תשובות הגאונים (שערי תשובה) קל״וTeshuvot HaGeonim (Shaarei Teshuva) 136
א׳רב דוסא זצ"ל.
1
ב׳מאן דאשתבע דלא אכיל פת זמן קצוב מהו לאכול ספוג וכעכין כיון דקי"ל דהלכתא כרבי יוחנן דאמר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין רגילין בני אדם לקרוא ספוג וכעכין פת שרו או דלמא כיון דקי"ל דהלכתא כרבי יוחנן דאמר אפילו הדביק ולבסוף הרתיח חייב בחלה ומברך עליו המוציא וספוג מעשה אילפס הוא ולא עוד אלא הרתיח ולבסוף הדביק הוא וכן עושים אצלינו שמרתיח שמן בטגן של מיני מתכות ועושין גריסות מן הבצק ומטגנין אותן כשהוא על האש והשמן רותח:
2
ג׳ועוד מעשה דרב הונא דאכל תריסר ריפתי עד כל שאחרים קובעים סעודה עליו חייב לברך וממעשה דרב יצחק עסיק ליה לבריה עד התם דקבעי עילווייהו דילפי' דכיון דקבע אניש סעודתיה על כעכין מברך עלייהו המוציא וג' ברכות:
3
ד׳הני ספוג וכעכין אסירי על הנשבע על הפת ועוד שרי ליה למיכל דייסא ואע"ג דאקרייא נהמא דאמר ר' זעירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא או לא וזה הנשבע או אחר דמאי דסליק אדעתיה והות כונתיה בעידן שבועה על הפת האפוי הידוע בתנור ובפורני בלחוד סמיך על כונתו ושרי ליה למיכל מאי דליתיה אפילו (נ"א אפוי) בתנור ובפורני או לא. הכין חזי' דסופגנין וכעכין נהמא איקרון וסופגנין דתחילת עיסה וסוף עיסה לא ידעי' היכי אינון ואנן אתרמיא לן כי הא מלתא משיעור שתין שנין דאשתבענא בשעת קניטת דעת כי הא שבועה וכל סבי ורבוותא דההוא זמן שרו לנא פת הצנומה בקדרה דלא אשתייר בה פירורין ואפי' פחות מכזית ולית בה תוריתא דלחמא כל עיקר אלא דהויא לה כעין שרוף ולא שרו לנו למיכלה בתורת אכילה ולעסה אלא למשרפה מישרף כעין שתיה והכין עבידנא באסמכתא דכלהון:
4
ה׳ואע"ג דהוה פת מתחילה כיון דנפקא לה מתואר (נ"א מתורת) לחם ואימחיא לה והויא לה כעין מיחא לא מיקרייא נהמא כל עיקר וכי דתנן הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים ואי מעריב ביה בשרא דקיקא או דובשא טפי נפיק מתורת לחם והוי כעין חביצא או דייסא ודייסא גופיה הוי היתר גמור למאן דאשתבע דלא אכיל לחמא והא דאמר רבי זירא דאכלי נהמא בנהמא לשון הבאי ניהו ולא כמתכונתו אבל מה דכתבתון אם אמר הנשבע שלא היתה כונתו אלא על הפת האויה בתנור ובפורני בלבד או אמר שהן (נ"א שאין) הסופגנים והדובשנים והכעכין והאסקריטין וכיוצא בהן בדעת ב"ח (ב"ח אינו בנ"א) באותה שעה והייתי סבור שאינן בכלל שבועתי וכך היתה כונתי שאיני נאסר אלא באפוי בתנור ובפורני בלבד הרי הקולר תלוי בצוארו ואינו צריך להשאל דאפי' בשבועת מרמה באומ' שנתכוונתי במה שאינו לשון בני אדם בשיחתן כזאת תנן נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות. הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי להיות נודר בו קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא מאשתי ראשונה שגרשתי כולם אין נשאלין ואם נשאלין עונשין אותן ומחמירין עליהם דברי ר"מ וחכ"א פותחין להן פתח ממקום אחר ומלמדין אותן שלא יהיו עושין כן ואמרינן עלה מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר כולן אין צריכין שאלה בד"א בתלמיד חכם אבל ע"ה שבא לשאול עונשין אותו ומחמירין עליו וכי הא מילתא דמיפרשא בשאלתכון קילא מן הכין טובא וכגון האי אם נשאל מתירין לו דלאו מרמה עבד אלא הכין הות דעתיה דהיא לשון בני אדם:
5
