שו"ת הר"ן מ״הTeshuvot HaRan 45
א׳נשאלתי ראובן בא מאי מאיורק"א והיה מביא בסחורה בשר מליח מטלאים שנוהגים הישראלים אשר שם למלוח אותם ולעשות מהם סחורה והם טלאים קטנים דקי הבשר והשומן נראין כבן שמונת ימים או יותר מעט והעידו כמה יהודים משם שדרך היהודים אשר שם למלוח אותם ולעשות מהם סחורה וקונים הטלאים הקטנים שהם כבן חדש או פחות מיכן בעד העורות כי בדמי העורות הם מרויחים ומוכרין אותן יותר מכדי דמי הטלאים ואעפ"כ שוחטין אותם ומולחין אותן ומוכרין דמי בשר בזול והנוצרים המשתכרים בדמי העורות דרכם לקנות העורות מן היהודים ואם ברחוק זמן יזדמן שיקנו הטלאים חיים ינחרו אותם וישליכו הבשר לכלבים וישארו להם העורות לבד כי לא יאכלו בשר כזה לא תפל ולא מליח. והיו באותה סחורה כמו חמשים רביעים מהטלאים הנזכרים מלוחים ובתוכם כמו שבעה ירכים מלוחות מהטלאים הנזכרים והבשר הזה ביחד הניח היהודי בקונפי"ס ותפר כסויין עליהם בחוט ועליהן קשר חבל ועל קשר החבל שם שעוה וחתם עליה בחותמו העשוי בדפוס ובין כריכת חבל לכריכת חבל היה מקום פנוי שאם ינעל התפירה מכסוי הקופינ"ש שיוכל להכניס ולהוציא מן הבשר חוצה והיה מביא אותן בספינה ולא היה בא יהודי אחר זולתו והוא אומר שיודע בודאי שלא היה אחר באותה ספינה זולתי אותו הבשר מליח כשר שהיה מביא ונתעכב בספינה ימים רבים, וכראותו כי ימי הפסח קרבו ולא יכלה הספינה לבא אל מקום חפצו אך באה אל מקום אחר הנקרא פלמו"ש יצא היהודי משם והניח סחורתו ביד הספנים ובא לו מגדל קופליבר"י עד עבור הפסח, ואחר עבור הפסח הגיעו הספנים למקום קופליבר"י והביאו אל היהודי סחורתו ומצא הקופינ"ש תפורים כאשר הניחם והחבל עם חותמו כאשר עשאו והעידו כמה יהודים שאין מנהג הנכרים ממאיורק"ה ומנורק"א למלוח בשר כזה, וגם בארץ הזאת מפלמו"ש ועד קופליבר"י וגם לא בכל מקום אשם שמענו שמעם לפי הנשמע אין דרך הנכרי למלוח בשר כזה ואם ימותו להם או ינחרו טלאים דקים קטנים כאלו ישליכו הבשר לכלבים ויקחו להם העורות וגם לא נמצא לעולם שום סוחר נכרי מן ההולכים באיי הים הרחוקים יביא לעולם בשר כזה ולא נמצא ביד נכרי לעולם בשר טלאים מלוחים כאלו לפי הנשמע אחר החקירה מיהודים ונכרים העוברים ושבים ושטים בעולם בים וביבשה. ויש שם מתירים מהטענות שבאו בשאלה ואחרים חוששים שמא ממקום אחר דנהיגי ארמאי למלוח כגון בארץ קאשטילי"אה שמולחים בשר הגדיים קטנים קרואים קפרונ"ש באה לספינה בשר מליח והחליפו בזו או שמא במקום אשר נחה הספינה מצאו בשר מליח דומה לזה והחליפוהו בזה. והמתירים אומרים שאותן קפרונ"ש שמולחין בארץ קאשטיליא"ה אינן דומים לאלו שאותן שמנים מאד ויפים לא דקי בשר ושומן כאלו:
1
ב׳תשובה (א) נראה לי שאפילו היו אותם שבאר קאשטיליא"ה דומים לאלו כיון שהוחזק כאן שבאו טלאים מלוחים מותרים ממיורק"א ואין דרך הנכרים למלוח אותן בכל הארצות האלו ולא נשמע מעולם שבאו טלאים מלוחים מן קאשטיליא"ה אית לן למימר שחזקתן מן הכשרים ממיורק"א הן כדתנן בפרק בתרא דכלאים (משנה ז) (ב) הבאים מחוף הים וממדינת הים אין צריכים בדיקה מפני שחזקתן בקנבוס, אלמא אין מחזיקין איסור ממקום למקום חלא כיון ששם הוחזק הקנבוס אין חוששין שמא ממקום אחר באו לשם והם של פשתן אף כאן כיון שהוחזק שבאו בכאן טלאים מלוחין מותרים ולא נשמע מעולם שבאו ממקום אחר חזקתן מותרין:
2
ג׳ובפרק אין מעמידין (עבודה זרה לט) נמי אמרינן מכריז ר' אבהו בקסרי (ג) קרבי דגים ועוברין נקנין מכל אדם חזקתן אין באין אלא מפלוסיא ואספמיא אלמא אף על פי שאפשר להם לבא ממקום אחר אנו סומכין על המוחזק ואף כאן לפי הנשמע והנבדק שם חזקתן של אלו שהם כשרים לפי שנודע בודאי שבאו טלאים מלוחין מותרים ממיורקא"ה ולא נשמע מעולם שבאו שם טלאים מלוחים ממקום אחר ואינם מצויין כלל בכל אותן הארצות (ד) וכבר כתבו בשם רש"י ז"ל שהיה למד מדאמרינן בפ' גיד הנשה (חולין צד) חיתוכא דנכרי מידע ידיע שמותר לשלוח ירך מנוקרת לחבירו על ידי נכרי בלא חותם כלל דחיתוכא דנכרי מידע ידיע וחיתוך זה שהוא של ישראל ראייה דכשרה היא לפי שאין דרך הנכרים לחתכה כך, ואף כאן כיון שאין רגילין הנכרים למלוח בשר כזה משמע דשרי דחזקה של ישראל היא לפי שלא על גוף הדבר בעצמו אנו הולכין אחר הרוב אם הוא מותר מצד עצמו או אסור אלא אפילו על דרך התיקון הנמצא בו אנו הולכים אחר הרוב, וכדתנן במסכת מכשירין (פ"ב מ"ט) ומייתי לה בפרק גיד הנשה (חולין צה) אם חי הוא הלך אחר רוב טבחים ואם מבושל הוא הלך אחר רוב אוכלי בשר אלמא אפילו רוב טבחי ישראל שחזקת בשר זה שהוא מותר אנו אוסרין אותו מחשש בשולי נכרים מפני שאנו הולכין אחר הרוב בבשולו ואף כאן יש לנו לילך אחר הרוב ואע"פ שאינו מגופו אלא מפני מליחתו. ולפיכך נראה לי שהבשר הזה מותר:
3