שו"ת הר"ן מ״דTeshuvot HaRan 44
א׳היתה עלי מצותך אלופנו נר"ו להעמידך על דעתי בדין הפעוטות גדולים מבן תשע שנים ופקחין במתנתם במטלטלין בנכסים מועטים ומרובים ובקרקעות ובמטלטלין שיצאו מקרקעות עד כאן לשונך מורנו. והנני כותב כמצווה ועושה:
1
ב׳הפעוטות מתנתן מתנה במטלטלין כדגרסינן בהדיא בפ' הניזקין (גיטין נט) בעי אביי מתנתן מאי אמר רב יימר אין מתנתו מתנה מר בר רב אשי אמר מתנתו מתנה ואסיקנא התם בהדיא מתנתו מתנה אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע אחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת, מיהו דדוקא היכא דליכא אפוטרופוס אבל היכא דאיכא אפוטרופוס אין מתנתן מתנה מדגרסינן בסוף פרק מציאת האשה (כתובות ע) תנן התם הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אמר רפרם (א) לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר, הכא נמי, אין מתנתן מתנה שאין לחלוק ולומר (ב) דיפה בזה כח מתנה מכח מכר כשם שיפה לדעת רבינו האי ז"ל לענין מהנה מרובה דאסיקנא בהדיא דמתנתו מתנה ואפי' מרובה ואילו במכר סובר הגאון ז"ל דכיון דאמרינן בגמרא דטעמא דממכרו ממכר משום כדי חייו דוקא בכדי חייו אבל יותר מכדי חייו לא דליכא למימר הכי אפי' לדעת הגאון אלא אע"פ שיפה כח מסנה מכח מכר בזה לדעתו לא יפה לענין שתהא מתנתו קיימת במקום אפוטרופוס דהתם איכא טעמא לאפלוגי בינייהו אבל הכא לא ועוד דהא מוכחא התם בסוף פרק מציאת האשה האי דאמרינן דביש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ממתניתין דתנן אבל בקטנה אין מעשיה בלום ומשמע ודאי דארישא דמתניתין (כתובות סט) דתנן המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי והא התם מתניתין היא באפוטרופוס ואפי' הכי מסקינן דבקטנה במקום האפוטרופוס אין מעשיה כלום וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"ט מהלכות מקח וממכר:
2
ג׳(ג) זהו דין הפעוטות במטלטלין שכל שאין להם אפוטרוטוס מתנתן קיימת אפי' בנכסים מרובין וממכרן ממכר ג"כ במטלטלין בכדי חייו דוקא לדעת הגאון ז"ל אבל גדולי האחרונים סוברים דאע"ג דמשום כדי חייו נתקן לא פליגי רבנן ואפילו בנכסים מרובים ממכרו ממכר ואין לי להאריך שלא בזה צוויתי להשיב, ובמקום אפוטרופוס אין מעשיהם כלום לא שנא מכר ולא שנא מתנה:
3
ד׳(ד) ולענין קרקעות אין מעשיהם בהן כלום ואפילו אין להם אפוטרופוס דמאי דאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנה) אמימר אמר מתנתו מתנה אע"ג דלעיל מינה איתני בפעוטות אמימר לא אפעוטות קאי אלא בתינוק בן י"ג שנה ויום אחד שאינו יודע בטיב משא ומתן ינוקא קרי ליה. הילכך הדרינן למאי דאתמר בפרקין דהניזקין (גיטין נט) דדוקא במטלטלין אבל קרקעות לא, ואע"פ שמצאתי בספר העיטור באות מכירת קרקעות בלשון הזה (ה) והני מילי בנכסי דאבוה אבל בנכסי דידיה ומקרקעי דידיה אפי' מבן שש כשם שמקחו מקח כך ממכרו ממכר ע"כ, אינן דברים של עיקר לסמוך עליהם או אפשר שטעות הוא בספרים הילכך בקרקעות אין מעשה פעוטות כלום:
4
ה׳ומה שכתב גבירנו בלשון הזה בנכסים מועטים ומרובים לא ידעתי על מה היתה הכוונה אם לענין מתנה מרובה ומתנה מועטת כבר נתבאר ממה שכתבתי למעלה ואם לענין דין נכסים מרובים ונכסים מועטים האמור בריש פרק מי שמת והניח בנות ובנים (בבא בתרא קלט) דאיכא פלוגתא בין נכסים מרובים לנכסים מועטים אם על זה היתה הכוונה ולענין מאי דאמרינן התם (ו) יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו אם נאמר שיהא הדין כך אם קדמו ומכרו במטלטלין בעודן פעוטות. לא שמענו בזה חלוק כלל אלא משמע דכי היכי דאמרינן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו ה"נ פעוטות שמכרו במטלטלין מה שמכרו מכרו ואפי' לבתר תקנתא דגאונים ז"ל דהתקינו שהבנות נזונות מן המטלטלין דלא שני, מיהו קרוב אני לומר (ז) שהפעוטות שקדמו ומכרו בנכסין מועטין במקום בנות לא הפסידו הבנות מזונותיהם דכיון שהפעוטות מן הדין אין מעשיהם כלום אלא דתקון להו רבנן משום כדי חייהן בכגון הא שיעשו שלא כהוגן לא תקון להו רבנן דהא דאמרינן במסכת סוטה בפ' היה נוטל (דף כא) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים וכו', וזו סברא קרובה אל הדעת וכ"ש שהוא דבר ברור לדעת רב האיי גאון ז"ל שאמר דכיון דלא תקינו רבנן להו אלא משום כדי חייו דוקא בכדי חייו בלחוד ואינו סובר ז"ל דלא פלוג רבנן וכדברי האחרונים. וכיון שכן הדבר ברור לדעתו דבכי הא ודאי לא תקון בהו רבנן שאין לעשות תקנה לכדי חייו שיעשה שלא כהוגן ושיהיו הבנות מתות ברעב ואפילו לפי דברי האחרונים דעתי נוטה כן:
5
ו׳(ח) ומה שכתב עוד גבירנו בלשון הזה ובמטלטלים שיצאו מקרקעות ע"כ. אני לא באתי לידי חומרא זאת שלא ראיתי ולא שמעתי מעולם חילוק במטלטלין אם יצאו הקרקעות אם לאו כל שהם עכשיו מטלטלין גמורים ולא ידעתי במה היתה בזה הכוונה:
6