שו"ת הר"ן ג׳Teshuvot HaRan 3
א׳עוד שאלת מעשה בא לפנינו באשה אחת שהלך בעלה זה כמה שנים בעיר פלונית והמיר שם ונשתנה שמו לשם אחר ויש כאן עדים מכירין אותו ושמו ושם האחר. וזה כמה שנים בא הנה ישראל מומר מן הארץ והגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר. ובאה האשה לב"ד ושאלה מהם שיתירוה לינשא ולא אבו מפני שנסתפקו קצתם שמא אין ראוי להאמין ישראל מומר אפי' מסיח לפי תומו דגרע מנכרי אפי' לדעת הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל שכתבו דפסול לעדות בעבירה דאורייתא נאמן להשיא אשה במסיח לפי תומו דלא גרע מנכרי איכא לאפלוגי בין מומר לע"ז ולכל התורה לפסול בעבירה אחת, או לא. תודיענו בזה דעתך. ועתה כאשר ראתה האשה כי לא התירוה שכרה שליח נכרי אחד ללכת במקום הנזכר ונתנה כתב נוצרי בידו שיביאנו ליד האיש המומר ולא גלתה לו שמת והכתב ההוא סתום וחתום כמנהג ודברי הכתב שראובן קרובה מודיע בכתב ההוא כי האשה מתחננת לו שיתירה בגט כדי שתנשא והיא התנית עם הנכרי השליח וכך אמרה לו אני אתן לך כך וכך בשכירות כך וכך לך בעיר פלונית תביא כתב לפלוני המומר ותביא לי כתב עדות מגזבר החצר אשר יעיד עליך כי הגעת לשם ואפרע לך שכירותך והשליח הלך לו עם הכתב שם וכי לא יוכל להשיב מענה ממי שנשתלח לו כי מת הוא והנכרי השליח בשובו לשולחיו פתח פיו וסח מעצמו וכך אמר הלכתי למקום פלוני והנה מת האיש הפלוני אשר שלחתם אותי אליו תחלה הלכתי בחצר מקום הנזכר יען כי היה רץ ושאלתי בית דירתו ואמרו לי שמת והראו לי ביתו והייתי בביתו ומצאתי אלמנתו שנשאת לנכרי אחר ואמרה לי שמת האיש הפלוני בעלה הראשון ונתתי הכתב שנתתם לי וצותה לקרותו ואחר השיבה לי ואמרה כבר מת האיש ההוא ואיני מבינה את דברי הכתב הא לך אותו ולך לך כי אין לי עסק עמך. ותכף הלכתי לגזבר העיר אשר אמרתם והגדתי לו כי אני שלוח לפלוני ששלחני ראובן ואמרה לי אלמנתו הנשואה לאחר כי הוא מת ולא רצתה להשיב לי מענה בבקשה ממך עשה לי כתב עדות שהגעתי הנה. ענה הגזבר להתנצלותך אדרוש ואחקור בדבר אם מת האיש ההוא ואקבל עדות ושלח בעד אנשים ושאל במיתת המומר פלוני בפני הנכרי השליח והעידו לו שמת במקום פלוני ומקצתם אמרו שהיו בקבורתו וקברוהו. כה היו דברי השליח מעצמו בשובו. עד הנה ספור המאורע באשה הזאת והיא רצתה להנשא. יבא נא דברך אם יתירוה להנשא אם לאו בבקשה ממך תכתוב דעתך ראשונה משיחת המומר לפי תומו לדעת הרי"ף והר"ם ז"ל ומה יראה אליך בנכרי מסל"ת אם צריך לומר וקברתיו כעובדא דפונדקית ונכרי וישראל שהיו מהלכין וזולתם או לא כמו שנראה מעובדא דבי הואי ובי חסא. אע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בעובדא דנכרי וישראל שהיו מהלכים והוא שיאמר וקברתיו כבר הקדים וכתב אע"פ שאין הנכרי מכירו, שנראה דעתו באמת דדוקא בשאינו מכירו צריך לומר וקברתיו אבל במכירו לא, אע"פ שיש לתמוה מאי שנא הא מהא. ואת"ל שאין צ"ל וקברתיו עדיין מספקא לך אם צריך לומר ראיתיו שמת כלומר אחר שמת, או לא. וכי נימא שכשהוא מסיח לפי תומו ואומר איש פלוני מת אנו מבינין מתוך דבריו שראהו מת, היכא דסח לפי תומו איש פלוני מת ופרט דבריו ששמע במקום פלוני או מנכרי פלוני שמת מהו. וכן מספקא לך אם נאמן נכרי מסיח לפי תומו בפנינו ששמע מפי נכרי מסיח לפי תומו לפי דבריו אי שרינן בכה"ג אתתא לינשא כדעבדינן בעד מפי עד ובאשה מפי אשה ומפי עבד ושפחה או נאמר דגרע נכרי בזה. ונראה דאי לא בעינן בנכרי מסיח שיאמר וקברתיו ולא ראיתיו שמת דפשיטא דנכרי מפי נכרי מהימן דקא מסיח ששמע שמת. עוד איבעיא לן אי נכרי שבא לפנינו אמר מסל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים, דומיא דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני ודומיהם או בפונדקית דהתחילה לבכות. ואפילו תימא דבנכרי בעלמא שאמר לפני ישראל במסל"ת מת פלוני דמסתמא ואפילו לכשיאמר ששמע מנכרי או מאנשי המקום פלוני מת דמשיאין אשתו, אכתי מספקא לן בנכרי הזה השליח אחר שנשתלח לאיש ההוא ולא הביא מענה ממנו על מכתב הנשלח לו אם נקרא זה מסל"ת או איכא למימר שמא ליפות שליחותו והתנצלותו קאמר דומיא דנכרי שאמר פירות אלו וכו' שמכוין להשביח מקחו גם אם לא ימכרנו יותר ביוקר בעבור זה או י"ל מאחר שדמי שכירותו יתנו לו עם כתב העדות שהביא מה לו לשקר, ולא דמי לשל ערלה ושל עזיקה דהתם סבר שיותירו לו בדמיהם על זה. וגם תודיענו אם מי שמעיד או נכרי מסל"ת שמת פלוני בעת הדבר אי הוי כמלחמה ואם צריך לומר וקברתיו, או לא ע"כ דבריך:
1
ב׳תשובה זו האשה חזרתי על כל צדדיה ועדיין לא מצאתי לה צד היתר לפי שאין לסמוך על מה שהעיד אותו ישראל מומר מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעת הדבר. משום (א) דעד המעיד שמת פלוני' בשעת הדבר לא מהימן עד דאמר מת וקברתיו לפי דעת הרב אלפסי ז"ל שכתב דהך בעיא דאיבעיא בפרק האשה (יבמות קטו) עד אחד במלחמה מהו דאע"ג דלא איפשיטא בדוכתה איפשיטא לה מההוא עובדא דדגלת דבפרק האשה בתרא (יבמות קכא) דבמים עד אחד מהימן אף במלחמה כן, וסובר הרב ז"ל דכיון דלא איפשיטא לן אלא מההוא עובדא דוקא כי ההוא עובדא דליכא למימר דאמר' בדדמי' דהא אסקוהו אגשרא דשביסתנא וכדאיתא התם ודכוותיה נמי בעד אחד במלחמה דוקא באומר מת וקברתיו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק בתרא מהל' גירושין עד אחד אומר שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו וכו' דסבירא להו ז"ל דכי היכי דבאשה עצמה חיישינן דאמרה בדדמי כל היכא דאיכא למיחש כדאיתא בריש פרק האשה שלום (יבמות קיד) הכי נמי בעד אחד. וכיון דחזינן דבעד אחד חיישינן דאמר בדדמי כדחיישינן באשה גופה עד אחד שמעיד מת פלוני בדבר לא מהימן דחיישינן דלמא בדדמי כדחיישינן באשה גופה וכדאמרינן התם בריש פרק האשה שלום דבר אמרי לה הרי היא כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה אמרי לה הרי הוא כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכה דאמרי אינשי שב שנין הוה מותנא ואיניש בלא זמניה לא אזיל. וכיון דלא אפשיטא בגמרא נקטינן לחומרא (ב) שכן דרך הגאונים בכל מקום לפסוק בשני לשונות להחמיר בשל תורה ואפילו היכא דלשון אחרון לקולא הוא. וכן פסק בזה הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות גירושין שכתב היה דבר בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת וכו'. וכיון דלגבי אשה עצמה נקטינן דדבר הרי הוא כמלחמה הכי נמי לגבי עד אחד הלכך עד דאמר וקברתיו לא מהימן:
2
ג׳ואל יקשה עליך שאם באנו להשוות עד אחד לאשה עצמה א"כ אפילו עד אחד במלחמה אפילו אומר מת וקברתיו לא יהא נאמן שכך הדין באשה עצמה במלחמה לפי דעת הרב ז"ל שכך כתב בפרק הנזכר שהאשה האומרת מת בעלה במלחמה אינה נאמנת ואפי' אומרת מת וקברתיו שזו אינה קושיא שכשאנו משוים עד אחד לאשה עצמה אין אנו משוין אותה אלא לענין דכי היכי דחיישינן באשה עצמה דטענה בדדמי ה"נ חיישינן לעד לפי דעת הגאונים ז"ל, ונ"מ לנדון זה של דבר, אבל לא שנשוה אותן לגמרי דבאשה עצמה חיישינן במלחמה דמשקרא לפי דעת הרמב"ם ז"ל ובעד אחד לא חיישינן אלא דאמר בדדמי ומ"מ כיון דאסקינן בגמרא דבאשה עצמה דבר הרי הוא כמלחמה הדבר ברור לפי שיטת הגאונים ז"ל דעד אחד בדבר לא מהימן עד דאמר מת וקברתיו. ולפיכך בנדון שלפנינו אין להתיר אשה זו מפני דבריו של אותו מומר שהיה מסל"ת כיון שלא אמר מת וקברתיו. וכ"ש לפי דברי רבינו חננאל ז"ל שכתב דבעיין דעד אחד במלחמה לא אפשיטא שלפי דבריו אפילו באומר מת וקברתיו לא מהימן:
3
ד׳(נ) וכבר ידעתי שיש חולקים על דברי הרב אלפסי ז"ל וסוברין דעד אחד במלחמה אע"פ שלא אמר קברתיו נאמן. וטעמייהו משום דבעיין בעד אחד במלחמה ליתא משום דחיישינן דעד אמר בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר הכא נמי לא משקר או דלמא משום דהיא דייקא ומינסבא אבל לא יאמר עד אחד לעולם בדדמי משום הכי מספקא לן. הילכך כיון דחזינן בעובדא דדגלת דעד אחד נאמן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא גופא דייקא דהא במים לא דייקינן דמים כמלחמה דמו. אלא ע"כ טעמא דעד אחד משום דמהימן הוא וכיון דמהימן אפי' בשאינו אומר קברתיו סגי דלא חיישינן דאמר בדדמי. זהו טעמם של בעלי סברא זו, ובודאי שדברים נכונים הם וקרובים אל הדעת. אבל מאחר שהרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפי' לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור אשת איש כנגדם וכ"ש שר"ח ז"ל מחמיר בדבר יותר דלדידיה אפילו באומר קברתיו לא סגי וכמו שכתבתי הילכך בנדון זה אין לסמוך על דבריו של אותו מומר שהגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר דכיון דאפילו בעד אחד גמור בעינן דאמר וקברתיו כ"ש בנכרי מסל"ת ומ"מ הוו זהירין בדבר (ד) דלאו דבעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים שאין לספק בהן דאמר בדדמי סגי כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו הדברים וכדאמרינן בפ' האשה שלום (דף קטו) כגון דאמה אסקינהו קמן דחזינהו לאלתר וכו' וכבר יצא בכיוצא בזה להיתר במעשה שאירע בענין המר והנמהר אשר קרה לקהל טריג"ה והותרה אשה להנשא בעדות כיוצא בזה על ידי חברינו אבל מ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זו כדי שלא יהא בו שום צד דאיכא למימר דאמר בדדמי, ולפיכך אתם היודעים איך היו דברי אותו מומר מסל"ת דאמר שמת אותו פלוני המומר התישבו בדבר כי לכם המשפט:
4
ה׳וכן לענין דברי השליח אשר אטר בשובו כי היה במקום פלוני ואמרו לו' שמת וכן אמרה לו אלמנתו וששמע שהעידו אנשים בפני הגזבר שמת פלוני המומר במקום פלוני ומקצתם אמרו שהיו בקבורתו וקברוהו בכל זה אני חושש הרבה ואיני מוצא צד היתר. כי אין ספק כי כל מה שהעידו אותם אנשים בפני הגזבר נתכוונו להעיד שהרי הגזבר שלח בעדם כדי לקבל עדות מהדבר כמו שאתם רואים מדברי השליח שהגזבר אמר לו אני אדרוש ואחקור ואקבל עדות ושלח בעד האנשים ושאלם וכו', ולפיכך אע"פ שאמרו שהיו בקבורתו וקברוהו לא סמכינן עלייהו כיון שהיו מכוונים להעיד וכדתנן (ה) ובעכו"ם אם היה. מתכוין אין עדותו עדות ואסקינן בגמרא דלא שנא נתכוין להתיר ולא שנא אין מתכוין להתיר אין עדותו עדות. וכן דברי אלמנתו שאמרה שמת האיש הפלוני בעלה הראשון אינן מספיקים אצלי כלל חדא דכיון שאמרה אליו דבשעת הדבר מת, אלמנתו לא עדיפא מעד אחד בדבר דלא מהימן עד דאמר וקברתיו. ועוד כי מן הנראה כשאמרה לשליח זה שמת האיש הפלוני בעלה הראשון שזה השליח שאל אותה עליו וכך נראים הדברים מתוך דברי השליח שהוא אומר הלכתי לביתו ומצאתי אלמנתו שנשאת לנכרי אחד ואמרה לי שמת פלוני בעלה הראשון, והדבר רחוק בעיני שהתחילה הנכרית ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הראשון מת אם לא שהוא שאלה עליו כי כן היה ענין, שליחותו וכל כה"ג לא הוי מסל"ת דכל ששואלים לאיש אחד על פלוני היכן הוא והוא. משיב מת אין זה מסל"ת וכדאמרינן בסוף יבמות (דף קכא) בהא דאמרו לה איה חברנו דאלמא דכל ששואלין והוא משיב אעפ"י שהוא אומר מת וקברתיו אינו נאמן דההיא דפונדקית דהתם הכי קאמרה אפילו הכי מתמהינן והא קאמרו לה איה חברנו. ואפילו שבא בלשון השאלה ומצאתי אלמנתו שנשאת לאחר ואמרה לי שמת האיש הפלוני בעלה הראשון, שנראה מתוך הלשון שהשליח לא אמה לה דבר אלא שהיא התחילה מעצמה, מפני שהדבר רחוק בעיני אני תולה זה לקצור בלשון או שהשליח מרגיש בדבר וכיון לומר הדברים בענין שיועיל בדיני ישראל או אולי גלה איש אזנו בזה ומכל אלו הצדדים איני רואה לאשה זו צד היתר עדיין:
5
ו׳ולענין מה שבקשת לעמוד על דעתי בסיחת מומר לפי תומו לדעת הרב אלפסי והר"ם ז"ל שכתבו דפסול לעדות בעבירות דאורייתא (ו) נאמן להשיא אשה במסל"ת דלא גרע מנכרי אי איכא לאיפלוגי דבין מומר לע"ז ולכל התורה לפסול בעבירה אחת או לא: דע שלפי דעתי אין לחלק בזה כלל לפי שאם היינו חוששין לומר שמומר זה מתוך שהוא בקי שהאשה נתרת בענין זה הוא אומר כך שיהא נראה לנו שיהיה מסל"ת והוא אינו כך אלא מתכוין להעיד ומטעם זה נאמר דמומר גרע מנכרי א"כ אף בפסול לעדות בעבירה אחת נחוש לכך שכיון שהוא פסול לעדות נחוש שמא נתכוין להעיד הוא ואין עדותו עדות וכיון שלמדנו הרב אלפסי ז"ל שאין אנו חוששין לכך אלא אנו תופסים דבריו כפשוטן שהוא מסל"ת אף במומר לכל התורה יש לנו לומר כן שאנו מאמינים ששניהם מסיחים לפ"ת. ואף לרשב"א ז"ל ראיתי בתשובה מעשה אחד שבא לפניו מישראל מומר מסל"ת שמת פלוני והוזכרה שם סברת הרב אלפסי זכרונו לברכה כי לפי שהוא תופס בפשיטות דברי הרב אלפסי ז"ל אין חלוק בין פסול לעבירה אחת לישראל מומר. ומכל מקום יש שחלקו על הרב אלפסי ז"ל:
6
ז׳(ז) ולענין מה שכתבת מה נראה לי בנכרי מסיח לפי תומו אם צריך לומר וקברתיו כעובדא דפונדקית ונכרי וישראל מהלכין וזולתם או לא כמו שנראה בעובדא דבי הואי ובי חסא וכו'. כבר עמדת על עקרי הדברים בזה שאין ספק כל שהנכרי מכירה אין צריך לומר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי הואי ובי חסא כמו ששנינו ואפילו ששמע מהנשים שמת דיו. ואפילו לר"ם שכתב בכיוצא בזה בפרק אחרון דהלכות גירושין כל שהוא מכירו אינו צריך לומר אלא מת בלבד אבל בשאינו מכירו הוא שסבור הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר קברתיו מפני שהמעשים שבאו לגמרא כיוצא בזה בכולן יש בהן קברתיו כדאמרי' חבל על שני בני אדם שהיו מהלכין באנטוכיא שמתו וקברתים, וחבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו, ואמרינן נמי פונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו, כלומר כל שאינו מכיר אותו איש שאומר עליו שמת אלא אמר יהודי אחד שהיה עמי וכיוצא בו לא סגי עד דאמר קברתיו. ואע"ג דאיכא למימר בכל הני דמעשה שהיה כך היה לאו דבעינן קברתיו. סובר הרב ז"ל דאי איתא לא אפשר דלא הוה משתמיט שום אמורא או עובדא ולימא בחד מינייהו מת בלחוד, אלא שמע מינה בזה דבמכירו סגי במת בלחוד ובאינו מכירו בעינן מת וקברתיו. זהו דעתו של הר"ם ז"ל. וטעמא דמילתא שיותר אדם בקי במי שהוא מכירו מבמי שאינו מכירו הלכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אע"ג דלא אמר קברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר קברתיו. וכבר חלקו מן האחרונים בזה על הרב ז"ל אבל דברי הר"ם נכונים בפשטן של שמועות אבל במכירו מ"מ במת סגי ואין צריך שיאמר ראיתיו שמת אלא כל שאומר מת די. וכהנהו עובדי דבי הואי ובי חסא. ונכרי ששמע מפי נכרי הדברים נראין דכיון דכל שהוא אומר מסל"ת ששמע מפי נכרי אחד מסל"ת שפלוני מת הרי הוא כאשה ששמעה מפי אשה:
7
ח׳ולענין מה שאמרת אי נכרי שבא לפנינו ואמר מסל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני ודומיהן. אין ספק בזה שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו לפי שאין כונתו בדרך ספור דברים. (ח) ומי שהוא אומר מסיח לפי תומו אינו אומר אותו דבר בעצמו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן, וכולהו עובדי דגמרא הכי איתנהו והכי מוכחי. (ט) ודברי שליח זה אינן אצלי דברי מסיח לפי תומו כלל כיון דשייך האי שלית בהאי מלתא וכדאמרינן בפרק כל הגט (גיטין כח) דלמלתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו ואפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן, ונכרי זה גם כן אע"פ שאין שכירותו תלוי בדבריו עביד הוא להחזיק ולומר שהוא נאמן לשולחיו ועשה שליחותו ביותר ממה שמוטל עליו:
8
ט׳(י) עוד אמרתי אגלה אזנך שאפילו היה כאן נכרי מסיח לפי תומו בכל דיניו שאומר איש פלוני מומר שהיה שמו כך שהיה דר במקום פלוני מת במקום פלוני אין מתירין את אשתו עד שנדע שבעלה של זאת היה דר באותו מקום הא לאו הכי כיון דשיירות מצויות חיישינן דלמא איכא גברא אחרינא דשמיה הכי. והא דאסקינן בפרק האשה שלום (יבמות קטו) דלא חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא התם משום דהוחזק חד יצחק ריש גלותא בקורטבא ואמרינן כאן נמצא וכאן היה. ואין לי להאריך שלא בזה נשאלתי:
9