שו"ת הר"ן ס״דTeshuvot HaRan 64
א׳שאלתני אחי י"א מי שיש לו שטר חוב על חבירו אם יכול להקנותו לאחר בשום ענין שלא יוכל המוכר לחזור ולמחול אותו. ולפי שכבר עמדת על מה שכתבו הראשונים ז"ל בזה איני מאריך עמך אבל אכתוב דעתי (א) הוי יודע שדעתי נוטה לדברי ר"י בעל התוספות ז"ל דבמעמד שלשתן אינו יכול לחזור ולמחול אותו וכמו שכתבתי בחידושי בסוף שנים אוחזין ומה שחלק עליו הרמב"ן ז"ל לא נדחק בכך אלא כדי לתת טעם להשמטה של הרב אלפסי ז"ל כמו שתראה בחידושיו בפ' האיש מקדש ומה שהביא סעד לדבריו מדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ח) קדשה במשכון מקודשת ואוקימנא התם במשכון דאחרים וההיא דאמר אינה מקודשת בשום ענין לא שנינא לה אלא במשכון דידה אינה מכרעת דדילמא קמ"ל דבמשכון אפילו שלא במעמד שלשתן (ב) ועוד דמעמד שלשתן לא מהני אלא מדעתו של לוה כמו שאכתוב בסמוך בס"ד ואילו במשכון מהני אפילו בעל כרחיה ולפיכך אני נוטה לדברי ר"י ז"ל. (ג) וכל שכן בשטרות שלנו שאנו רגילין לכתוב שעבוד לוה למלוה ולבאי כחו שאני סובר כדברי הראב"ד ז"ל מההיא דאמימר בסוף פ"ק דגיטין (דף יד) שאם כתב לו הלוה בפירוש אינו יכול למחול:
1
ב׳ואע"פ שהרמב"ן ז"ל הקשה עליו דאי איתא לא משכחת לה לאמימר בשום חוב בעולם שיהא יכול למחול דהא אמימר נעשה כאומר קאמר ולכל העולם אתה יכול לומר כן ואי הני קשיא דשמואל אדשמואל דאיהו הוא דאמר הכא משמיה דכל במעמד שלשתן קנה ואיהו גופיה אמר דחזר ומחלו מחול זו היא קושייתו ז"ל וכמו שכתב בחידושים ואינה קושיא אצלי דע"כ כי קאמר אמימר נעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך לאו כללא הוא לכל מאן דאתי מחמתיה דהא ודאי מעמד שלשתן לא מהני אלא מדעתיה דלוה ואע"פ שיש מסתברין לומר דאפילו על כרחיה מדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קמט) גבי איסור גיורא אי במעמד שלשתן אי שלח לי לא אתינא מכלל דאי אתא מהני ליה בעל כרחיה אינה ראיה של כלום וכבר דחוה בשתי ידים דלאו משום שיקנה בעל כרחיה אי אזיל אלא דהוה אמר ליה החזר לי פקדוני אי לא בעי לאודוי ועוד דהוה כסיפא ליה מילתא אלא עיקרו של דבר דבמעמד שלשתן לא קני אלא מדעתו של לוה:
2
ג׳וראיה לדבר מדקאמר רב אשי התם בפ"ק דגיטין (דף יד) דטעמא דמעמד שלשתן דקנה משום דבההיא הנאה דקא משתניא ליה מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשיה ובודאי דההוא טעמא לא שייך אלא מדעתו דלוה אבל בע"כ לא. ואע"ג דההוא טעמא לא קאי במסקנא אפ"ה רב אשי הוה קים ליה בגוונא דמעמד שלשתן טפי מינן ואמימר ורב אשי בטעמא פליגי ולא בדינא הילכך על כרחיה כי קאמר אמימר נעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ה"ק לדידי ולכל מי שתהא ממחה אותו אצלי מדעתי דאי אפילו בע"כ קאמר הוו פליגי אמימר ורב אשי בדינא ולא בטעמא בלחוד ואין זה משמע הסוגיא כלל אלא ודאי משמע דכל מאן דאתי מחמתך מדעתי קאמר ולישנא קמא נקט תלמודא משום דאמסקנא לא קאי וכיון שדחינו קושייתו של הרמב"ן ז"ל ודבר ברור וסברא מכרעת אנו סומכים על דברי הראב"ד ז"ל שכבר הסכימו גדולי האחרונים ז"ל בדבר:
3