תשובות בית חדש, הישנות ס״וTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 66
א׳הלכה למעשה בראובן שטען לשמעון שטר מסרתי לך לשומרו בתיבותך משמעתו כך וכך על פלוני לשלם לזמן פלוני ושמעון טוען להד"מ אם הדין נותן שחייב שמעון לישבע:
1
ב׳תשובה בתחילה צריכין אנחנו לבאר דעת הרמב"ם שכתב בדין זה פ"ה מטוען וז"ל שטר מסרתי לך ועשרה דינרים הי' לי בו ראיי' להד"מ ישבע היסת הפך עליו ה"ז נשבע היסת שהיתה בו ראיי' לעשרה דינרין ואבדה באבדת השטר ויטול ואם אמר הנתבע אמת מסרתי לי ואבד ה"ז פטור אף משבועות היסת שאפי' פשע בו ואבד פטור כמו שבארנו בהלכות חובל עכ"ל ובפ"ז דחובל כתב השורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר שאעפ"י שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממון ובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא אינו יכול לגבות החוב אבל אם לא האמינו אינו משלם לו דמי אלא הנייר בלבד עכ"ל וצריך לבאר דמ"ש הרמב"ם שאפי' פשע בו ואבד פטור רצונו לומר דבאינו מאמינו שמחמת אבידתו הוא מפסיד מה שהיתה בו ראייה דבהכי איירי כדמוכח ממ"ש הפך עליו ה"ז נשבע היסת שהיתה בו ראוה לעשרה דינרין ואבדו באבדת השטר ויטול ואי במאמינו לא היה צריך לישבע שאבדה באבדת השטר אלא באין מאמינו משום הכי בטוען שאבד ממנו אפי' פשע בו ואבד פטור דכיון שאין מאמינו המע"ה וכמ"ש בהלכות החובל ובלבד שיודה לו כו' דאלמא דבאינו מודה לו אפילו שרפו פטור וכך פי' ה' המגיד וא"כ לפי זה מ"ש הרמב"ם בר"פ ב' דשכירות וז"ל יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גנבה כו' אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק ואין הפרש בין דין מזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין ודין אמת הוא זה למבינים וכן ראוי' לדון עכ"ל צריך לפרש דמ"ש דבפשע בשטרות חייב לשלם היינו במאמינו א"נ שהדבר ידוע שאבדה למלוה באבדת השטר וכך הבין הטור מדעת הרמב"ם דס"ל בשטרות היכא דפשע בהם ונאבדו דחייב לשלם כמ"ש בסוף סי' ס"ו וסי' צ"ה וסי' ש"א. וא"כ נראה דס"ל דהא דכתב רמב"ם פ"ה דטוען שאפי' פשע בו ואבד פטור דאין זה אלא באינו מאמינו כמו שיישיב ה' המגיד אי נמי אפשר דלא היה כתוב כך לפניו בספרי הרמב"ם פ"ה דטוען וכן נראה ממה שהעתיק דברי הרמב"ם בסי' צ"ה סעי' ט' ולא כתוב בהם הא שאפי' פשע בו ואבד פטור:
2
ג׳גם מדברי הר' ירוחם סוף נתיב י"ד נראה שלא נתיישבו לו דברי הרמב"ם ביישובו של ה' המגיד שהרי כתב אך אמנם הרמב"ם בלבל דעתי כי מצאתי במקו' אחד שכתב פטור ובמקום אחר כתב כי הפושע והמזיק בידים דין אחד להם וז"ל כו' עד ולא יכלתי להבין דבריו זולתי אם יש טעות בספרים אבל כתבו בשמו שחייב אם פשע בהם עכ"ל. נראה מלשונו שאם יש טעות הוא במ"ש פ"ה מטוען שאפי' פשע בו ואבד פטור שהרי כתבו בשמו שחייב אם פשע בהם ומ"מ נראה דלענין דינא לא נפקא לן מיניה מידי שאפי' את"ל דט"ס הוא מ"ש שאפי' פשע בו ואבד פטור בע"כ צריך לומר דלא מחייב הרמב"ם בפשע בשטרות אא"כ מאמינו או שהוא ידוע שאבדו לו הדינרין באבדת השטר דאל"כ הלא אפי' בשורף שטרותיו לא מחויב לשלם אא"כ מאמינו כ"ש בפשע בו ונאבד:
3
ד׳ויש להקשות לפי זה דבטוען להד"מ אף עפ"י שזה טוענו ברי שטר מסרתי לך אמאי חייב היסת הלא אפילו אם יודה שמסר לו שטר זה אלא שאבד לא יתחייב לא ממון ולא שבועה כיון שאינו מאמינו א"כ אף אם כפר בה אינו מחייב שבועה וצ"ל דס"ל להרמב"ם דהך טענה שטענו שטר מסרתי לך ומסתמא הוא בידך אם יודה בה שהוא בידו פשיטא שמתחייב לו ממון שהרי כיון שהוא ברשותו חייב להחזיר לו את שלו אלא דמצי למיפטר בטענה שנאבד ממנו דפטור אף משבועה וא"ה בטוען להד"מ חייב שבועה דס"ל להרמב"ם דאין אומרים מגו לפטור משבועה כמ"ש להדיא בפ"ט מהלכות שלוחין ושותפין ומביאו הטור בסי' צ"ג אלא דא"כ קשה דבטענו אמת מסרתי לי ואבד אמאי פטור אף משבועת היסת הלא זה טוענו שטר מסרתי לך ומסתמא הוא ברשותך ואם יודה בה חייב להחזיר לו שטרו א"כ אף עכשיו שטוען אבד ממני ישבע שאינו ברשותו וכמו שהשיב עליו הראב"ד דמ"ש הטור דהיינו טעמא דכיון דפטור מעיקר השבועה פטור נמי משאר השבועות אין זה טעם אלא שאינו חייב לישבע כעין דאורייתא שהיא תקנות חכמים אבל תקנת היסת שהיא לכל הטענות כי היכא דבטענות להד"מ דפטור ג"כ מכל השבועות וא"ה חייב לישבע היסת ה"נ בטענת אמת מסרתו לי ואבד דמאי שנא וה' המגיד כתב ז"ל שמה שפטור אף מהיסת הוא מפני שאין התובע יכול לטעון טענת ברי שאינו נאבד ואין נשבעין היסת על טענת שמא עכ"ל ויש לתמוה הלא אפי' את"ל שאבד הלא זה טוען טענת ברי שהשטר היה מקוים ונאבדו לו הדינרין באבדת השטר וא"כ אין הנתבע יכול לפטור ממנו אלא בטענה שאבדו באונס וכיון שכן חייב הנתבע לישבע שלא נאבד ע"י פשיעתו דבטענות פשיעה וודאי חייב לישבע אף ע"י שמא דאע"ג דאין נשבעי' עליהן מן התורה מ"מ שבועות היסת חייב לישבע שלא פשע אעפ"י שאינו טוען טענת ברי וכעין שבועה דאורייתא:
4
ה׳ועוד יש להקשות דגם בטענות להד"מ אמאי ישבע שאף לדברי התובע שמסר לו שטר זה כיון שלא נודע שהשטר היה מקויים ושאבדו לו הדינרים באבדת השטר ושהי' בו כך וכך דינרים א"כ אנן סהדי שאין הנתבע יודע בוודאי שהוא חייב לו בכלום שהרי הוא אומר להד"מ וא"כ בלי ספק אינו יודע מזה השטר כל עיקר שיתחייב לתובע ע"י השטר זה שהרי הרמב"ם בפ"י מה' שלוחין כתב וז"ל טען ראובן ששמעון ידע בוודאי בפחת זו שפחתו כו' והטור הביאו בסי' צ"ג אלמא דאין שמעון חייב שבועה אא"כ טען ראובן אתה יודע בוודאי ולא סגי במה שהוא טענו וודאי אלמא דבנודע לראובן ששמעון אינו יודע שהוא חייב לו בכלום אעפ"י שלפי טענת ראובן הוא ברי אצלו שחייב לו א"ה אין שמעון חייב שבועה מכ"ש נ"ד דגם אנן סהדי שאין שמעון יודע שהוא חייב לו כלום מכח אותו השטר שטען עליו שמסרו לו שהרי אפי' וודאי מסרו לו הלא איננו בידו ואינו מאמינו שנאבדו לו הדינרים באבדת השטר א"כ אינו בדין שחייב הנתבע לישבע כל עיקר אף בטוען להד"מ ואיך שיהי' דעת הרמב"ם וסברתו לחלק בין טענת להד"מ לטענת אמת מסרתו לי ואבד מ"מ לפי דעת רב אלפס והרא"ש דאפילו פשע בשטר ונאבד דפטור מלשלם א"כ פשיטא היא דבטוען אמת מסרתו לי ואבד אין כאן שבועה שהרי אפי' פשע בו ואבד ואפילו מאמינו שאבדו לו באבדת השטר נמי פטור מלשלם ואע"ג דבהפסידו בידים חייב לשלם כדין מזיק דבשורף שטרו' של חבירו לכ"ע חייב לשלם מ"מ זה אינו חשדו בכך שהרי לא טען עליו אלא שטר מסרתי לך כו' השיבהו לידי ומאחר שבטענת אמת מסרתי לי ואבד פטור משבועה אף בטענת להד"מ נמי איכא למימר דפטור משבועה. וה"ט דאף לפי דברי התובע שמסרו לו מ"מ כיון שטוען להד"מ א"כ איננו ברשותו וכיון שאינו בידו וברשותו א"כ לא נתחייב לו בכלום אפילו היה כך שמסרו לו ופשע בו ונאבד. וזהו טעם מקצת רבותיו של הריטב"א שכתב בתשובה דפוטרים שטרות מכל שבועה כמו שהעתיק ב"י בסוף סי' ס"ו ע"ש. ונראה שעל זה סמך הרב בפסקיו בש"ע שפסק תחלה סעיף מ' כסברת רב אלפס והרא"ש דבשטרות אפילו פשע בהן ונאבד פטור מלשלם ואח"כ פסק סי' צ"ד סעיף ד' בתובעו שטר מסרתי לך וזה טוען להד"מ או אמת מסרתו לי ואבד פטור מלישבע אף משבועת היסת דאפי' פשע בהם ונאבד פטור מלשלם והיינו מטעמא דפרישית ועפ"י מקצת רבותיו של הריטב"א בתשובה ולפי דעתו צ"ל דמ"ש תחלה בש"ע דנשבעין עליהן היסת אף בשטרות לא קאי אשבועת שומרים אלא אמודה מקצת א"נ כופר הכל והעדאת ע"א א"נ אף אשבועות שומרים ובטוענו אתה שרפתו או קרעתו לשטרי דבזו וודאי חייב היסת וכל זה כתב לפי דעת הראשונים שהביאו מדברי הרמב"ם דבפשע בשטרות ונאבדו חייב לשלם ומחלקים דבריו דזה במאמינו וזה באין מאמינו והוא דוחק גדול לפרש כן כדבריו.
5
ו׳אבל לפע"ד שלא אמר הרמב"ם בפ"ב משכירות דפושע בשטרות מזיק הוא אלא כשע"י פשיעתו נפסד לגמרי דזו ה"ל כמזיק בידים אבל אם פשע בה ונאבד דאפשר שהוא עדיין ברשותו באחד מתיבותיו ולא נפסד אלא שלא יוכל למצאנו זה לא הוי כמזיק בידים ופטור ופשיטא דבין בה' שכירות ובין בה' טוען כולה מיירי במאמינו כמו בה' החובל וזה שכתב בה' טוען שאפי' פשע בה ואבד פטור כמו שביארנו בה' חובל ר"ל דלשם כתב דבשורף שט"ח של חבירו או מוכר לו שטר וחזרו ומחלו דה"ה כמו ששרפו וחייב לשלם אם יודה לו מזיק ששטר מקויים הי' כו' דמשמע מינה דדוקא בפשע בו ונפסד לגמרי כגון ששרפו או מחלו וכיוצא בזה אבל פשע בו ונאבד פטור דאין זה מזיק אלא גרמא בניזקין ואפילו במאמינו נמי פטור כיון דאינו מזיק ובה' שכירות נמי במאמינו קאמר ודוקא להיכא שפשע ונפסד לגמרי קאמר דהוה מזיק ממש ולפיכך חייב במאמינו:
6
ז׳ונמצא לפי זה שגם הרמב"ם סובר כרב אלפס והרא"ש ואין כאן מחלוקות ולפי זה ניחא דעת הרמב"ם דמחלק בין טענת להד"מ לטענת אמת מסרתו לי ואבד דבטענת אבד אפילו במאמינו פטור משבועה כיון שאפילו פשע בו ואבד פטור מלשלם אפילו במאמינו אבל בטענת להד"מ אפי' אין מאמינו א"ה כיון שזה טוען ודאי שע"י השטר יוציא דינריו ובלא שטר יאבדו לו והנתבע אינו יודע זה אלא שטוען להד"מ חייב לישבע היסת ובזו לא נחלק הראב"ד וכך נ"ל עיקר להשביעו היסת בטוען להד"מ דלא כמו שפסק הרב בש"ע אלא כדברי הרמב"ם המפורשין ולא נחלק עליהם שום אדם בפי' זולתי מקצת רבותיו של הריטב"א והנה אנחנו רואין מדהביא הטור דבריו אלמא דהכי ס"ל והכי נקטינן הנלפע"ד כתבתי וחתמתי את שמי מני הקטן יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה בחודש שבט שפ"ד לפ"ק:
7