שו"ת הר"ן ע״וTeshuvot HaRan 76
א׳כתבת לאה נשאת לראובן זה עשרים שנה או יותר וקיים לה בשטר כתובה מנה מדרבנן והוסיף לה מדיליה חמשים זהובים של זהב והודה שהכניסה לו בנדוניא מאה זהובים של זהב באחריות כל נכסי ובקנין גמור ולאה הפקידה שטר כתובתה ביד רחל קרובתה ועכשיו מת ראובן בעלה בלכתו דרך וליניצא"ה והנה תבעה לאה הנזכרת שטר כתובתה מרחל שהפקידה אותו בידה ורחל החזירה אותו לה קרוע וחתוך בראש נוסח שטר כתובה שנהוג לכתוב בכתובות ביום פלוני בכך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית דעל נהר פלוני מותבה איך פלוני החתן בר ר' פלוני אמר לפלונית כלתא בת ר' פלוני הוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזין ואפרנס יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזני ומפרנסין נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי. ע"כ חסר מנוסח הנהוג בשטר הכתובה וזה הקרע החסר אינו נמצא כלל אבל כתוב בשטר בכתובה וצביאת אורו דא וכו' וצבי חתן דנן ואוסיף לה מדיליה נ' זהובים של זהב וכו' ודא נדוניא דהנעלת ליה מאה זהובים של זהב וכו' וקבלם עליו ועל יורשיו אחריו ועל כל נכסיו שקנה ושיקנה וכתיב בסוף וקנינא מדוד חתן דנא לאורו דא אתתיה על כל מה דכתוב ומפורש לעיל קנין שלם מעכשיו וחתום בה דוד החתן בן אברהם שמריאל צוה לחתום וחתמו שם שני עדים כשרים שנמצא קיום לחתימתם. עכשיו יש אומרים ששטר כתובה זו אינה שוה כלום לגבות בה מנכסי בעלה לפי שהוא שטר קרוע ואמרינן בפרק' גט פשוט נקרע פסול נתקרע כשר ונמצא תשובה לרא"ש ז"ל שכתוב דוקא כשאין יכולין לעמוד על הקרע אם הוא בסכין או ממילא אבל אבל אם ניכר שנעשה בסכין ולא נעשה ממילא כמו שדרך שטר ליקרע בכפליו אע"פ שאינו שתי וערב פסול וכתב בעל התרומה הא דכשר בשאינו קרוע קרע ב"ד דוקא כשהוא מעורה קצתו אל קצתו אבל אם נקרע ממש לשנים גרע טפי מקרע ב"ד ופסול ע"כ. ולפי זה פוסלין שטר כתובה הנזכר:
1
ב׳ויש חולקין עליהן ואומרין שהוא כשר לגבות בו מדאמרינן התם בפרק גט פשוט היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה אמר רב מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף ומדלא קאמר או משמע דכלהו בעי ואביי דקאמר שתי וערב לפי דברי הרמב"ם ז"ל דפליג אדרב יהודה דלא מיפסיל אלא בשתי וערב כמו שכתב בפרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה. ורבינו יהונתן כתב נקרע פסול נקרע על ידי אדם בכוונה דהיינו קרע של ב"ד שקרעו מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף והיינו שם המלוה והלוה ע"כ:
2
ג׳הילכך הכא לא נקרע כי אם הזמן לבד דשם האיש והאשה הרי הם כתובים למטה וקנינא מדוד חתן דנן לאורו דא אינתתיה וכל שאר חיזוק השטר והשעבוד והקנין וסך הכתובה והתוספת והנדוניא וחתימת העדים ושצוה לחתום ואין חסר כי אם הזמן לבד הזמן אינו מועיל כי אם לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי בלא זמן מגבא גבי ושטר זה אינו נכנס בגדר שטר שנקרע הואיל ולא נקרע כי אם הזמן לבד ואע"פ שנחתך מקום הזמן אינו נפסל בכך ואפילו בגיטין שתקנו בהם חכמים זמן אמרו בפ"ב דגיטין (דף יז:) גזייה לזמן ויהביה ניהליה מאי ופירש רבינו חננאל ז"ל דאי גזייה כשר הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחלה וק"ו הדבר ומה במקום שתקנו חכמים לכתוב זמן אי גזייה כשר במקום שלא תקנו אלא שהמלוים או נושים בכתיבתן נוהגים לכתוב זמן כדי לטרוף ממשעבדי כ"ש בודאי דלא מפסיד בגזיית הזמן לבד ומה שכתבו הרא"ש ז"ל ובעל התרומה ז"ל אפשר שלא כתבו אלא שנקרע במקום כל התורף אבל לא בזמן לבד. ויש מי שחושש שמא שום תנאי היה כתוב בראש השטר במה שנקרע ואינו נמצא וזאת אינה חששא דהא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם היה שום תנאי כתוב בראש השטר היה נזכר לבסוף. ע"כ דבריך:
3
ד׳תשובה דעת הרמב"ם ז"ל כך הוא דאביי פליג אדרב יהודה ולפיכך פסק כאביי דהוא בתרא ולפי זה שטר שנמצא קרוע (א) אינו נפסל אלא א"כ הוא קרוע שתי וערב אבל דעת הרב אלפסי ז"ל אינו נראה כן שכתבן לדרב יהודה ולדאביי בהלכות אלמא משמע ליה דלא פליגי (ב) וכן נמצא לרבינו האיי גאון ז"ל בתשובה וזהו טופסה. וששאלתם שטר שנקרע דלא בקרע ב"ד ונמצא קרוע ואשר הוא בידו אומר כי העכברים קרעוהו והנתבע אומר לא נקרע אלא מפני שפרעתיו דינא מאי. הכי חזינן דמילתא פסיקתא היא דאמרי רבנן נקרע פסול נתקרע כשר ובודאי תפסינן לחומרא דבין כרב יהודה בין כאביי אם נמצא כך או כך פסול ואם יש בקריעות שתי וערב אע"פ שאינן מכוונין חיישינן ולא מגבינן ביה אבל אם נקרע לצד אחר שלא במקומו מן המקומות שאמר רב יהודה ואף אינו נקרע שתי וערב וראיה שנפרע ליכא לא חיישינן ומגבינן ביה ואם אפשר שהיה קרע ב"ד והוסיף על קריעתו והבדיל כדי לערער בדבר חוששין ואין מגבין בו כלום ע"כ. הנה שהוא ז"ל סובר דאביי לא פליג אדרב יהודה ובכל גוונא מינייהו מפסיל:
4
ה׳וכן לשונו שכתב אבל אם נתקרע לצד אחר שלא במקומו מן המקומות שאמר רב יהודה נוטה דלרב יהודה כל שלא נקרע או במקום עדים או במקום זמן או במקום תורף פסול ואפשר שדקדק כן מדאמר מקום עדים ומקום זמן ומקום תורף ולא אמר מקום עדים וזמן ותורף ועוד דאי איתא דבעינן שיהא נקרע בכל המקומות הללו לא היה צריך לומר מקום הזמן ומקום התורף שהרי הזמן בכלל התורף הוא כדמוכח בפרק כל הגט אלא ודאי לכך פרטו לומר שכל שנקרע באחד ממקומות הללו פסול ומעתה מי יגבה ממון הפך מתשובת רבינו האיי גאון ז"ל וכ"ש שיש לחוש ג"כ לתשובת הרא"ש ז"ל ונראה שדקדק כן מלשון נתקרע דמשמע מעצמו אלא דקא בעי תלמודא איזה קרע מוכיח שנעשה בכוונה וקא מפרש רב יהודה מקום עדים וכו' לפי שכל שהוא חוץ למקומות הללו הדבר מוכיח שלא נעשה כדי לפסלו שאם היה כך במקום עיקרו של שטר דהיינו באחד ממקומות הללו היו עושים כך שכך נהגו וכל שאינו כן הדבר מוכיח שנתקרע מעצמו ואע"פ שכשהוא במקומות הללו עדיין אפשר שנתקרע מעצמו כל היכא דאיכא לספוקי מספיקא לא מגבינן ביה ואביי נמי דאמר שתי וערב היינו ג"כ לתת סימן להכיר אם נעשה הקרע מאליו אם לאו ולפיכך אומר הרא"ש ז"ל (ג) שכל קרע מוכיח בבירור שלא נעשה מאליו אע"פ שאינו באותן המקומות ולא שתי וערב פסול לפי שהתנא לא הכשיר אלא בשיש הוכחה שנעשה מאליו זהו סברתו ז"ל ובודאי שאינה מכרעת כל כך שהרי אפשר לומר שנתקרע כולל כל שהקרע מוכיח שלא נעשה כדי לפסול את השטר ובין שנעשה מאליו או על ידי אדם שלא בכוונה לפסלו נתקרע מקרי ואע"פ שאינה מכרעת ראוי לחוש אליה:
5
ו׳ומה שאמרת שאפשר שלא כתבו אלא כשנקרע כל התורף אבל לא בזמן לבד (ד) איני רואה לו ענין כלל דודאי אפילו במקום שאינו פוסל כתב כן שאילו בפוסל מאי איריא כשהדבר מוכיח שנעשה בכוונה הרי אפילו סתמו פוסל. וכן מה שדמית זה לגזייה אין ענין כלל דודאי אילו היה יודע שנחתך הזמן ממנו שלא בסבת פרעון או דבר שהוא פוסל את השטר אינו נפסל אבל כשיצא קרוע במקום הזמן יש לחוש בו שמחמת פרעון או מחילה נקרע ונפסל. לפיכך איני רואה שיהא ראוי לגבות בשטר זה אבל מה שכתבת דיש שפסלוהו מחמת חשש תנאי ואחרים דחו זה לפי שצריך לחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם היה שום תנאי בראש היה נזכר לבסוף ע"כ. אם היה ראוי לחוש לתנאי זאת הדחייה אינה כלום (ה) לפי שלא אמרו צריך לחזור מעניינו נו של שטר בשיטה אחרונה אלא (ו) לפי שאין למדין משיטה אחרונה אבל לא לומר שיחזור בשיטה אחרונה התנאי שהוא בראש השטר שזה דבר בטל הוא אבל ודאי בכיוצא בזה כיון שאינו מקום שכותבין בו תנאי (ז) אין לחוש בו לתנאי מדאמרינן בתוספתא בפרק בתרא דבבא בתרא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו של שטר פסול שלא מגופו כשר כלומר שאם יש מחק במקום שאינו גופו של שטר אלא במקום מאותן מקומות שכותבין לשופרא דשטרא (ח) כשר ואין חוששין שמא תנאי היה בו לפי שאינו מקומו ומכאן אתה למד לכיוצא בזה:
6