שו"ת הר"ן נ״בTeshuvot HaRan 52
א׳עוד כתבת (א) מוהל שמל בבית הכנסת ובירך על הכוס בפה"ג ואשר קדש וכו' והטעים לתינוק הנימול בן שמונת ימים אם צריך שיטעום המוהל או תינוק שהגיע לחינוך כדי שלא תהא ברכה לבטלה או נאמר שטעימת התינוק הגמול פוטרתו כדאמרינן בעלמא ליטעמיה לינוקא ולא מפלגי בין קטן שהגיע לחינוך לקטן בן יומו ויכול אדם לברך ברכת הנהנין על הקטנים כדאמרינן פורס אדם לבניו ולבני ביתו הקטנים וכו' וכי תימא דהתם דוקא בקטנים שהגיעו לחינוך כדמסיים עלה בברייתא כדי לחנכן במצות וכיון שכן פשיטא לן שאינו רשאי לברך המוציא ולא בפה"ג בשביל תינוק בן שמונת ימים אלא א"כ אוכל ושותה עמהן אפילו הכי איכא למימר דהכא שאני שהיא ברכת המצוה שעשה ר"ל המילה והיא ברכת אשר קידש שכן בטעימת התינוק הנימול סגי דכיון שפורס בשביל התינוק שנתחייב לחינוך כ"ש בשביל זה שהגיע לחיוב מצוה זו ועליה נתקנה ברכת אשר קידש על היין שנוכל לברך על הכוס בטעימתו בלבד:
1
ב׳ועוד שנראה לכאורה מלשון רש"י ז"ל בפרק בכל מערבין (ערובין מ) גבי ההיא דליטעמיה לינוקא שאם יברך ולא יטעום, לא הוא ולא אחר שאין בה איסור ברכת, לבטלה אלא גנאי הוא לכוס של ברכה שלא יטעמוהו וא"כ סגי לן בטעימת כל דהו מאן דהו אפילו תינוק בן ח' ימים. אלא א"כ נאמר שאין דעת רש"י ז"ל במה שהזכיר גנאי בלחוד רק בשלא יטעום המברך שהכוס בידו לשתות לאלתר ובטעימת זולתו הוא הגנאי אבל אם יברכו ולא יטעום שום אדם בברכה זו עבירה היא בידו וצריך ליזהר עליה שיטעום הוא או אחר שהגיע לחנוך שיוכל לברך ברכת הנהנין עליו. וכי תימא הרי מביאין כוס שבירכו בבית הכנסת ליולדת וא"כ לא הויא ברכה לבטלה ואין עבירה ביד המברך אדרבה הוסיף על חטאתו פשע שגרם ליולדת מעילה שנהנית בלא ברכה שאין הברכה הנעשית בבית אחר רחוק ממנה מבוי או מבואות ולא שמעה מועילה כלום בשתייה וא"כ למה תועיל שתייתה בלא ברכה למברך:
2
ג׳(ב) תשובה לא ידעתי מה זו שאלה שהדבר ברור דכי אמרינן בפרק בכל מערבין ליתביה לינוקא דוקא בשהגיע לחינוך ובלשון הזה כתב הרשב"א ז"ל שם דדוקא בשהגיע לחינוך הא קודם שהגיע לחינוך אסור דאין אדם מברך לבטלה וכיון שהוא מברך ואין שותה ממנו אלא תינוק שלא הגיע לחינוך כמו שלא שתה ממנו אדם דמי ע"כ ודברי רש"י ז"ל בפרק בכל מערבין כך הם דכי אמרינן המברך צריך שיטעום דמשמע המברך עצמו והיינו טעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר. אלא כשלא שתה אדם ממנו כלל הדבר ברור שאינו גנאי בלבד אלא איסור גמור דהא קי"ל דמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. ואין לספק ולומר דתינוק זה כיון שהגיע לחיוב מצוה זו הרי הוא כקטן שהגיע לחינוך שהרי הדבר ברור שאין החיוב מצד התינוק באותו קטן אלא אבוה או בי דינא הוא דמחייבי למימהליה. וכן מה שמביאין כוס שבירכו בבית הכנסת ליולדת הדבר ברור שאין הברכה מועילה ליולדת כלל ודברים הללו כל כך פשוטים שאין צריך לשאת ולתת בהם ולפיכך צריך להטעים כוס של ברכה לקטן שהגיע לחינוך:
3