שו"ת הר"ן ל״גTeshuvot HaRan 33
א׳ברית כרותה לך שאינה חוזרת כי כבודך חדש עמדי לתהלה לשם ולתפארת וזכורני את אשר פצו שפתי וגם במכתב התויתי תו לבלתי השיב שאלותיך ריקם לכן לא ימנעוני טרדות מהשלים את חקם ואם ידעתי כי כדעתי ידעת ומה ידעתי ולא תדע, מאשר דברך קבעתיו עלי חובה הנה באתי כתורה וכמצוה ועמדתי על שאלותיך בענין האשה העגונה ועל נוסח מעשה ב"ד אשר בא לפני. וזה טופסו:
1
ב׳(א) בפנינו אנו ב"ד ח"מ בא נשטרוק דויל"א מאינייא ואמר לנו הרי שבתי אישטיל"א היתה נשואה לאנבוני"ט קרשקא"ש בן אחותו של מישטרי איצק ויגי"ר דפרפיניאן ולפעמים היו קוראין אותו ניבו"ט דמישטרי איצק ויגי"ר וראינו בכתובת אשתו הנזכרת שמו כתוב וחתום יוסף בר' אברהם וזה כמה שנים נתקוטט עם אשתו בתי הנזכרת ועמי וכעס עמה הרבה והלך לו ונשארה בתי עגונה זה שנים רבות ועכשו שמעתי שמת בעלה אנבוניט הנזכר, בבקשה מכם רבותי חקרו ודרשו בדבר אם אמת הוא שמת אישה אנבוניט הנזכר ותנשא בתי הנזכרת. ואנו ב"ד חתומי מטה הוזקקנו לו וחקרנו בדבר ובא לפנינו עד אחד שמו אנבועז בן מישטרי משה סשאל"ה ומישטרי איצק ומישטרי משה הנזכר קרובים זה לזה קורבה שאין בה פסול. והעיד בפנינו כי כשלש שנים היה הוא במיורק"א ומצא שם יהודי אחד עומד בתופיא"ה המקום אשר במדינת קאלאברי"א שמו נשטרוק דשטיביר"י וזה הנכבד נשטרוק ד"שטיברי הנזכר היה מקדם מן הארץ הזאת והיה מכיר מישטרי איצק ומישטרי משה הנזכרים ויחוסם ומשפחותיהם אמנם לא היה מכיר אנבועז הנזכר ולא אנבוניט הנזכר בעל האשה הנזכרת לא בכנוייהם ולא בשמותיהם לפי שהם היו קטנים או לא היו נולדים כאשר יצא נשטרוק דש"טיבירי הנזכר מהארץ הזאת, וכך העיד לפנינו אנבועז הנזכר כי כאשר ידע נשטרוק דש"טיברי הנזכר שאנבועז זה בן מישטרי משה הנזכר אמר אליו נשטרוק דש"טיבירי הנזכר הרי יש לך קרוב אחד בתופיא"ה מקום דירתי שאל אותו אנבועז מי הוא זה די השיבו כלשון זאת, ניבוט דמישטרי איצק ויגיר דפרפינייא קרובך:
2
ג׳עוד שאלו על צורתו ותארו ותאר אותו נשטרוק דשטיברי הנזכר בקוטן וגודל ואודם ולובן ומראהו ותארו בפניו ושערותיו וכי פניו בוהקניות כאשר נודע שהיה אנבוניט הנזכר בעל האשה הנזכרת. ועוד שאלו אנבועז הנזכר על שמו ואמר לו שקורין אותו חיים ולאחר זמן בשנה זו שב אנבועז זה ממיורקא וכן שב ג"כ נאשטרוק דש"טיברי הנזכר ומצאו זה את זה והגיד לו נשטרוק דש"טיברי הנזכר שספר לו על (שהיה) ניבוט דמישטרי איצק הנזכר והגיד לו כי מת ט"ו ימים קודם ראש השנה זה שעבר:
3
ד׳אחר כן חקרנו עוד והעיד בפנינו ג"כ נאברם ויגיר שלא היה לאביו מישטיר איצק הנזכר ניבוט אחר שהלך לו מחו"ל מלבד אנבוניט הנזכר בעל האשה הזאת הנזכר כי בני אחיות אחרים שהיו לו שמענו מפי קרוב אחד שהיה עמהם וניצל במחבוא אחד שכולם מתו זה כמה פה או במלכות צרפת ולא נשאר בחיים רק זה אנבוניט הנזכר בעל האשה הזאת הנזכרת שהלך לו וגם בהיותו הנה היה תמיד מתגדל בבית דודו מאישטרי איצק הנזכר והיו מזכירים אותו רבים ניבוט דמישטרי איצק:
4
ה׳עוד חקרנו והעיד בפנינו נאברם ויגיר בן מישטרי איצק הנזכר שזה האיש קרובו שני בשני עם אנבוניט הנזכר בעל האשה הנזכרת שמע מפיו שהכעיסוהו תמיד חמיו ואשתו הנזכרה עד שנתמלא מאד חימה עליהם ואמר לו כאשר ידבר איש אל אחיו ואל רעהו כי הוא ילך לו בארץ מרחקים כדי שתשאר אשתו עגונה כל ימי חייה:
5
ו׳ועוד העיד בפנינו עד אחר כשר כי קודם נסעו מהארץ הזאת בקש זה האיש אנבוניט הנזכר בעל האשה הזאת הנזכרת מאת קרובו מאישטרו אברם דישקשלא"ר לעשות לו כתב ואגרת יעיד עליו ועל משפחתו ועשה לו האגרת ההיא ושם באגרת שמו שהיו קוראין אותו בכאן בוניט והעיד עליו, וכראות זה שמו בקרב האגרת עזבה והרחיק אותה בעבור שמו ואמר כי דעתו ללכת על צד שתשאר אשתו עגונה כל ימיה. כל זה הועד בפנינו:
6
ז׳ועוד העידו בפנינו שהי' למאישטרי איצק הנזכר בת אחותו היתה נשואה לאיש שמו משה דשורירש ומתה והיה לה בן קטן אחד היו קורין אותו דוראן ואותו הבן היה עומד בנערותו עם מאישטרי איצק הנזכר אחי אם אמו לפי שאביו הלך לפרובינצה מקום מולדתו ואחרי עמדו עמו מעט זמן שלח משה אבי הנערה הנזכר בעד הנער בנו שישלחוהו לו כי נכסף אליו ושלחו מאישטרי איצק לאביו הנזכר כאשר שאל זה עשרים שנה או יותר ונודע והעידו כי הגיע הנער לאביו במקומו והיה עומד עמו כבן אצל אביו. וכל מה שהעידו בפנינו כתבנו וחתמנו בכו"כ לחדש פלוני שנה פלונית לבריאת עולם כמו שאנו מונין כאן בפירפינייאן והכל שריר וקיים. עד כאן טופס המעשה ב"ד:
7
ח׳וכתבת כי לולא העדות שהעיד על קריאת שמו חיים היה עולה על דעתכם להתירה אחר שהוחזק שלא נשאר ניבוט דמישטרי איציק ויגי"ר זה אחר בעולם זולת זה ולשני מישטרי איציק ויגיר ליכא לספוקי כי העד הראשון נשטרוק דשטיביר"י היה מכיר מישטרי איצק זה וממנו דבר וגם בכל הארץ הזאת לא הוחזק אחר ולכך היינו מדמין אותה למי שיצא מן העיר ומת מפשפשין בכל העיר מי הוא היוצא ואם לא יצא אלא הוא משיאין את אשתו אע"פ שלא העידו על שמו כדאיתא בתוספתא וכמו שנראה בגמרא דילן (יבמות קכא) גבי עובדא דפרשא זריזא, ואיה חברנו וששים בני אדם שלא הוזכרו שמותם העצמיים אחר שנודע בבירור מוצאם ומובאם או מכנוייהם מי הם אלא שנסתפקתם על העדות מקריאת שמו חיים וכן נקרא בוניט או יוסף בכתב פן יהיה אחר אע"פ שתאר אותו בשם יחוסו ניבוט דמישטרי איצק ויגיר הנזכר ואם נאמין שכנים דבריו על כרחנו הוא זה ונתלה בו ששינה שמו כאשר זמם ובחר לו בחיים ואם נאמר שזה אחר וחיים לחוד ובוניט לחוד א"כ נחזיק אותו על כרחנו במכזב בייחוסו ובמשפחתו כי לא היה מעולם לזה מאישטרי איצק ניבוט יקרא חיים. אלו דבריך:
8
ט׳וזהו הספק האחד שנסתפק לכם בדבר זה שלולא הספק שנסתפק לכם על שנוי קריאת השם היה בדעתכם להתירה אע"פ שלא הועד בפניכם על שמו:
9
י׳תשובה (ב) יפה אמרתם שאע"פ שאמרו בתוספתא אין מעידין עד שמכירים שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומדן הדעת של אמתלאות כגון שמעיד על גופו הארוך וגוץ או תארים אחרים שמצויין בהרבה בני אדם וכן נמי למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו דאיכא למיחש לאחר שכן שמו והוא מעיר אחרת אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אף ע"פ שלא הזכיר שמו ודבר ברור הוא זה דאמרינן בפרק האשה שלום (יבמות קכא) אל היכי דמי כגון דאמרי אנן אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקא רמי סיטני דלאו עלייהו קא סמכינן אסימנין הוא דקא סמכינן. והכי פירושא כגון דלא ידעי הנהו סהדי בהנהו אינשי מאן נינהו שלא היו מכירין אותן לא בשמן ולא בשם עירן אלא שהעידו ראינו איש מת וסימן פלוני היה בו וכל שנותנין סימן מובהק ואנו יודעים שאותן אנשים שהיו בעליהם של אלו אותן סימנין היו בהן מתירין את נשותיהן וכך פירושה של אותה שמועה דוק ותשכח אלמא אע"פ שאין העדים מכירין שמו ושם עירו כל שהם מתארים אותו בענין שאי אפשר לספק בו באחר משיאין את אשתו וכן נמי כל הך סוגיא דפרק האשה וצרתה שהלך בעלה למדינת הים עלה דמתניתין דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם בהכי רהטא שאין צריך לעדים שיעידו על שמו ועל שם עירו ודבר פשוט וברור הוא זה. וכן נמי סיפא דתוספתא אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשים באותה העיר אם לא יצא משם אלא זה תנשא אשתו וכמו שכתבת ואין להאריך בזה:
10
י״א(ג) ולענין הספק שנסתפק לכם מפני העדות שהעיד על קריאת שמו חיים, אנו אומרים שכיון שיש עדות מספיק בדבר שבעלה של זאת מת אלא שנולד ספק בשמו אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות שכבר הועד בפניכם שהוא אמר כשיצא מעירכם שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהיה אשתו עגונה. וגם הועד בפניכם כי כאשר ראה זה האיש באגרת שעשה לו מישטרי אברהם דישקשלי מעיד עליו ששם בה שמו בוניט עזבה והרחיק אותה לבעבור לא יוזכר שמו וכיון הרי סימן של שמו זהו סימן העשוי להשתנות וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיש לו ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות, ויש לי לדבר זה ראיה מדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנה) איתיביה ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש (ד) מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה ובאו ושאלו את ר' עקיבא מהו לבדקו אמר להם אי אתם רשאין לנוולו ועוד סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה בשלמא לדידי דאמינא ראייה כעדים כיון דלא אשכחו עדים דקא אתו אמרו ליה מהו לבדקו אלא לדידך דאמרת ראייה כקיום שטר למה להו לבדקו לקיימו שטרייהו ולוקמו בנכסי ודחינן מי סברת נכסים בחזקת בני משפחה קיימו וקאתו לקוחות ומערערי נכסין בחזקת לקוחות קיימי וקאתו בני משפחה ומערערי ובודאי כי אמרינן נכסים בחזקת לקוחות קיימי לא משום דלקוחות תפשי להו דהא הך עובדא דבני ברק בקרקעות הוא כדמוכח התם בפרק מי שמת (ה) ותפיסה בקרקעי לא מהניא ולא מידי דלעולם כל שנסתפק לנו בקרקעות של מי הן מעמידין אותם בחזקתן הראשונה וכדמוכח בפרק האשה שנתארמלה (כתובות כ) בעובדא דבר שטייא אלא ה"ק מי סברת נכסים בחזקת בני משפחה. קיימי משום דסבירא לן ראייה כקיום שטר ובני משפחה הוא דמערערי לומר קטן היה ולא היה ערעורם כלום שמכיון שאין אנו רואין ריעותא בדבר אין לחוש לו ועל בני משפחה להביא ראיה אפילו היכא דבני משפחה תפשי להו להנהו ארעתא אלא שבאו בני משפחה ואמרו לבדקו ואמר להם רבי עקיבא דסימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה כלומר שאפילו ימצא כדבריהם שלא ימצא לו שתי שערות או שלא ימצא בעיקרן גומות אין בדבריהם כלום שסימנין הללו עשויין להשתנות לאחר מיתה הילכך אפילו אם כשנבדוק אותו נראה בסימניו שקטן היה אין זה ריעותא כלל כיון שהן עשויין להשתנות ואין לספק בדבר מחמתן. (ו) אלמא כל סימן שהוא עשוי להשתנות אינו מטיל ספק בדבר שאילו היה הדבר מסופק מחמתו כלל אין ספק שמעמידין הנכסין בחזקת בני המשפחה דאוקי ארעא בחזקת אבהתא. והרי הדברים ק"ו שהרי נראה משמועה זאת שאפילו שמתוך השטר לא היה מוכיח שגדול היה דהא בההיא שקלא וטריא דהתם לא מסקינן אכתי אדעתין ההיא חזקה דאמרינן בסוף סוגיין דהתם דאין העדים מעידין על השטר אא"כ נעשה בגדול אלא שהיינו סבורים לומר שכיון שאין הריעותא נראה אין חוששין לו. ואפי' נאמר דבריש ההיא סוגיא נמי אהיא חזקה דסוף סוגיין סמכינן אע"פ שאין הדבר נראה כן מסוגיא דהתם מ"מ ההיא חזקה אינה ודאית (ז) וראיה לדבר מדאמרינן בהך סוגיא דהתם והלא משמך אמרו דיפה ערערו בני משפחה והכי פירושו בשלמא אי אמרת וסבירא לך דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אתי שפיר דיפה ערערו דאע"ג דקיימא לן חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול מ"מ אין הדבר ברור ומצו למימר דקטן הוה משום מיגו דמצו למימר דשטרא לאו כלום הוא אלמא שאין הדבר ברור אצלנו לומר שגדול היה דא"כ הוה ליה מיגו במקום עדים ואפילו הכי אמרינן התם שאפילו יבואו בני משפחה לבדקו וימצאו שקטן היה אין ערעורן כלום שמכיון שעם כל סימן זה אין אנו מעמידין אותו בחזקת גדול אע"פ שסימן זה מראה שקטן היה תולין אותו בשנויו ואפילו ספק אין כאן שאילו היה בדבר ספק כלל מעמידין הנכסים בחזקת בני משפחה. (ח) ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה שאין מוציאין אותו מחזקתו הראשונה אלא בראייה ברורה כ"ש בערוה שהיא קלה לדבר זה. הילכך בנדון שלפנינו כיון שהוברר הדבר מתוך עדותו של זה שבעלה של זו מת אלא שיש סימן אחר בדבר שהוא מטיל ספק בענין ואותו סימן עשוי להשתנות סומכים על הודאי ותולין את הספק בשנוי העשוי להשתנות, זהו מה שנראה לי בענין זה:
11
י״בולענין מה שכתבת עוד שנסתפקתם בבן בת אחותו הנזכר בשטר קבלת עדות שמו דוראן הן הלך לו שם ופן יקרא ג"כ אצל קצת בני אדם ניבוט דמישטרי איצק על שם אחי אם אמו אע"פ שלא היה נקרא כן בהיותו שם כי שם אביו היה עליו ורצית לומר בזה שהדברים מראין שאין לספק בזה הבן שמו דוראן מאשר לא היה נקרא ניבוט דמישטרא איצק וזה שמו מרגלא בפומייהו דרובא דאינשי. ע"כ דבריך:
12
י״גובזה תמהני עליך לפי שאיני רואה בשטר המעשה ב"ד שהעיד נשטרוק דשטי"בירא שזה האיש שאמר בו שמת היה נקרא ניבוט דמישטרי איצק אלא כמספר לו הקורבה שהיה עמו אמר אליו ניבוט דמישטרי איצק ויגיר דפירפיניאן קרובך ואיני מוצא מקום בזה לדבריך. (ט) לפיכך ראוי לחוש לאותו הבן הנקרא דוראן שהרבה בני אדם נקראין ניבוט על שם [אחי אם] אמם אלא א"כ יתברר אצלכם כי זה דוראן בעירכם לא היה נקרא בשם היהדות חיים. וא"כ הוא ראוי להתיר אשה זו לפי שאין לחוש ולומר שזה האיש דוראן שינה שמו אלא תולין את הקלקלה במקולקל או שיתברר לכם כפי מה שתאר אותו נשטרוק דשטי"בירא במראהו ותארו ועיניו שאי אפשר שיהיה זה דוראן ותסמכו על זה בדברים מובהקים, באחד משני דרכים הללו ראוי להתיר אשה זו. ומאשר לכם המשפט שפטו את המעשה ומשפטה ואם תסכימו להתירה להנשא הריני חותם אחריכם ואעשה סניף לדבריכם:
13
י״דלבד זה ראיתי להעיר כי ענין זה בא יותר ברור בכתבך ממה שבא בשטר מעשה ב"ד כי לפי העדות שהעיד באברם ויגי"ר שלא היה לאביו מאישטרי איצק הנזכר ניבוט אחר שהלך לו מחוץ לארץ מלבד זה כי בני אחיות אחרים שהיו לו מתו ונהרגו עדיין היה אפשר לספק שאע"פ שאותן בני אחיות מתו אפשר שנשארו מהם בנים וראוי כל א' מהם להקרא ניבוט דמישטרי איצק וזה בא יותר ברור בכתבך שאמרת שלא היו למישטרי איצק כי אם ג' אחיות ושהאחת שהיתה נשואה לאשלמיאש כהן מתה היא וכל בניה וכל אשר אתה בבית וכמדומה לי מדבריך שלא נשאר ממנה זכר. כאשר תתירנה להנשא ראוי שיתברר זה בשטר המעשה ב"ד וכן ראוי שיתברר שלבת אחות השלישית אם בוניט זה שנשאת לאנמשה דשורירש שלא היה לה כי אם זה הבן שמו דוראן כדי שלא יכול לספק פן ילדה בן אחר יקרא חיים ויהיה ראוי לחוש לו וכמו שכבר אמרתי שהרבה בני אדם נקראים ניבוט על שם [אחי אם] אמם כל זה צריך להתברר בדבר. ולפי הנראה מתוך דבריך ונוסח המעשה ב"ד הכל יתברר כי האמת כן הוא וכן צריך להתברר שזאת האשה אישטילאה שהיא בחזקת אשת איש היתה הנשואה לניבוט דמישטרי איצק, וזה ברור ופשוט:
14