שו"ת הר"ן ע״דTeshuvot HaRan 74
א׳עוד שאלת ראובן נשבע לקדש לאה כל זמן שתבקשנו פלונית לקדשה מכאן ועד פסח ואסר עליו הנאת כל תשמיש מאשה אחרת שיקדש זולתה ולכל פעם שיהיה נשאל על האיסור שיחול תיכף האיסור ואחר כך על ידי בעלי לשון הרע נשבע שלא יקדשנה ואמר עוד אני מקבל בנדוי שלא אקדשנה. ובקשת לעמוד עשרה על דעתי אם יש ממש בשבועה שנייה ובקבלת הנדוי:
1
ב׳תשובה חוששני לשבועה שנייה לפי שנראה שהיא חלה לבטל את שבועה ראשונה בכולל שהרי מכח שבועה ראשונה אינו מושבע לקדשה אלא כל זמן שיבקשנו אותו פלוני ולא עוד אלא שאפילו לבקשת פלוני אינו מושבע לקדשה אלא מכאן ועד פסח ונמצא ששבועה שנייה חלה בהיתר מן הפסח ואילך קודם הפסח ג"כ חלה עליו שלא יקדשנה כל זמן שלא יבוקש מאותו פלוני, ומתוך שהיא חלה באותו זמן שאינו מבוקש לקדשה חלה נמי כשהוא מושבע לקדש דהיינו כשיבקש אותו פלוני דהוה ליה (א) כנשבע שלא יאכל מצה שאסור לאכול מצה אף בלילי הפסח, אלא שאיני תוקע עצמי בזה מפני שנראה שהשבועה הראשונה היתה להנאת חבירו שהרי אמר כל זמן שיבקשנו פלוני וג"כ נראה שזאת השבועה היתה על (ב) תנאי שדוכין שהיו בינו לבינה ולא כל הימנו להפקיע זכות אחרים (ג) ולפיכך יהא נשאל על שבועה שנייה ויתירו לו נדויו ויקיים שבועה ראשונה:
2