שו"ת הר"ן מ״גTeshuvot HaRan 43
א׳מעשה בגוני בן נפתלי שהיה פורש מעבר לים וכדי שלא תתעגן אשתו לבקשת אביו הניח גט לאשתו ועשה נפתלי אביו שליח להולכה לתת לה גט ואמר לו בדברי השליחות הולך וזכי גט זה לאשתי עכסה בת כלב וקבל עליו בחרם ונשבע על דעת רבים שלא לבטל הגט והשליחות וגם פסל כל עדים שיעידו שביטלו בפניהם שלא יאמנו בדבר זה וגם ביטל כל מודעא שימסור כנגד הגט והשליחות כאשר יראה מטופס השטרות אשר עשה מזה אשר הן ביד זה, ועל ידי שליחות זה נתן השליח הגט לאשת בנו כתקון חכמים. ואחר כן לסוף ימים בא הבחור מעבר לים ויואיל לפסול הגט והשליחות ויקרא ערעור על גט הנתון ושטר השליחות הנעשה והוציא קול על זה עד שהביאוהו ברורי העבירות לפניהם ושאלוהו על הדבר ומדוע הוא עושה ככה והוא סדר טענותיו בפניהם והרבה אמריו. וזהו העולה מכלל דבריו:
1
ב׳תחלה טען ואמר כי הגט והשליחות הנעשה היה לאילוץ אביו ועם היותו כי היה במעמד העדים והסופר כשנעשה הגט והשליחות ולא מיחה בדבר לכבוד אביו ומוראו אבל מ"מ לא הסכים בדבר ולא הוציא מפיו שהיה מצוה להם לעשות זה ורוצה בדבר והעדים היו יכולין להכיר בו שלא היה חפץ בדבר ושהיה קשה בעיניו ואם היו עושים כאשר היה ראוי להם לא היו מקבלין שליחות זה ולא היו עושים מזה שטר עד אשר היה כמעט מחזיקם בעדים שקרים ואם מוחזקים הם בכשרים והם סופרי העיר גם אמר שביטלו על חוף הים בלכתו. ונשאל למה היה צריך לבטל אם לא עשהו והשיב כי אעפ"כ היה ירא פן עשו העדים זה:
2
ג׳עוד נשאל בפני מי היה בטול זה והשיב כי בפני רבים כמו חמשים או מאה עדים אינו נזכר מי היה שם גם אמר שעשה בטול זה בפני אביו ושחילה פניו שישמור שלא יתן הגט שאינו חפץ בדבר ואח"כ באותו מעמד חזר לומר שלא היה בפני אביו הרי שהוחזק שקרן בזה, אחר כן אמר שביטלו בפני שמשון דאישטבילי"אה ור' שלמה דקאנדיא"ה בתוך הספינה אבל לא עשו לו מזה שטר גם שבטלו באליכסנדריא"ה ובשיפר"י ובאיים רבים אשר עבר בהם, שאלנו לו בפני מי ועל כלם השיב אינו נזכר מי הם אבל שינתן לו זמן יחזור אחר כל המודעות והבטולין הללו כי יצטרך בזה זמן מה. גם הראה עתה הנה שטר בטול אחד חתום לפני עדים אבל לא היה מקויים ובעוד שהיו מעיינים בו ובחתימת העדים והיו אומרים שהחתימות מזויפות ושנכתבו מיד אחד הוא לקח השטר מידם כמעט כמראה עצמו כעוס וקרעו בפניהם כמדומה שזה היה תחבולה ממנו שזייף השטר והראהו לעדים למען יתחזק ויתפשט הקול שבטל הדבר, ועל זה הפליג אמריו אין ידים להם וכל מה שהיו הברורים חוקרים ודורשים אותו כן היה מרבה בדברי הבאי זולתי שהיה מחזיק בדבריו על פי הענינים הנזכרים. ילמדנו רבינו אם יש בדבריו ממש ואם יש לחוש בהם ליתן לו זמן לברר דבריו או ניחוש שלא לעגנה אחר שנראה שאין בדבריו ממש. על הכל יעמוד רבינו ויאיר נתיבנו בזה כי ממנו תצא תורה:
3
ד׳תשובה (א) עמדתי על ענייני ערעור שערער הבעל על שליחות הגט וראיתי שערער ואמר שביטל שליחות הגט במקומות רבים אך לא הוכיח דבריו בעדים ולא בשטר ובכיוצא בזה. הדבר ברור שאין לחוש בדבריו וערעורו בטל מדאמרינן בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא מ) אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעין באונסיה דפלניא לאו מודעא היא ופרכי' מודעא דמאן אילימא דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא הוא כלומר אנן סהדי דודאי קושטא קאמר שאם לא כן מי מכריחו לגרש ולמסור מודעא אי לא ניחא ליה לגרש לא יגרש אלא ודאי קושטא קאמר אלמא משום דגלויי מילתא בעלמא הוא ואנן סהדי דאניס משום דמה לו לשקר הא לאו הכי לא מהימנינן ליה והא ודאי לאחר נתינת הגט ליכא למימר גלויי מילתא בעלמא הוא שהרי אין הדבר בידו וכיון שכן הדבר ברור שאין לו נאמנות על מודעתו ולא על בטוליו כל היכא דלא ידעינן בהו:
4
ה׳ועוד ראיה מדאמרינן בירושלמי במס' גיטין (רפא) ואש לומר שמא חתמו בעדים פסולים שאמר ר' אבון אינו עשוי לקלקלה בידי שמים בב"ד הוא חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים. ואי אית ושלאחר נתינת הגט הבעל יכול לערער כלום ושיצטרך ליתן לו זמן לברר. דבריו היכי קאמרי שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים אדרבה מתוך שהוא יודע שאם בא וערער ב"ד חוששין לערעורו ומחמיצין הדבר הוא מחתימו בעדים פסולים אלא ש"מ שלאחר נתינת הגט אין חוששין לערעור הבעל כלל:
5
ו׳ועוד ראיה מדתנן בפרק השולח (גיטין לב) ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטל ואמרינן עלה בגמרא פשיטא ומתרצינן לא צריכא דקא מהדר עליה מעיקרא לבטולי מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה קמ"ל וכתב הרשב"א ז"ל בפרק המביא תניין ודאי משמע דבעל קא מערער ואמר דבטליה כלומר דבטליה לשליחותו של שליח שלא בפניו דאי' לא מאי קאמר תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה דהא איהו אמר דלא בטליה והיכי אמרינן אנן דתיגלי מילתא דבטליה אלא ודאי בשערער עסקינן ואפ"ה לא חיישינן ומנסבינן לה והרי זו ראיה מן הנדון שלפנינו ממש ואע"פ שהוא ז"ל הקשה כיון דקא מהדר עליה מעיקרא לבטוליה למה אינו נאמן אחר כך כשאומר שביטל השליחות שלא בפניו כיון דאיכא רגלים לדבר (ב) דכל היכא דאיכא רגלים לדבר חיישינן כדחיישינן בכמה דוכתי בגיטין וליחוש שמא פייס כל היכא דאיכא רגלים לדבר, כבר תירץ הוא ז"ל דהכא אין כאן ידים מוכיחות שדעתו לבטלו דאיכא למימר כיון דרהיט בתריה דשליח חזקה לא בטליה דא"כ תרתי למה ליה לבטוליה דלאו באפיה דשליחי והדר למיהדר בתריה ולבטוליה וכיון שכן ליכא רגלים לדבר:
6
ז׳ומ"מ הרי אנו רואין דכל היכא דליכא רגלים לדבר אע"ג דאמר בעל אני ביטלתי השליחות אין משגיחין בדבריו כלל דכי חיישינן שמא פייס כדאיתא בפ' מי שאחזו (גיטין עו) ובדוכתי טובא בגיטין ה"מ היכא דאיכא רגלים לדבר כגון באומר כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכן באומר אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכן נמי היכא דאמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין שבכל כיוצא בזה הדבר מוכיח שלא גמר בדעתו לגרש ומשום הכי חוששין שמא פייס אבל היכא דליכא ידים מוכיחות ככולהו גיטין הבאים ממדינת הים לא חיישינן:
7
ח׳וכן כתבו גדולי המפרשים ז"ל במקומות רבים, ולא תימא כי לא חיישינן אלא היכא דאיכא רגלים לדבר הני מילי בסתמא אבל הכא דאתי בעל ומערער אפילו ליכא רגלים לדבר משגחינן ביה, דליתא דכי חיישינן היכא דאיכא רגלים משום דילמא אתי בעל מערער הוא דחיישינן וכן כתב רש"י ז"ל בפרק מי שאחזו (גיטין עו) וז"ל שמא פייס כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי עד כאן. (נ) ומינה דהיכא דליכא רגלים ואפילו אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה והכא ליכא רגלים אדרבה חזקה שלא מעל בחרם ובשבועה ולא בטל וכי אמר הכי לא משגחינן ביה (ד) ולא כל הימנו לשוויי נפשיה רשע כדברי מורנו הרב הכהן הגדול נר"ו:
8
ט׳וכמדומה לי שזה אינו צריך לא שאלה ולא תשובה שהדבר ברור שלאחר נתינת הגט אין בדבריו של בעל כלום אלא א"כ יברר אותם בעדים דהא מכיון שנתגרשה הרי היא בחזקת פנויה ואין דבר שבערוה פחות משנים (ה) ואפילו זמן אין נותנין לו לברר דבריו ואפילו יצא קול בעיר דאיכא סהדי במדינת הים שיודעין אמתת הדבר וכדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף יב) אמרי ליה רבנן לרב חסדא אמאי האיכא סהדי דההוא יומא שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותאסר ולפיכך הדבר ברור לכל יודעי דת ודין שאשה זו מותרת להנשא ובכיוצא בזה ראוי לכל גבורי כח מחזיקי הבדק לרדות במקל ורצועה להדיח הרעה בראש כל עושה רשעה ולחוש על בנות ישראל שלא תהיינה כהפקר נאם המדבר וכו':
9
י׳וזה אשר כתבתי לכבוד הרב הגדול ר' פרץ הכהן נר"ו ולנכבדי ברצילונא"ה על דבר הגט הנזכר:
10
י״אהנה השבתי בקונטרס תשובת מורנו הרב נר"ו דעתי בנדון שלפניכם באשר הוא שם רצוני לומר שהבעל לא בירר דבריו לא בעדים ולא בשטר שביטל השליחות ובכיוצא בזה אין לפקפק כלל שאין לחוש לדברי הבעל ולתת לו זמן לפי שורת הדין ולא רציתי לשאת ולתת בתשובתי בדבר אחר כלל גם כתבתי אל הבעל מרורות כאשר תראו בכתבי כי גם הוא כתב אלי תפתחוהו ותראוהו ושלחוהו אליו אם יראה בעיניכם אך לפני כבודכם אומר מה שמיראני ומבהלני והוא שזה האיש קל ברגליו ועובר ארחות ימים וירא אני מאד פן ילך ויביא שטר מהבטול הן שיהיה בדרך אמת או בשקר כי בעונות הדבר הזה מצוי דשכיחי פריצי ורמאי אף כי באיים הרחוקים קצוצי פאה ואם ח"ו יעשה כן דעת תלמידכם נוטה (ו) שתהא אסורה לבעלה ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
11
י״בוכל מה שכתב מורנו נר"ו בתשובתו בהפך מזה כמדומה לי שאינו אלא דרך מה שאמרו בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא מב) משל לצייד השולה דגים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל. כי מה שכתב מורנו בראשונה וז"ל שאפילו יביא ראיה שביטלו בב"ד (ז) אין בדבריו ממש ואין בטולו בטול שהרי ביטל כל מודעי שמסר ושעתיד למסור וא"כ ביטל כל הבטולין שיעשה כנגד השליחות וכיון שבשעת נתינת הגט לשליח בטלה בטלים כדרך כל שאר מודעי שנעשו שבטלין בבטול מודעי אע"פ שמסר מודעות כנגד הבטולין בבטול המודעות כלם בטלות והיינו בטול מודעי דמודעי דכתבינן וכמו כן כשמבטל לעתיד כל מודעין או בטול שימסור כנגד הגט והמבטל כל בטול שיבטל בטול המודעא ובטול הגט הרי שולם בטלים והגט קיים ע"כ. ואני ידעתי שפה קדוש לא אמר דבר זה אני כנושא ונותן ולחסום פיהם של פועלי און כי בודאי אין הבטול הקודם מועיל לבע"ה הבטולין הבאים לאחר מכאן דכיון דקי"ל אתי דבור' ומבטל דבור הדבור האחרון הוא העיקר ובטיל כל הדבורים הקודמים אליו. ומה שכתב דכיון דמהני בטול אחרון למוסר מודעא על הבטולין הכא נמי מהני בטול ראשון לכל הבטולין שעושה לאחר מכאן וכר"א בטלין והגט קיים אדרבה משם יש ללמוד דאי איתא דאדם יכול לבטל כל מה שיאמר לאחר מכאן שוב אין לו תקנה בשום בטול וכיון שאנו סומכין על הבטול האחרון לבטל כל המודעות והבטולין שעשה בתחלה לפי שאנו אומרים שזה הבטול האחרון מבטל כל מה שאמר בתחלה אע"פ שכבר מסר מודעין עליו וביטל אותו כ"ש שיש לנו להחמיר ולומר שבטול שליחות האחרון מבטל כל הדברים הראשונים:
12
י״גועוד שאיני מוצא בשום מקום בשום ענין בעולם (ח) שיכול אדם לבטל בענין שלא יוכל אח"כ לבטל שליחותו, שזה הבטול שעושה מתחלה אין לו לא ידים ולא רגלים ואינו דומה לבטול המודעות כלל לפי שהמודעות ומודעי מודעות כלם עניינם בטענת אונס וזה שאינו מתרצה שגם אם וגרש או מבטל מודעא לא יעשה כן מלבו ולפיכך כשמבטל אחר כן מודעתו הרי הוא כמעיד על עצמו שנסתלק האונס לגמרי ושהוא מתרצה בדבר אבל היאך אפשר שיוכל אדם לסלק כחו מחמת שום בטול שיעשה עכשיו שלא יוכל אח"כ לבטל שליחותו זה איני מוצא לו מקום ולא ענין. והיינו דאמר רב יהודה לסהדי דגיטא דחתניה דר' ירמיה ביראה דאשקליה בעל כרחיה דליתבו קירא באודנייהו כדי שלא ישמעו הבטול ואם איתא יבטל כל בטול שיעשה ולא היו צריכים לאותובי מידי באודנייהו ומה שכתב מורנו שהיה מתיירא פן יחזור בו תוך כדי דבור דאמרינן תוך כדי דבור כדבור דמי, תמהני וכי רב' יהודה שהית מעשהו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ושיבטל כל מודעא שבכל הביטין המעושין צריך כן כדמוכח בפרק משקלי עלי (ערכין כא:) וכי לא היה יכול לעמוד על גביו עד שיעבור שיעור כדי דבור כדי שלא יהא צריך למימר לעדים אחר כן לאותובי קירא באודניהו:
13
י״דועוד לפי דברי מורנו שאין החשש רק שלא יבטל תוך כדי דבור ההיא קירא אימת משוו לה אי מקדמי אינן שומעין גמר דבריו אי מאחרי שמא יחזור בו וא"כ אין ענין לאותה קירא אלא לאחר גמר דבריו ולצמצם בתוך כדי דבור ואם הדין כן שהוא יכול לבטל כל הבטולין שיעשה לאחר מכאן היה יותר נקל לרב יהודה לעמוד על גביו עד לאחר כדי דבור כדי להנצל מכל זה הטורח והצמצום:
14
ט״וועוד שקרוב אני לומר דאם איתא דלאחר כדי דבור אין בטולו מועיל אך תוך כדי דבור אינו יכול לבטל דהא אסיקנא בפ' בתרא דנדרים (דף פז) והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש ואע"פ שרבינו שמואל פירש בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קסא) מקדש לחומרא שאם קדש את האשה וסתר בתוך כדי דבור בו מקודשת ואינה מקודשת אין לשון הגמ' מוכיח כן. ואף דברי הראשונים אינם כן שהרי הרמב"ם ז"ל כתב פרק ששי מהלכות אישות המקדש את האשה וחזר בה הוא או היא אע"פ שחזרו בתוך כדי דבור אין חזרתם כלום והרי היא מקודשת אלמא בין לקולא בין לחומרא אמרו דתוך כדי דבור דקדושין וגירושין לאו כדבור דמי אלא ודאי אין שום תקנה בעולם שלא יוכל הבעל לבטל לאחר מיכן שליח להולכה שלו ולפיכך כתבו הראשונים ז"ל להשביעו בכך כמו שכתוב בספר התרומה ולא מצאו תקנה אחרת בדבר:
15
ט״ז(ט) וכן מה שנעשה בגט זה עוד שפסל כל עד שיעיד שום דבר שיהיה כנגד הגט ועל דרך הרשב"א ז"ל אינו מספיק דהרשב"א ז"ל לא בא להקל אלא להוסיף על דברי הראשונים וכל דבריו אינם אלא כדי לבטל מודעות שמסר כבר כמו שכתוב בחדושיו בפרק השולח שהראשונים היה מספיק להם שיאמרו לו העדים אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט שיהו בטלין והוא אומר הן והרשב"א ז"ל פקפק בזה ואמר להוציא מכל ספק שיבטל כל מודעא ושיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק מי שאחזו (גיטין עו) גבי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום ואקשינן וליחוש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא הכי אמר רב מרי בשם רב באומר נאמנת עלי שלא פייסתי, וזו הראיה אפשר היא למי שגורס בה כל זמן שהרי אם פייס הגט פסול הוא ובאומר נאמנת עלי מכשרינן ליה אלמא כיון דהימנתו לא פייס ולא מבטל גיטא אע"ג דבידו הוא כיון דלא אמר על מנת ולא מעכשיו הכא נמי כיון דפסלינהו לסהדי ודאי מבטל ברצון נפשו מודעות ומודעי מודעות שמסר אבל למי שגורס בה על מנת והיא גירסת הגאונים ז"ל יש לי לדון הרבה אחר ראייה זו דהתם הרי מגרשה בגט כשר ואי בעי לגרשה מעכשיו הרשות בידו וכיון דקא מתני כל זמן שאעבור ונאמנת עלי הרי הוא מגרשה מעכשיו על מנת שתאמר שעבר מכנגד פניה שלשים יום ושתהא היא נאמנת לומר לא פייס ולא בא ואפילו אתו סהדי ומסהדי דפייס או בא דמהימנינן להו טפי מינה אפילו הכי גיטה גט דהכי אתנייה איהו ובדידיה קאי למשדי האי תנאה דבעי בגיטא הילכך כל זמן שהיא אומרת לא בא או פייס הרי היא מגורשת אף על גב דידעינן דמשקרא דדמי האי תנאה למאן דמתני על מנת שתלכי או על מנת שלא תלכי או שירדו גשמים, זהו מה שנראה לי לדון על ראיית הרשב"א ז"ל וידעתי שלא הודו לו כל סייעתו ואף חכמי הדור שלפנינו לא סמכו עליו וכ"ש שאין לנו לסמוך בזה לבטול הנעשה אחר הפסול:
16
י״ז(י) ואשר כתב עוד רבינו שיש טעם אחר בגט זה שאינו יכול לבטלו שכתב בשטר השליחות זכה בגט זה לאשתי והוליכהו לה ואם זכות הוא הרי אינו יכול לחזור ולבטל שכבר זכתה בו ואע"פ שנאמר שלא נתגרשה עד דמטי גיטא לידה מכל מקום יועיל לגבי שלא יוכל לחזור כדאמרינן גבי עבד דזכות הוא דאם רצה לחזור האדון לא יחזור נהי דעד דמטא גיטא לידיה לא משתחרר לדעת רש"י ז"ל. ואע"ג דאיבעיא לן בשילהי פרק האשה שלום (יבמות קיח) המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ואסיקנא דאפילו הכי חוב הוא לה דטב למיתב טן דו התם היינו טעמא דהיא אינה רוצה בגט וכדאמרינן טעמא דטב למיתב מכלל דהיא אינה רוצה אבל היכא דהכל יודעים דלא תרצה לדור עמו וטוב לה המות ממנו בודאי שהיא זכות לה וזכין לה שלא בפניה. וכן יש לנו לומר לומר בנדון זה דאנו יודעין שהאשה שאלה גט כמה פעמים ולבקשתה נעשה גט זה שפייסוהו קרוביה בשבילה שיתן לה גט ולבקשתה שאלוהו ואנו רואים שמחשבתו לזכות מצי לזכות לה שליח כשיאמר הבעל זכי בגט זה ע"כ דברי מורנו. וגם זה לפי דעתי נכתב על הדרך שכתבתי כבר דכיון דאסקינן בגמרא דאפי' במקום קטטה חוב הוא לה סתמא קאמרינן ואפי' תובעת להתגרש והכי איתא בהדיא בירושלמי בפרק התקבל דגרסינן התם בכל אתר אתמר התקבל כזכה והכא אתמר התקבל כהולך שמא הוא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. התיב ר' שמאי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה. וכן כתב בחידושי הרשב"א מפורש שאפי' אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתיבמת. וגם אני ידעתי כי מורנו הרב אמת ותורתו אמת ולפי שהאשה באשר היא שם מותרת לינשא עשה סניפין לדבריו לצורך שעה שאין ספק שעכשיו היא מותרת לינשא, אך מאשר ירא אנכי ממה שכתבתי בתחלה אגלה אזנכם וידעתם את אשר תעשו:
17
י״חעוד אחת היא אמרתי אעמידכם עליה והוא שהבעל בכתבו אשר שלח אלי אמר זה לשונו שהוא שלח כתבו כאביו להזהירו שלא יתן הגט והיה בלשון הכתב שלא תהא לצמיתות ושזה הכתב ראה אנקרשק"ש שלמה שלא נתן רשות שינתן הגט עד כאן לשונו, וכמדומה לפי דברי כתבו שרצה לומר שזה הכתב נראה לנזכר קודם נתינת הגט וא"כ הוא יש לחוש גט זה (יא) דודאי בטול שליחות מתוך הכתב מהני דאע"ג דאמרינן בפרק מי שאחזו (גיטין עא) קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו, כבר כתבו בתוספות דלא ממעטינן אלא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב משום דהתם חרש לאו בר דעת הוא לפיכך אע"פ שכותב בכתב ידו לא חשבינן ליה בר דעת לסמוך על כתיבתו אבל פקח ששלח בכתב ידו ממדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו ועדים חתומים על כתב ידו דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין ולא בעינן עד שישמעו קולו דהא מכל מקום קולו לאו דוקא דהא איכא הרכנת ראש. וכיון דגט כותבים ע"פ כתבו כ"ש דבטול ע"פ כתבו מהני, ואע"ג דבתוספתא משמע דאפי' בפקח אין כותבין ע"י כתבו מ"מ יש לחוש להחמיר וכיון שכן זה הלשון שבא בכתבו שלו תהא לצמיתות לא ידעתי במה היה נקשר כי קרוב הדבר לפרשו ולומר דה"ק שאם תהא אשתו מגורשת שלא תהא מגורשת לעולם והוה ליה כהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאע"ג דאסרינן בפרק המגרש (גיטין פג) כיון דפסקא פסקא הא אמרינן התם בתר הכי אתקין רב בגיטין ומיומא דנן ולעלם לאפוקי וכו' מדבעא מיניה רבא מרב נחמן וכו' ונחלקו בה המפרשים שהרמב"ם ז"ל כתב שאינה מגורשת כלל ויש מי שכתב שחולצת ולא מתייבמת:
18