תשובה מאהבה חלק א ע״חTeshuva MeAhava Part I 78
א׳בע"ה יום כ"א מרחשון תקמ"ל גוטיין שלום לרבינו הגדול בדורו על ארבע כנפות ארץ אורו זיו התבל והדרו רבן של ישראל הודו והדרו רבן של ישראל הודו והדרו מוה' יחזקאל נשיא הלוים המקום יהי' בעזרו לעולם ועד לא יכבה נרו ועליו יציץ נזרו אמן.
1
ב׳מכתב קדשו קבלתי והנני אומר אלף תודות ואחוה קידה חמש מאות וכולי ושאלה אחת אנכי שואל מאת רבינו הגדול והיא נחוצה אלי וזוהי הנה ימים לא כבירי' נפל קטט בין איש לאשתו וא"א לעשות שלום ביניהם שידורו בכפיפה אחת ועמדו לפני הב"ד והקציבו הב"ד מזונות לאשה עפ"י הדין כמבואר בגמרא וש"ע ועתה נמצא להאשה מעות שנתורו לה מזונות זאת אומרת שקימצה מפיה שהיתה אוכלת כל ימי משך הקטט' חרצנים וזגים וסבלה רעבון ועמדו לפני ובית דיני לדין למי המותר הזה ורציתי לכאורה לומר לית דין זה צריך בושש ועכוב כלל שהמותר לבעל והדבר מפורש בטור ובהגהות רמ"א אה"ע סימן עי"ן צמצמה והותירה מאלו המזונות של בעל והאחרונים לא כתבו מידי בזה יען דרכי לחקור על שרש הדבר כי נודע מ"ש המהרש"א ז"ל בחי"א פ"ג דסוטה על מה שאז"ל איזה מבלי עולם שמורה הלכה מתוך משנתן וכתב הוא ז"ל כמו בדורות הללו שמורי' הלכה מתוך הש"ע והרי הם אינם יודעים טעם הענין כו' וטעות נפל בהוראתם והרי הם בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהם עכ"ל.
2
ג׳וראיתי מקור מקומו טהור בסוף פ' אעפ"י ת"ר מותר מזונות לבעל ולענ"ד משם אין ראי' כי שם לא איירי מצמצמה והותירה אלא שנתותר ממילא כגון שהיא בטבעה אינה אוכלת כשיעור שקצבו חכמים לסתם נשים וכן נראה מדברי רש"י שם להדיא וז"ל כגון אשה שמזונות האמורים במשנתינו עודפים לה שאינה רעבתנת עכ"ל ובזה הדבר פשוט שהמותר לבעל שהרי אין הבעל חייב לתת לה יותר ממה שצריכה דאינו מחויב לה אלא לזונה אבל אם צמצמה וסבלה דוחק יכולה היא שתאמר למענה היתה סובלת ואכלה לחם צר ולא למען אשר יזכה בעלה בזה וכן מצאתי מפורש בתוספות (נזיר כ"ד ב') ד"ה שקימצה עייש"ה אמנם תוספות לא נחתו כמו שפירש"י בכתובות הנ"ל שאינה רעבתנית ופירשו שהוזלו המזונות ועכ"פ מפורש שם בתוספות שאם צמצמה מפי' ולא אכלה כדי שובע דהאי מותר הוי ודאי דידה וא"ל שתוספות לא כתבו כן אלא לתירץ רב פפא אבל לפי מה דמסיק אב"א דאקני לה אחר כו' א"צ לחלק בכך וכמו שנראה לכאורה מפירש"י ד"ה ואב"א ז"א דהרי משמעות לשון תוס' דהאי הוה ודאי דידה עכ"ל הסברא פשוטה לקבל דלכ"ע המותר שלה וכן כתב הר"ן ז"ל בפשיטות (נדרים פ"ח א') על המתני' המדיר הנאה מחתנו כו' אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה כו' וכתב הר"ן דאי יהיב לה מזונות אצ"ל לה כלום שאין לבעל זכי' בהן כו' שהרי אפילו נתן לה הבעל מזונות הקצובין לה וצמצמה והותירה אין הבעל באותו המותר כלום וכדאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר בדקימצה מעיסתה כו' כו' עכ"ל ודברי רש"י ז"ל בנזיר שם ד"ה אב"א דאי קימצתה מעיסתה אמרינן נמי מה שמקמצתה אשה של בעלה עכ"ל צל"ע מנא לי' לרש"י הא דלמא האב"א רוצה לומר גוונא אחרינא דמשכחת שיש להאשה ואין יד בעלה עלי' אבל אליבא דכ"ע מה שקימצה היא שלה ואין לאישה חלק בה וכן מורה פשט אב"א דלית פלוגתא בדין רב פפא וכן מלישנא דרב פפא משמע דזו הלכה מרווחת מה שקימצה לעצמה קימצה וכן נראה מדברי רש"י כתובות ותוספות והר"ן הנ"ל ואפוש' פלוגתא למה לן ודוחק גדול לומר מה שכתב רש"י דקימצתה מעיסתה אמרינן נמי כו' לאו הכוונה אמרינן נמי הכא אלא אמרינן בעלמא ק' היכא אמרינן כן אי כוונתו עלה ברייתא במסכת כתובות מותר מזונות לבעל משם אין ראי' כמ"ש רש"י שם להדיא וכמ"ש תוספות בשמעתין דנזיר וכמ"ש לעיל.
3
ד׳ויותר אני תמה על הב"י בסימן עי"ן הנ"ל שמביא על הטור שהוא ממה שאמרו מותר מזונות לבעל ומביא פירש"י מכתובות ולא הרגיש שמרש"י שם נרא' סתירה ולא עוד אלא שבבית יוסף יורה דעה סימן רכ"ב מביא דברי הר"ן מנדרים הנ"ל שהדבר פשוט מה שקימצה קימצה לעצמה ואפילו אם נאמר פשוט כאשר נראה מדברי רש"י בנזיר שדין זה תלוי בשני שנויים בנזיר ופסקו הטור והרמ"א כאב"א שם עכ"ז אין להוציא ממון מיד האשה המוחזקת נגד תוספות והר"ן והרש"י במסכת כתובות ואחרי שהיום עת צאת הפאסט מפה והבטחתי לבעלי הדינן בכלות ד"ו ימים מהיום אתן להם פס"ד ואין העת מסכמת עמדי לחפש בספרים להוציא לאור משפטם ולהכריע במאזני צדק ובטוח אני באהבת הרב לתלמידו שישוב אלי בפאסט המוקדם ואם שגיתי לרוב מהירתי יסלח למשוגתי.
4