שו"ת הר"ן ע״אTeshuvot HaRan 71
א׳שאלתכם האצילים הגיעתני על דבר יהודי אחד שהיה שמו מיימון מלאקי שהיה בספינה שנטרפה זה כמה שנים ומעולם לא נראה איש מכל האנשים אשר הלכו בספינה ההיא כי אם מפי אנשים סוחרים עברו דרך שם זמן מועט אחרי הרעש ההוא והכירו חלקי הספינה מוטלים בים ומגינים רשומים בחותם רב החובל ודנוה לשבורה והאנשים היורדים בה לנטבעים ועתה מקרוב בא נכרי אחד ואמר מסל"ת כי הוא היה מכיר מיימון מלאקי והכירו על שפת הים מת והכירו בפרצוף פניו עם חוטמו וגם סימן שהוה בראשו:
1
ב׳וסימן אחר מובהק היה בזרועו ושאלוהו כמה ימים יש מזמן הטביעה עד זמן שראהו והשיב כמו ששה שבועות, עוד נשאל אם ידע הזמן שהוא הגיע בשפה אמר שדבר זה שאל לצופה המגדל שהיה סמוך למקום ההוא ואמר לו כמו ששה ימים. ואתם נסתפקתם בנדון זה מהטעמים שכתבתם בשאלתכם ואני מסדר לפניכם הדברים שראוי לשאת ולתת בהן על סדרן ובתוך דברי אבאר מה שנסתפקתם. ראשונה צריך לבאר אי בעינן בנדון זה שיאמר העד מת וקברתיו, כבר ידעתם שדעת הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל (א) דעד אחד במלחמה ובמים דבעינן מת וקברתיו ואבאר לכם טעמו. הוא ז"ל סובר דכיון דבעיין דאיבעיא לן בפ' האשה השלום (יבמות קטו) בעד אחד במלחמה לא איפשיטא אלא מההוא עובדא דדגלת דבפרק האשה בתרא (יבמות קכא) דמשמע התם בהדיא דבמים עד אחד נאמן ומים כמלחמה דמי כדאי' בפרק האשה שלום (יבמות קטו) הילכך כיון דלא איפשיטא אלא מההיא סובר הרב ז"ל דדוקא כי ההוא עובדא דליכא למימר דאמר בדדמי דהא אסקינן אגישרא דשביסתנא וכדאיתא התם ודכוותה נמי בעד אחד במלחמה דוקא באומר מת וקברתיו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' אחרון מהלכות גירושין דסבירא להו דכי היכי דבאשה עצמה חיישינן דילמא אמרה בדדמי כל היכא דאיכא למיחש כדאיתא בפרק האשה שלום (יבמות קיד) ה"נ בעד אחד ועובדא דכרקום נמי מוכח דבעד אחד במלחמה בעינן וקברתיו דאמרינן התם שמת וקברתיו וכבר ידעתם (ב) שיש חולקים עליהם וסוברים דעד אחד במלחמה, דעד לימא בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומינסבא אבל בדדמי לא חיישינן דלאו משום הכי מספקא לן הילכך כיון דחזינן בעובדא דדגלת דעד אחד מהימן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא גופה דייקא דהא במים לא דייקא דהא מים כמלחמה דמי אלא ע"כ טעמא דעד אחד משום דמהימן הוא וכיון דמהימן אפילו כי לא אמר קברתיו סגי דלא חיישינן דאמר בדדמי. זהו טעמן של בעלי סברא זו ובודאי שדברים נכונים הם וקרובים אל הדעת:
2
ג׳אבל מאחר שהרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפי' לעד אחר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור אשת איש כנגדם הילכך ודאי לענין מעשה בעינן שיאמר מת וקברתיו. ואעפ"כ כנדון זה קרוב הדבר לומר שדברי נכרי זה הרי הם מועילים כאילו אמר מת וקברתיו (ג) דודאי לא בעינן. דלימא דוקא קברתיו אלא כל שהוא אומר דברים שאין לתלותן שיאמר אותן בדדמי בההוא סגי דהא בעובדא דדגלת לא אמר קברתיו ואפ"ה אסבוה לדביתהו דבמת בלחוד הוא דחיישינן דאמר בדדמי אבל נכרי זה שאמר שראה אותו מת על שפת הים וששאל לצופה המגדל כמה יש שהגיע ליבשה ואמר לו כמו ששה ימים כל כה"ג ודאי לא משמע דאיכא למיחש דאמר בדדמי:
3
ד׳(ד) ומה שנסתפקתם דדילמא כי אמר מהימן עד אחד היכא דאמר דטבע ודאי כגון דשהה עליה כדי שתצא נפשו דכיון דבכי האי גוונא אם נשאת לא תצא כי אתא נכרי מסל"ת שראהו מת סתם שרינן לה אפילו לכתחלה אבל הכא שלא העיד מעולם דטבע ולא שראו הספינה שאבדה בכי האי גוונא נותנים עליו חומרי חיים וכדאיתא לכתחילה כיון דבכה"ג היא לא דייקא וסהדא נמי עביד לאסהודי בדדמי זהו מה שחששתם ואין בו מקום לחוש חוץ מכבודכם דהא בעד אחד במלחמה ליכא למימר הכי וכמו שכתבתם והרי הרמב"ן פשט לבעיין דעד אחד במלחמה מדאמרינן בפרק האשה בתרא (יבמות קכב) בההוא נכרי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרקום ביתר ומתו וקברתים דשעת מלחמה וחורבן היתה ומת סתם במלחמה משמע וכ"ש בששים בני אדם כאחד דודאי במלחמה משמע ואפ"ה התירו נשותיהן ובהא ודאי אין לבא עליו מן הטעם שכתבתם:
4
ה׳ולפיכך קרוב הרבה שיספיק עדות נכרי זה כאילו אמר מת וקברתיו אלא שאין להתיר האשה מן החששות שאסדר לפניכם. חדא מדאמרי' בגמ' בפ' האשה בתרא (יבמות קכא) גבי מיא ואמר (ה) דכי אסקוהו חזיוהו בשעתיה אבל אי אשתהי מתפח תפח משמע בהדיא דדוקא כי חזיוהו בשעתיה הא לאו הכי חיישינן. ומה שאמרתם כי הרמב"ם ז"ל כתב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים כ"ד שעות (ו) דעו שנוסחא משובשת נזדמנה לכם וכך היא נוסחתו האמיתית אחר שהושלך מן הים שעות. וכ"ד שיש שם בספרכם טעות סופר הוא ולפיכך כתב הרב ז"ל שעות דכיון דאמרינן בגמרא וה"מ דכי אסיקוהו חזיוהו בשעתיה דקדק הרב ז"ל דדוקא כשראוהו באותה שעה בעצמה אבל כל ששהה שם עד שעה שנייה דהיינו שעות חיישינן ולא שרינן לה. ומה שתמהתם על מה שכתב ונתפח דמשמע דדוקא נתפח ובגמרא לא משמע הכי יפה דקדקתם וכבר הקשה עליו הרשב"א ז"ל מזה בחדושיו. ואפשר שהרב ז"ל תפס לו הלשון האמור בגמרא דאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח כלומר דודאי תפח ואף לזה כיון הרמב"ם ז"ל לומר דכיון ששהה שעות ודאי נתפח ולפיכך בנדון זה כיון שזה העד לא העיד דחזייה בשעתיה אין להתיר אשה זו שאע"פ שנחלקו קצת מפרשים בהא דתנן (ג) ואין מעידים אלא עד שלשה ימים בסתמא מאי דיניה שבתוספות כתבו כלשון הזה ויכול לאמת דהיכא דאין ידוע מתי נהרג איך לתלותו אלא בתוך ג' ימים מסתברא לי שאין ענין לנדון זה דה"מ לשעור ג' ימים דמסתמא אי לאחר ג' ימים היה ניכר לעין ויותר קרוב לתלותו בתוך ג' מלאחר ג' אבל בנפל לו לים שאין שיעורו אלא שעה אחת בלבד מן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת ועוד שבתוספות לא אמרו הדבר אלא באפשר וכבר ספק עליהם הרשב"א ז"ל ועוד שאפילו נקל ולומר דתלי לקולא ואימר בשעתיה חזיוה עדיין אין להתיר אשה זו שהרי נכרי זה אמר שצופה המגדל הגיד לו כי כמו ששה ימים עברו שפלטום המים:
5
ו׳ומה שנספקתם לומר שאולי אין לחוש לדברי הצופה הזה דכותי אינו בן עדות כלל לא לאסור ולא להתיר ואפילו במסל"ת אלא באותם שמנו חכמים לבד כדאיתא בפרק הגוזל (בבא קמא קיד) אין כותי מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד וכו' אלו דבריכם ואין בזה מקום לספק כלל דלא מיבעיא הכא דאין כותי זה מכחישו לצופה המגדל אלא אפילו היה מכחישו ואומר שלאלתר פלטו הים אכתי לא תנשא דהוה ליה כאותה ששנינו אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא. ולפיכך כשחזרתי על כל צדדי אשה זו עדיין לא מצאתי לה צד היתר:
6