אבד הגט ה"ז מקיימת התנאי וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה עיין שם ומעתה נחזי אנן מ"ש תוספות בסוגיא ד"ה תינח כו' מ"מ ל"ל בפנינו קבל לא הי' צריך אלא לעדי' שראוהו בידו שלם עכ"ל פי' שדי אם ש עדים שראו הגט ביד השליח ותמה בעל או"ת סי' נ"ו סקי"א ומה מהני ראה הא עכשיו נקרע ותו אין לו דין שליש וה"ל לתוספות לומר שיש עדים שראו ושאמר לפניהם אז כשהשלישית בידו דהוא ש"ק וע"ד כן מסרו לו הבעל ועקר חסר בדברי תוספות אלא ש"מ דס"ל דלא בעי שלישות תח"י עיין עליו אמור מעתה איך ס"ד לומר דכוונת הבעל היתה שתהא מגורשת משעה שידענו שבידו ליתן לה הגט ולא משעה הראשונה דלא הימני' הבעל אלא מה שבידו ליתן לה א"כ מה מהני שראוהו שלם אם נקרע או נאבד אח"כ טרם אשר הי' עמה ובידו ליתן לה וה"ז דומה למגרש ע"ת ונקרע הגט קודם קיום התנאי אלא ע"כ תוספות ס"ל שאין הבעל מדקדק בשעות שאם הוא ש"ק מעכשיו גומר בדעתו שתהי' מגורשת משעה הראשונה ושוב אין נ"מ אם נקרע או נאבד הגט אח"כ ודוק בזה.

ד׳אמנם כן דעת תוספות אבל אינו כן דעת הרי"ף והרמב"ם והנמשכי' אחריהם פקח עיניך וראה בסוגיא שם בעל אומר לגירושין כו' ולהמני' לשליש מי קא נפוק גיטא מתותי ידי' והאריך ובעל פ"י הרבה לתמוה מאי ס"ד דלהימני' לשליש כיון שאין הגט יצא מתח"י בשלמא לעיל הוי סבר המקשה כיון שהקרעי' בידו או דהוי עדי ראי' שראו הגט בידו כשהי' שלם אבל הכא משמע דלא איירי בהכי ועוד אף אם ראו הגט בידו מאי הוי כיון דשליח להולכה הוא וצריך למסור בעדי מסירה ומה שראו בידו לא הוי אלא כאילו ראו ביד הבעל (ועו"ק מאי משני נמי מי קא נפיק מתותי ידי' דלהימני' משמע דאי הוי נפיק מתותי ידי' מהימן ומאי נאמנות שייך בזה כיון דשליח להולכה הוא דצריך למוסרה לידה ואם הבעל מבטלו עכשיו לא הוי גיטא) עיין שם שהאריך למעניתו ולענ"ד נראה דבר חדש דהכי פירוש במימרא דר"י בעל אמר לגירושון להולכה ושליח אומר נמי להולכה ומסרתי בידה ומיירי שיש עדים שראו בידה ואיכא נמי עדי אמירה וזאת אומרת נתן לי ואבד מני ואר"י הוה דבר שבערוה כו' ופריך התלמודא ואמאי להימני' לשליש ר"ל אי איכא עדים שראו בידו ואיכא עדי אמירה להימני' במגו דאי בעי הי' טוען לקבלה נתת לי והי' מהימן ע"ז לר"ח אף שהי' הבעל מכחיש לשליש והי' עלה על דעת המקשה אף שאין הגט עתה לפנינו עכ"ז אחרי שהי' עדי ראי' ועדי אמירה השליש נאמן למפרע כמ"ש לשטת תוספות ואין אנו משגיחין אף שנאבד הגט ומשני הש"ס מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דלהימני' פי' בשלמא אם הגט בידו הוא נאמן מכאן ולהבא מתוך שבידו ליתנו לה ולא כמן שעלה על דעת המקשה דלמפרע הוי גט ודעת הבעל כיון שיודע שבידו ליתנו לה כשימצאנה גומר בדעתו שתהי' מגורשת מעכשיו אלא דעת הבעל דוקא מאותה שעה שהאשה עמו שבידו לתת לה הגט היא תהא מגורשת ולא משעה הראשונה א"כ מעתה דלא נפיק גיטא מתותי ידי' במה תהא מגורשת עכשיו כיון שהגט אינו חל רק משעה שהשליח יכול ליתן לה הגט ועתה שהגט איננו במה תהי' מגורשת ומה דפריך הש"ס לעיל קבל ל"ל אין ר"ל כמ"ש תוספות דדי אם ראו עדים הגט שלם בלבד אלא צריך עדים שראוהו ושאמר לפניהם כשהשלישית הי' בידו הוא ש"ק משא"כ כאן במימרא דר"י א"א לומר הכא דהא ליכא למימר שעדיו מעידין שאמר לפניהם שהוא ש"ק הא הוא טוען שהוא שליח הולכה ע"כ בודאי לא אמר זה בשעה שראוהו וא"כ לא מהני ראוהו מידי.

ה׳ועוד י"ל דכך משני הש"ס מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דלהימני' פי' דאין לומר להימני' לשליש במגו דעי באי הי' אומר לקבלה נתת לו כי בזה הוי הבעל מהימן במגו נפל מני ומצאת ואע"ג דלדעת הפוסקי' לנפילה ל"ח ה"מ במקום שהחפץ ביד הנתבע אבל אם באמת נפל אלא שזה טוען ממני נפל וזה טוען ממני נפל כי הך דהכא דהיא אומרת נתן לי ואבד הי' הבעל מהימן להולכה נתתי במגו דממנו נפל וק"ל.

ו׳כ"ז למדתי מתורתו של רבינו ירוחם שכתב בתא"ו נתיב כ"ד ח"ג וז"ל ועוד פשוט בגמ' בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד פי' ויש עדים שהשליש הוא השלי' קבלה כו' עכ"ל וכ' הרב ב"י באה"ע סי' קמ"א וז"ל אבד הגט והיא אומרת שקבלתו מיד השליח כראוי כו' ג"ז שם בפ' התקבל בעל אומר לגירושין ושליח אומר לגירושין כו' ופירש"י דבשליח להולכה עסקינן וע"כ צ"ל כן דאי בש"ק מאי משני מי קאמר גרשתי הא כיון דאמר דמסרו לש"ק הרי הוא אומר גרשתי ועוד מאי פריך ולימא חזקה שליח עושה שליחותי' ורבינו ירוחם בח"ג פי' ויש עדים ששליחו הוא שליח לקבל' לא דק עכ"ל ולפמ"ש היטיב הדק דע"כ הסוגיא מיירי שיש עדים שהיא עשתה לש"ק יען הבעל עשאו לש"ה וכן הי' ש"ה ומוסרו בידו ויפה קא משני הש"ס מי קאמר גרשתי דהא לש"ה הוא דעביד ומעולם לא עלה על דעת רי"ו דבעל מסרו לש"ק והוא הדק היטיב לענ"ד ומהב"ח והב"ש שם ס"ק פ"ד נראה שלא ראו דברי רי"ו כ"א בהעתקת הרב"י וכן נראה מיתר מחברי' ואני העתקתי לשונו אות באות ומ"ש נכון בס"ד.

ז׳ובזה תרצתי קושית רבינו אפרים תלמידו של הרי"ף מעל רבו הרי"ף דפסק הלכתא כר"ח דשליש נאמן דסוגיין כוותי מדאמרינן לקמן בגמרא ואמאי נהימני' לשליש ותמה רבינו אפרים שאני התם דליכא דמכחיש לי' ולא גמרינן ממאי דאית בי' הכחשה כו' והעתיקו' כל הראשונים ולפמ"ש דקושית התלמודא הוא ולהמיני' לשליש ר"ל במגו דלקבלה נתת לי אף שהבעל מכחישו ואומר להולכה ונכוני' דברי הרי"ף ודוק.

ח׳(חוץ לדרכי שמעתי בילדותי ממורי הגאון האמתי נ"ע בחדוד התלמידים לבאר דעת הרי"ף והרמב"ם שפסקו כר"ח להסיר מהם תלונת הראשונים הא ר"ה רבו של ר"ח ואין הלכה כתלמיד במקום הרב דהא ראוי לשית לב הא דפריך הש"ס קרע ל"ל ה"ל למיפרך בפשיטות על המתני' כאשר באמת כ' הרשב"א בחדושיו למס' גיטין דאינה קושי' לר"ח אלא לברורי למתני' קא בענין עייש"ה ואמר הנ"ל בפלפול התלמידים דעל המתני' לק"מ די"ל דהמתני' מירי במקו' שאין כותבין כתובה ועיין במס' כתובו' דף פ"ט ובש"ע אה"ע סי' ק' ולכך צריכין לקרוע הגט שלא תגבה היא הכתובה עם הגט כי מסתמא בשעת הגט שילם לה הבעל את הכתובה משא"כ לפמ"ש הש"ס תינח אמרה קבל ל"ל ומשני בעמ"ס הא מני ר"א היא דאמר עמ"כ ועיין בתוספות ד"ה ר"א ומיירי שאין עדים חתומים בו כו' עייש"ה וא"כ אי אפשר לה לגבות הכתובה עם הגט אחרי שאין עדים חתומי' ופריך הש"ס שפיר א"כ הוא שאין לחוש שתגבה בו הכתובה א"כ קרע ל"ל).

ט׳ומעתה נחזי אנן איך יתרץ ע"ז רב בשעת הגזרה שנו הא רב רבו של ר"ה ור"ה רבו של ר"ח ואיך שייך לומר שרב אשר הי' בזמן הקדום יתרץ דברי ר"ח אשר הי' תלמיד תלמידו ולכך הי' אומר שגם רב הי' ס"ל כר"ח דשליש נאמן וגם בימיו היו מקשי' לו כשקלי וטרי אשר לפנינו עד אשר תירץ רב בשעת הגזרה שנו והמסדר הש"ס סידר הדברים על האמוראי' האחרונים היינו ר"ה ור"ח (וכיוצא בזה מצינו בתוס') ועכ"פ אחרי שגם רב ס"ל כוותי' דר"ח ממילא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ויפה פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כר"ח דהיינו כרב דפח"ח וש"י יען כ"ז לשטת תוספות דשקלי וטרי אליבא דר"ח אבל לשטת האומרי' דגם אליבא דר"ה שקול וטרי התלמודא (והארכתי בזה בילדותי).

י׳איברא דלשטת הרי"ף ליכא למימר דגם לר"ה פריך ואמאי להימני' לשליש במגו דאי בעי הוה אמר ש"ק אני כאשר אבאר בס"ד דהנה תוספות כתבו דף ס"ג ע"ב בד"ה בעל אומר לפקדון הא דלא נקט בעל אומר להולכה ושליש אומר לקבלה משום דלא שייך האי טעמא דקאמר אם אית' כו' עכ"ל משמע מדבריהם דבכה"ג אם הבעל אומר להולכה ושליח אומר לקבלה מודה ר"ה דשליש נאמן יש לתמוה מאי נאמנות שייך בו הא כל מה שאנו מאמיני' לשליש הוא מתוך שבידו לתת לה הגט לכך אנו מאמיני' לו שהבעל הי' מרוצה מעכשיו אם יאמר לגירושין משא"כ בנדון שהבעל טוען להולכ' מנא לן למימר להאמין את השליח אם יאמר לקבלה הא דעת הבעל שיתן לה ונלע"ד דס"ל לתו' אפי' לר"ה דלא ס"ל הך סברא דהא הימני' ה"מ אם טוען הבעל לפקדון אבל אם הי' טוען להולכה הרי חזינא דעת הבעל נוטה לגירושין וא"כ מסתמא הי' מהימני' לשליח אם יאמר לקבלה מכ"ש לסברת הר"ן שהבאותי כיון שהבעל יודע שבידו ליתנו לה כשימצאנ' אף מעכשיו גומר ונותן ואינו מדקד' בשעות עיין שם אמנם מנא להו לתוספות סברה הזאת ונלע"ד עפ"י מ"ש תוס' שם בדבור הקדום ד"ה אפי' וא"ת לר"ע כו' וי"ל ואפי' למ"ד בעל נאמן כו' הלכך כיון דאם אין שלשתן בעיר ל"צ עדי אמירה לע"ק כו' עכ"ל וילה"ק עדיין להימני' לבעל במגו אפי' אינם בעיר אחת במגו דאי בעי הוה אמר להולכה נתתיו וקושי' תוספות אליבא דר"ע במק"ע דהוי חצי דבר אלא ע"כ כסברת תוספות אם הבעל טוען להולכה נתתיו ושליח אומר לקבלה גם ר"ה מודה דשליש נאמן אחרי דחזינן דדעתו נוטה לגרשה כנ"ל לשטת תוספות ואין להקשות להימני' לבעל דש"ה הוא במגו דאי בעי אומר לפקדון נתתיו כבר כ' הפ"י דאי לאו האי טעמא דאי איתא כו' ה"ל טענת פקדון טענה גרועה לגבי טענת השליש שאמר לגירושין דלא שכיח דמפקד אינש גיטא ביד חברי' דלא מקדים אינש פרענותא לנפשי' ואחרי אשר בארנו שר"ה מודה אם הבעל אומר ש"ה הוא ושליח אומר ש"ק הוא דשליש נאמן א"כ הא דפריך הש"ס במימרא דר"י ואמאי להימני' לשליש ר"ל במגו דאי בעי הוה אמר ש"ק אני כמ"ש גם לר"ה פריך ועיין.

י״אכ"ז לשטת תוספות אבל לפמ"ש תוספות במס' ב"ק דף ע' ע"ב בד"ה למעוטי כו' ורב אלפס פי' משום דהתם מהני סהדותיהו לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים עכ"ל (והוא ברי"ף במס' ב"ב פרק חזקת הבתי' ועיין ברז"ה והרמב"ן במסו ב"ק שם) וצ"ל לר"ע דפליג משום דעכ"פ לאותו עדות דלהוי להמחזיק חזקת שלש שנים הוי חצי דבר דכל כת אינה מעידת אלא על שנה אחת ועתה לשטת הרי"ף קושית תוספות הנ"ל במק"ע לר"ה אליבא דר"ע היכא מכשרינן הכא שני כתי עדים דהא הוי חצי דבר וא"ל כתירוצם אם אין שלשתן בעיר אחת ל"צ ע"א לע"ק כו' תינח אם אינם בעיר אחת אבל אם הם בעיר אחת מאי איכא למימר דהא אז הוי חצי דבר לשטת הרי"ף הנ"ל ולכך נראה דהרי"ף ס"ל כמ"ש הרמב"ן דאין כאן חצי דבר כיון שהיא מינהו שליח נעשה ידו כידה מעכשיו ולכשיתן לו תתגרש וכן אלו שראו שקבל ראו שקבלה היא בעצמה שהרי ידו כידה עייש"ה, וא"כ לפ"ז אין הוכחה לשטת הרי"ף לומר דאפי' ר"ה מודה אם הבעל טוען להולכה דשליש נאמן אלא גם בזה פליגי ור"ה ס"ל דבעל נאמן לפ"ז מאי דפריך התלמודא במימרא דר' יוחנן ולהימני' לשליש לר"ח לבד פריך ולא לר"ה וא"כ יפה פסק הרי"ף הלכה כר"ח מדפריך ולהימני' לשליש מטעם מגו דלקבלה אני משא"כ לר"ה ליכא מגו כי אף אם יאמר השליש לקבלה אני כיון שאמר הבעל להולכה דכך איירי מימרא דר"י כמ"ש הבעל נאמן ולא פריך הש"ס מידי אלא ודאי הלכה כרב חסדא.

י״בובזה תרצתי מה שרבים ראו וכן תמהו על הרי"ף אחרי שפסק כר"ח דשליש נאמן ל"ל להביא על ספרו ומודה ר"ה אי אמר' קמי דידי לגירושין יהבי' ניהלי' כו' ועיין אופנים שונים בס' או"ת סי' נ"ו ולפמ"ש יש נ"מ רבתי לדינא דלפי מה שבארתי דהרי"ף והרמב"ם ורי"ו שפה אחת ודברים אבדים דהשליש נאמן אינו אלא מכאן ולהבא דלא כשטת תוספות וא"כ במקום שיש עדים שראו הגט ביד השליח ובעת ההיא שראו השלישית בידו לא אמר השליח דהוא ש"ק כ"א עכשיו ועכשיו הוא קרוע אשר לשטת הרי"ף והרמב"ם ורי"ו אינו נאמן אלא מכאן ולהבא אבל אם היא אומרת קמאי דידי כו' נאמנת במגו דלדידה יהבי' ניהלי' ואע"ג שהגט קרוע נאמנת מפאת האשה שאמרה לבעלה גרשתני כסברת הרא"ש והרי עכ"פ נ"מ לדינא ושפיר הביא הרי"ף דוק ותשכח.

י״גואחרי שהרי"ף והרמב"ם ורי"ו והנמשכים לאחריהם ס"ל דאינו נאמן השליש אלא מכאן ולהבא מי יורה נגד שלשה עמודי עולם כן נלע"ד והראותי הדברים לחד מן חברייא ידידי הרב המובהק מו"ה בצלאל ר"ב בעל הורה גבר והראני משמעות הטור אה"ע ר"ס ק"מ וש"ע שם סעיף ג' שתכף בקבלת השליח היא מגורשת יען הרא"ש והטור המה מהחולקי' על הרי"ף והרמב"ם ובלא"ה יש לדחות והנראה לענ"ד כתבתי. הק' אלעזר פלעקלס.