שו"ת הר"ן מ״זTeshuvot HaRan 47
א׳נשאלתי בענין אשה אחת שהיתה זקוקה ליבם ובעלה היה שמו משה דקשטרי"ש ולפי שבאו הדברים בקונטרסך מפוזרים ושלא כסדרן ובפרט העדים שהעידו על היתרה. אני מסדר ולוקט מתוך קונטרסך הדברים אחד לאחד. מן הנראה מעשה שהיה כך היה. אשה זו היתה זקוקה ליבם ויהי היום נשתדכה לאחר על דעת שיחקרו היבם אם הוא חי או מת, ובאותו מעשה איש אחד היה אומר בפומבי שהיא זקוקה ליבם והוא מומר והיה צווח על שדוכיה ואחרי כן בא זה האיש בעצמו לבית דין והעיד ששמע מפלוני זה זמן רב קרוב לד' שנים לפני הדבר שהיבם הנזכר מת, ולפי הנראה מתוך קונטרסך זה העד העיד שאותו היבם היה שמו בישראל אברהם, ואחר שנתקבל זה העדות בב"ד וקודם שנכנסה לחופה נתקבל בב"ד של פירפיניי"ן עדות יהודי אחד שאמר ששכר נכרי אחד אשר שלח לכפר גאל"ק לדעת אם היבם חי או מת ונשכר הנכרי בזה בשלשה פרחים ואמר הנכרי הנזכר ליהודי הנזכר בשם שמצא בכפר גאל"ק אנשמואל דקשטרי אחיו של משה הנזכר הנקרא בגיותו אנדור"די דשבירו"ק מצאו ונתן לו כתב שלוח מן היהודי המשכיר ואמר לשליח כי הוא אינו יכול לצאת ולבא מפני שקפצה עליו זקנה אבל הוא מזומן אם יבא לעיר גאל"ק שיעשה כרצונם וישלים חפצם ולא נמנעה האשה בעד זה ונשאת. ואחר שנשאת נעשה מעשה ב"ד בפירפיצייא"ן ונתקבל שם ד' עדים:
1
ב׳הראשון העיד שהיה לבעלה של זאת האשה אח מאב שהיה שמו שמואל דקשטרי והמיר דתו ונשתנה שמו ונקרא אנדור"די דשבירו"ק ועודנו בגיותו וכי זה חדש ימים שמע מפי שליח אחר נכרי ששלח למקום המומר לדעת אם המומר חי עדיין והשליח הנזכר הביא כתב שם מהמומר וכן סיפר השליח הנכרי הנזכר למשלח לפי תומו כי המומר הנזכר זקן וכמעט כהו עיניו מראות. והעד השני העיד שהיה לבעלה של זו אח מאב שהיה שמו שמואל והמיר בשנת הרועי"ם ואחרי כן לא ידע מה היה לו. והעד השלישי העיד ששמע זה שנה שהאח המומר היה חי. והעד הרביעי העיד שהיה מכיר משה דקשטרי והיה יודע שהיה לו אח מאב וראה אותו אח מומר זה כ"ה שנה, ונעשה מעשה ב"ד זה בפירפינייא"ן אב קי"ז. ונמצא שהעד הראשון שהעיד ששמע זה זמן רב שמת ושהיה שמו אברהם הוכחש מהעד הראשון והשני שנתקבלו במעשה ב"ד זה במה שאמר שהיה שמו אברהם לפי שאלו השנים העידו שהיה שמו שמואל, והוכחש במה שאמר ששמע זה זמן רב שמת מהעד הראשון ומהשלישי שהעידו ששמעו מקרוב שעודנו חי:
2
ג׳וכתבת עוד בסוף קונטרסך אגב גררא שעד אחד מעיד ששמע מפי כשרים והגונים זה שנה וחצי בפירפינייא"ן שהיבם הנזכר היה קיים, ועד אחד מעיד שזה שלש שנים שמע היותו קיים ג"כ, ואלו השני עדים לא ידעתי מקומם איה כי לא ביררת בקונטרסך באיזה מקום נתקבל העדות שלהן וג"כ לא כתבת אותם ששמעו מפי אחרים שהיה חי אם היה שאותם אחרים היו אומרים שהיה חי בבירור שהיו יודעים כן או ששמעו מפי אחר וא"כ אולי אותו אחר ששמעו מפיו הוא אותו ששמע כמו כן מפי העד השלישי שהעיד בפירפינייא"ן וכל כיוצא בו הדבר ברור שאין כאן רבוי עדויות, שאם בא עד אחד והעיד ששמע מפי ראובן שהיום מת ובאו מאה ששמעו מפי שמעון שהיה חי הדבר ברור הוא דהוי כעד אומר מת ועד אומר לא מת, ומפני שלא נתברר זה כלל כן בקונטרסך וגם שבאו אלו העדים שם אגב גררא איני דן בזה כלל:
3
ד׳עוד כתבת שאחר שנשאת מעיד איש אחד מטורף בדעתו ודבריו שמו שמואל וידי"ש שהעיד אחר שנשאת היבמה הנזכרת שאיש אחד חנה בביתו ושמו משה והיה משילשונ"ה ואגב גררת ענין אחר אמרו לו שאשה זו אינה יכולה להנשא מפני שיצא עליה קול שיש לבעלה הנזכר אח מומר ואינם יודעין אם מת אם לאו ואמר האיש ההוא אלה הדברים ברוך דיין האמת איך תאמרו אם מת אם לאו זמן רב יש לו שמת:
4
ה׳עוד כתבת שאנויד"ל דנרבונ"ה העיד משנשאת וכתבת תורף עדותו בסירוגין ושלא כסדר תחלה כתבת זה תורף עדותו שמומר א' שמו מאשטרו בירנאר"דו היה אומר שהיה לו אח אחד תחת מלכות אדוני המלך של ארגון יר"ה ושמו משה דקשטרי"ש והוא עשיר ושמע זה מפיו פעמים רבות ע"כ. כתבת עוד שזה העיד ששמע מפי משטר"י פי"רי מומר שמאשטר"רו בירנאר"דו היה אחיו של משה דקשטרי"ש. עוד כתבת שהעיד העד הנזכר ואלה דבריו ואני וידאל דנרבו"נה הייתי בעיר קארפינטרא"ש כשמת המומר מאישט"רו בירנאר"דו אחיו של משה דקשטרי"ש זה לו כמו ד' שנים או יותר קודם המגפה:
5
ו׳תשובה תחלה אני דן על מה שאמר העד הראשון בתחלה חוץ לב"ד שהיתה זקוקה ליבם אם יש לסמוך עליו במה שהעיד בב"ד ששמע שמת זה זמן רב, מי אמרינן כיון דבעדות אשה אינו צריך שיעיד העד בב"ד הרי עדותו חוץ לב"ד כאילו העיד בב"ד וכי היכי דבעדות שנתקבל לפני ב"ד אמרינן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והכי נמי בעדות זו כיון שהגיד חוץ לב"ד שוב אינו מגיד אפילו לב"ד או דילמא אפ"ה כל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פ שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאין אדם מדקדק בדבריו במה שאמר חוץ לב"ד. (א) ומסתברא דהכי קושטא דמילתא שאפילו בעדות אשה אע"פ שהגיד חוץ לב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פ שמכחיש דבריו הראשונים ויש ראיה לזה מאותה ששנינו (תוספתא פרק ב' דכתובות) העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין לזכות בין לחיוב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו הרי אלו נאמנים אם משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אין נאמנים, הרי שכללו כאן כל מיני עדויות אפי' אותן שאינן צריכים שיהו נעשין בפני ב"ד שהרי ששנינו בין לאסור בין להתיר ואפ"ה אמרינן שאע"פ שהעידו בב"ד כל שלא נחקרה עדותן עדיין יכולין לומר מבדין אנו לפי שאין העדים מעידין עד שעת גמר עדותן בב"ד, וזו ראיה שאין עליה תשובה:
6
ז׳ועוד דכל כי האי גוונא לא מיקרי מבאיש דבריו הראשונים שאילו אמר בתחלה שלא שמע מעולם שמת ואחר כך העיד ששמע שאת כה"ג הויא הכחשה (ב) אבל זה לא אמר מתחלה אלא שהיתה זקוקה ליבם ובודאי דלאו כולהו אינשי דינא גמירי שיהו בקיאין שאפילו עדותו של עד מפי עד יהא מספיק להתיר אשה לינשא וכל היכא דלאו אורחייהו דאינשי למידק כי הכא יכולין הן לחזור ולהגיד וכדאמרינן בפ' גט פשוט (בבא בתרא קסח) אמר אביי דאע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק:
7
ח׳ועוד ראיה מדגרסינן בירושלמי גבי שטרי חוב המוקדמים דגרסינן התם מי מודיע ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן הן הן עדיו והאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן כשאמרו לא חתמנו ברם הכא יכולין למימר ע"ז חתמנו ע"ז לא חתמנו וכתב הר"ז הלוי א"ל בפ"ק דראש השנה (ג) ומיכן אנו למדין שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בה נאמנין הן בעצמן ע"ז ואין בזה משום חוזר ומגיד ע"כ ובנדון שלפנינו ג"כ הדבר ברור דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דעד מפי עד סגי בעדות אשה ולפיכך לא מיקרי עד זה חוזר ומגיד:
8
ט׳(ד) ובודאי' לפי שמוטל על הכל כדי להוציא הדין לאמתו לא לפי שורת הדין לבד אלא לעמוד על אמיתן של דברים שלפי זה ראוי לב"ד לדרוש ולחקור העד הראשון למה אמר בתחלה שהיא זקוקה ליבם ואם נתן אמתלא לדבריו על הדרך שכתבתי פשיטא דסגי ולא עוד אלא אפילו אמר מבודה אני הייתי שלא הייתי חושש לדברי כיון שהיה חוץ לב"ד סגי ולא מיקרי חוזר ומגיד מן הראיה שכתבתי ונמצא לפי זה שאין לפסול העד הראשון שהתיר משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני שהעיד שהיה שמו בישראל אברהם והוכחש בזה במעשה ב"ד שנעשה בפירפינייא"ן שהעידו בו שני עדים שהיה שמו בישראל שמואל או אם יש לצו לחוש לשני אחים שהיה שם האחד שמואל ושם השני אברהם. ומסתברא דלהכי ליכא למיחש לפי שאני רואה בדברי כל העדים שהיו מכירים בעלה של זו שהיה שמו משם דקשטרי"ש שכלם העידו שהיה לו אח מאב ונראה מדברי כולם הבקיאים בו ומכירין אותו שלא היה כי אם אח אחד. (ה) וכי תימא אפילו הכי ליכא למסמך אהך סהדא דמ"מ הא אתכחש שהעיד שהיה שמו אברהם ואלו העידו שהיה שמו שמואל אפילו הכי מסתברא לי דלא מיפסיל הך סהדא משום דקי"ל דלא בעינן בעדות נשים דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמי וכדאיתא בסוף יבמות (דף קכב) וכיון שכן מסתברא דעדים המוכחשים בבדיקות בעדות נשים כשרין כשם שכשרין בדיני ממונות כדאמרינן בפרק זה בורר בסנהדרין (דף ל) עדים (ו) המכחישים זה את זה בבדיקות בעדות נשים כשרין בשם שכשרין בדיני ממונות ומסקינן התם אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן והכא נמי כיון שכל העדים מסכימים שלא היה למשה דקשטרי"ש זה אלא אח אחד אף על פי שזה אמר שהיה שמו אברהם ואלו אמרו שהיה שמו שמואל אין זו הכחשה פוסלת. נמצא עכשיו שאין לפסול העד הראשון לא מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא מטעם הכחשת שמו של יבם:
9
י׳ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני העדים שהעידו במעשה ב"ד של פירפינייאן ורואה אני שאינו מוכחש אלא מהעד השלישי שהעיד ששמע זה שנה שהאח המומר היה חי אבל מאחרים לא הוכחש שהרי העד השני ורביעי לא העידו כלל אם הוא חי אם לאו והעד הראשון שהעיד ששמע שעודנו חי נראה שכל מה שהעיד אינו אלא מפי אותו שליח נכרי ששלח שם לדעת אם המומר ההוא חי עדיין והשליח ההוא אמר אליו שהמומר אנדורד"י דשבירי"ק זקן וכמעט כהו עיניו מראות וכל כה"ג (ז) ודאי לא הוי מסיח לפי תומו שלא נתכוון זה אלא לאמת שהיה שם למען יתנו לו הג' פרחים שנדרו לו בשכירות כמו שבא בקונטרסך:
10
י״אועוד שכל ששאלו אותו בתחלה לא מיקרי מסיח לפי תומו במה שאומר אחר כן כדאמרי' בפ' בתרא דיבמות (קכב) (ח) והא קאמרי לה איה חבירנו ואצטריך לשנויי כי חזיתינהו התחילה לבכות אלמא כל היכא שמשיב על מה שנשאל לא מיקרי מסיח לפי תומו ולפיכך עדותו של ראשון אין לסמוך עליו, נמצא שלא הוכחש העד הראשון שהעיד ששמע שמת אלא מהעד השלישי שהעיד במעשה ב"ד בפירפינייא"ן זה שנה שהאח המומר היה חי ומכלל דברים הללו נמצינו למדין הדבר ברור שאין העד הראשון המתיר נפסל מפני המעשה ב"ד הראשון שנעשה בפירפינייא"ן קודם שנשאת לפי שאותו שליח נכרי לא מיקרי מסיח לפי תומו וכדכתיבנא ובודאי אילו שמעה יבמה זו וידעה בעדות זה העד השלישי קודם שנשאת היה דינה שלא תנשא וכדתנן (ט) עד אומר מת ועד אומר לא מת הרי זו לא תנשא אע"פ שהעד השלישי עד מפי עד הוה אף הראשון ג"כ שהעיד שמת עד מפי עד היה וכשנשאת לאחר מכן היה דינה שתצא לפי שכל שבאו שניהם כאחד קודם שנשא או שיתירוה ב"ד לינשא הוה ליה עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא ומשום הכי היה דינה שתצא אלא שיצטרפו עדים אחרים בהתרה כמו שאני עתיד לדון על זה בעז"ה. (י) אבל כיון שלא שמעה בעדות העד השלישי ונשאת על פי העד הראשון מסתברא לי דלא תצא:
11
י״בומה שאמרת דכי אמרינן בסוף האשה שלום (יבמות קיז) לא תצא מהיתרה הראשון דוקא כשהתירוה ב"ד ע"פ ראשון הא אם לא התירוה הרי דינה כדין שבאו שניהם כאחד דהוה ליה עד אחד בהכחשה ולא מהימן ואמרת שכן פירש"י ז"ל בהא דתני עד אומר מת ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא ואומרים בגמרא טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והאמר עולא (יא) כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ומתרץ הכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה להנשא, ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון ופירש"י ז"ל ודוקא שהתירוה קודם שיבא העד השני המכחישו אבל בא קודם שיתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשביניה כבי תרי ואתה סבור לומר שכוונת רש"י ז"ל שאפילו נשאת קודם שיבא השני כיון שלא התירוה ב"ד תצא:
12
י״גואני איני אומר כך דבגמרא לא מתמהינן אנשאת כלל דפשיטא לן דכל היכא שנשאת אע"פ שלא התירוה ב"ד כיון שנעשה מעשה על פיו של עד ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אדרבה מתמהינן אע"פ שלא נשאת כל שהתירוה לינשא אמאי תצא ומסקינן דאין הכי נמי שאף בזו לא תצא מהיתרה הראשון ורש"י ז"ל הוצרך לבאר הא דעולא אמאי לא סגיא נמי אפילו לא נשאת ולא התירוה כלל ב"ד ופירש דכל כה"ג אפילו עולא מודה דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשבוה כבי תרי אבל כל שנעשה נעשה על פיו בין שנשאת היא או שהתירוה ב"ד אין ה"ר דלא תצא וכדעולא:
13
י״דולפיכך נראה לי שכיון שלא ידעה בעדות זה השלישי קודם שנשאת אפילו לא נצטרפו עדים אחרים בהיתרה של זו אמרינן דלא תצא וכדעולא. וכ"ש שנצטרפו כאן שני עדים ששמעו מיתתו האחד שמו שמואל וידיש שהעיד אחר שנשאת היבמה הנזכרת שאיש אחד חנה בביתו ושמו משה והיה משילשונא"ה ואגב גררת ענין אחר אמרו לו שאשה זו אינה יכולה לינשא מפני שיצא עליה קול שיש לבעלה הנזכר אח מומר ואינם יודעים אם מת אם לאו ואמר האיש ההוא אלה הדברים ברוך ד"ה איך תאמרו אם מת אם לאו זמן רב יש לו שמת הרי עד זה מצטרף עם אותו עד ראשון שהתירה ואע"פ ששניהם עד מפי עד אף אותו העד השלישי ג"כ עד מפי עד וקי"ל (יב) דפסולי עדות אזלינן בתר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא כדאיתא בסוף פרק האשה שלום (יבמות קיז). ומה שכתבת על שמואל וידיש זה שהוא מטורף בדעתו איני סובר שהגיע לכלל שטות כדי שיהא נפסל עדותו שאם כן תמהני למה נתקבל:
14
ט״ועוד ראיתי שנצטרף בעדות זה ההיתר אנוי"דאל דנרבונ"ה שהעיד שמומר אחד שמו מאישטר"י בירנאר"ד היה אומר שהיה לו אח אחד תחת מלכות אדוני המלך יר"ה של ארגו"ן ושמו משה דיקשטרי"ש והוא עשיר גדול ושמע זה מפיו פעמים רבות וגם העיד ששמע מפי מאישטר"ו פידר"י מומר שמאישטר"ו בירנאר"דו היה אחיו של משה דקשטרי"ש הנזכר והעיד בלשון הזה ואני וידא"ל דנארבונ"ה הייתי בעיר קארפינטרא"ש כשמת מישטר"י בירנאר"דו אחיו של משה דקאשטרי"ש הנזכר זה לו כמו ד' שנים או יותר קודם המגפה:
15
ט״זומה שאמרת שעדות זה אינה כלום לפי שאותו מישטר"י בירנאר"דו לא היה נאמן לומר שהיה אחיו של משה דקשטרי"ש וכדתנן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קלט) האומר זה אחי אינו נאמן וכן עובדא דמרי בר איסק בהמפקיד (בבא מציעא לד) דאתא ליה אחא מבי מחוזאי וכו', וכתבת עוד שגם מה שהעיד ששמע מפי מישטר"י פידר"י מומר שמישטר"י בירנאר"דו היה אחיו של משה דקשטרי"ש הנזכר שאין כאן עדות כלל מן הטעם שקדם במומר האחר שאינו בתורת עדות כלל. אין ודאי קושטא קאמרת דלזכותו בנחלה אינו בתורת עדות אבל לענין מסל"ת שהוא כשר בעדות אשה מסתבר דסגי:
16
י״זומה שכתבת עוד שאחד מעדי המעשה ב"ד שנעשה בפירפינייא"ן הכחיש עדותו כי שמו בגיותו היום דודרד"י דשבירי"ק כבר כתבתי למעלה שאין לסמוך על עד זה לפי שכל מה שהוא אומר אינו כלום שהוא מפיו של אותו שליח נכרי וההוא לא מיקרי מסיח לפי תומו שלא נתכוין אלא לאמת שעשה שליחותו:
17
י״חוכיון שכן נמצאו כאן שלשה עדים מצטרפין בהיתר ואין כאן אלא עד אחד אוסר שיהא ראוי לחוש לו והוא העד השלישי הכתוב במעשה ב"ד של פירפיניא"ן וקי"ל דאפי' לקולא אזלינן בתר רוב דעות בפסולי עדות וכדאי' בס"פ האשה שלום (יבמות קיז). ולפיכך לפי העדיות שנתקבלה עד כה איני רואה שנוציא על פיהם אשה זו מתחת בעלה אם העדים המתירים כשרים שלא הוחזקו בפסול דאורייתא וכתבתי זה מפני שבא בקונטרסך אגב גררא בעד אחד מן המתירין שנודעו עסקיו בפסול דאורייתא ואין צריך לומר בדרבנן, זה לשונך ולא ידעתי אם נתברר זה בב"ד אם לא (יג) כי אם לא הוחזקו אלא בפסול דרבנן כשר הוא לעדות אשה אבל אם נודע עניינו בפסול דאורייתא הדבר ברור שאין להתיר אשה על פיו. זהו שורת הדין בנדון שלפנינו לפי דעתי. אמנם מאשר הדבר חמור מאד על הבעל מוטל שיחוש לעצמו וירבה הרבה חקירות ודרישות שכל מה שהקלו רז"ל בדברים הללו הוא על סמך שהאשה עצמה תרבה בדרישות וחקירות עד שתעמוד על אמתתם של דברים וכן המצוה הזאת על גדולי העיר לדרוש ולתור בענין כדי שיוציאוהו לאמתו:
18