תשובה מאהבה חלק א ע״וTeshuva MeAhava Part I 76
א׳בע"ה דאברושקא י"ג ניסן תקס"ל מפרי תנובת מחסה שדי יתענג לתפארת משוש נצח אדוני הרב המאה"ג המהולל ברוב התשבחות מרכיב תורת אל על כנפי המדע כו' המפורסם בחבוריו הנחמדים החריף ובקי בחדרי תורה החכם השלם והכולל כבוד שמו המפואר מוהר"ר אלעזר פלעקלס נ"י.
1
ב׳מכתב כבוד אדוני הרב החכם השלום נ"י הגיעני נכון כו' וכשמן הטוב המשמחיה נפש בן צוף טעם דבריו אותי שמחו ויען ראיתי מתוכו שעודנו על קו המנוחה והשלום וכה יתן וכה יוסיף ה' לו ולצאצאיו עדי נצח עתה באתי כו' והנה על מ"ש אדוני הרב השלם נ"י שכשר הוא להעיד כמבואר בשו"ת שבו"י תמה אני על רוחב שכלו ועל רוב בקיאתו שנעלם מאתו דברי הר"ן בפ' שבועות העדות על המשנה והם יודעים לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהן קרוב כו' דמבואר שם דאפילו קבלוהו והאמינוהו או הכשירוהו לעדות אינו יכול להעיד וע"כ צ"ל לדעת הר"ן דבכלל ברחוקי' ולא בקרובים נכלל גם קרוב שהכשירוהו ולכן מסיק הס"ס דאינו נוהגת אלא בראוי להעיד לא אתי אלא לאפוקי מלך ומשחק בקוביא ואי לאו דתנן בהדי' במשנה ולא בקרובים היינו ממעט מראוי להעיד גם קרוב כו' כדעת הב"י והסמ"ע בכוונת הטור ויעיין ב"ח סימן כ"ח ולפ"ז נלע"ד דאזלא לה הראי' ברורה מהרב בעל שב"י ז"ל וגם ראיותו מפ' הכונס לענ"ד לפי מה שהוכיח המרדכי בפ' הגוזל בתרא מהאי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם כו' דתרי קרובים לא חשיבי אלא כחד דהא בדינינו מוציאין עפ"י הקרובים הובא ב"י שם אם כן מה שתירץ הש"ס שם בהכונס אלא בחד ה"ה בתרי קרובים ולדעת הר"ן והרמב"ן אף בשהכשירוהו י"ל דלא חשיבי אלא כחד ולק"מ.
2
ג׳ואפשר לדינא צ"ע אם נתנו חרם והכשירוהו לקרוב אף לדעת הרא"ש והרשב"א בתשובה דלא חל החרם על הקרובים מ"מ אם הכשירוהו יש לצרף דעת הראב"ן הובא במרדכי ובב"ח שם אולם באמת לא אוכל כעת לעיין היטב כי טרידנא טובא וכתבתי רק מה שנ"ל בהשקפה הראשונה ולפום רהיטא וסמכתי על גדול מעלת המעיין ויעיין כבוד הדרת מעלתו נ"י באו"ת סימן כ"ח שהוכיח בכוונת הטור דבא למעט מראוי להעיד אף קרוב שהכשירוהו והי' בהעלם דבר מהרב בעל שבו"י ז"ל גם הרמב"ן גם הירושלמי והתוספות י"ט הוכיח שגם דעת הר"ע והרמב"ם כן ואם שגיתי הוא רחם יכפר עון וכולי שלוחה למזכרת אהבה ואחוה לאלקי מרום יתן את שאלתו יאריך ימיו ושנותיו כלבבו כסא מעלתו ירום עד שמים ובחג הבע"ל ירבה שמחתו כנפשו וכנפש אוהבו הנכסף לטובתו והדורש שלותו לטוב לו כל הימים וואלף ווערטהיימער ושפעת נצח וישע עליון לכל המסתופפים בצל כבודו.
3
ד׳תשובה בע"ה יום א' כ"ה ניסן תקס"ל פראג. להחריף המופלג בתורה הנגיד החכם השלם בכל מעלות ומדות המפורסם לשבח מו"ה ווואלף ווירטהיים נ"י לנצח מעיר ווינא בדאברושקא.
4
ה׳קול דודי הנה זה בא אחרון של חג האביב וברכתי ברכת הנהנין על החביב האח חמותי ראיתי אור נוגה לו מסביב הטיב אשר דבר כבודו הרמה נ"י אפילו הכשר קרובי' או פסול לעדות מ"מ הואיל מדאורייתא אינו בכלל עדות לא ישא עון אם לא יגיד וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והירושלמי מסייען וכן דעת בעל תוס' י"ט לשטת הרמב"ם פ"ד מי"א משבועות וכ"ז נעלם מבעל שבו"י סי' קמ"ו וכבר הרגיש בעל או"ת סי' כ"ח ס"ק ב' אמנם מה שפלפל כבודו בחכמה באורחא חריפא מה דמסיק הש"ס (ב"ק נ"ו א') אלא בחד ה"ה בתרי קרובים לא חשיבי אלא כחד ובזה אזלה ראי' שני' מבעל שבו"י שם אהובי ידיד עליון מה דמסיק התלמודא אלא בחד פירש"י שמחייבו שבועה כו' פי' לכך אפי' חד חייב בד"ש וז"ל הרב אלפסי והיודע עדות לחברו ואינו מעיד לו ואפי' בחד סהדא משום דמחייבין אפומי' שבועה דאורייתא ויעויין בנ"י שם ובזה עדיף עד אחד ממאה עדים קרובים כי עד אחד מחייב שבועה דאוריית' ועדים קרובי' לא שמענו מעולם שמביאים לידי שבועה דאוריית' ויעויין במהרי"ק שרש פ"ז הן אמת לענין שבועת היסת כ' התה"ד סי' ש"ח אחרי שהיא תקנתא דרבנן לא פסלו קרובים אם הם נאמני' לתובע ויעון בהגהות רמ"א ח"מ ס"ס ע"ה אך הסוגיא משבועה דאורייתא קא מיירי וכן בהרי"ף להדיא ופשוט הוא ואיך עלה על שכלו הצח במה דקאמר התלמודא אלא בחד היינו נמי תרי קרובים דכהדדי נינהו נחזי אנן אם אינם מחייבים שבועה למה יתחייבו בד"ש ובזה נסתלקה הראי' בעצמה שמביא בעל שבו"י לכך לא אוקי הגמרא בשני קרובים והכשירוהו אחרי שקרובים אינם מביאים בשום אופן לידי שד"א.
5
ו׳והנה עמדתי על דקדוק אחד אשר לדעתי ראוי ליישבו והוא בב"ק נשנית ברייתא זו היודע עדות לחברו כו' חייב בד"ש (ובפסחים קי"ג ב') נקטו היודע עדות כו' הקב"ה שונאו שאינו משמע כ"כ שיצא חייב בד"ש ודומי' דאינך ונראה דשם בפסחים קא מונה ג' דברים שהמה במחשבת האדם ולא נודעים ואינם גורמים נזק, המדבר אחד בפה כו' והרואה דבר ערוה ומעיד בו יחידי מתנצל שכוונתו לפרסם הרשעים והיודע עדות בחברו ואינו מעיד ואומר בלבו שאין בעדות' תועלת אחרי שהוא קרוב וכי"ב אשר עכ"ז ראוי להעיד אף כי אין מוציאין ממון עפ"י קרובים ופסולים מ"מ ימנעו לפעמים בעלי הדינין והדיינין יחמיצו את הדין ויצא הדין לאמתו ויעויין במרד' ובאגודה ר"פ שבועות העדות והקב"ה לבדו הוא יודע מחשבות האדם אם הנה לשמים הוא שונאן משא"כ בב"ק שגורם נזק לחברו ויעויין בפני יושע שם ברש"י ד"ה אלא בחד אך תוס' (שבת י"ג ב') ובהרא"ש ר"פ הי' קורא כתבו גם מלאכי השרת יודעים מחשבות האדם עכ"ז יש ליישב ואין להאריך בדברי האגדה ואין משיבין עליהם.
6
ז׳יען כ"ז כתבתי לפי מה שעלה על מחשבתו הטהורה מה שכתבתי במכתב הראשון שאף אני כשר להעיד בזה כוונתי היתה על שו"ת שבו"י סי' קמ"ו אבל אהובי ידיד עליון זה לא עלה על לבי מעולם רק על סי' מ"ד שם שהוכיח דקרוב יכול לסמוך וכן האב יכול ליתן קבלה לבנו והאי מלתא עבידי לגלוי' יעש"ה שמביא ראי' מתוס' (סנהדרין ה' א') ולענ"ד ממקומו בגמרא הוא מוכרע דאמר נקטינא רשותא מאבא מרי כו' ורב מר' חייא דודו (אמנם מצאתי בשו"ת הריב"ש סי' רע"א שר"ל דמאי דקאמר רבב"ח אנא נקיטנא רשותא מאבא מארי כו' כלומר שאמרתי לאבא מרי שיאמר לרב שיאמר לר"ה ור"ח שיאמר לרבי אבל מרבי גופי' נטל רשות' יעוש"ה שסותר דברי אלה מפי עצמו ומפי ספרים) ואף דקא דחו הש"ס במלתא בעלמא הוא דאוקים להו ר"ל דלא מהני רשותא מא"י לבבל אבל לא"י ודאי מהני ואין בזה משום קורבא ולענין או"ה הי' מהני רשותי' אפילו מא"י לבבל ויעיין בתוספות שם ד"ה דהכא שבט וכל דיני קרובים לא נאמרו אלא לענין ממון והאריכות בזה ללא צורך כי כל רז לא אניס לי' וגם הזמן קצר ורבו טרדותי כו' ולא אוכל לסדר סדר המערכה משמי' דגמרא ופוסקי' לכמותו י"ב.
7
