תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א י״אTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 11
א׳על האב שפרנס את בתו על סמך הבעל נראה שהניח מעותיו על קרן הצבי דהוי מבריח ארי מנכסי חבירו בעלמא כדתנן פ' בתרא דכתובות (ק"ז ע"ב) מי שהלך למדה"י ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר הניח מעותיו על קרן הצבי וקיי"ל כחנן דשני דברים שאמר חנן הלכה כמותו (שם ק"ט ע"א) ואין לחלק בין אב לבין אחר אע"ג דבירושלמי איכא למאן דפליג לבין אחר דגרסי' עלה א"ר חגיי לא אמרי' אלא אחר אבל אבל גובה הא פליג התם ר' יוסי דבין אב ובין אחר אינו גובה וכיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אנן לא מפקי' מספיקא ממונא מבעל. מיהו היכא דלותה מאחר או מאביה ואכלה כגון שאמרה הלויני ואני אפרע פסק רש"י דהמלוה תובעה והיא תובעת את הבעל ואז הבעל חייב לפרוע מדאמרי' (כתו' ק"ז ע"ב) גבי ממאנת דל"ל מזוני היכא דלותה ואכלה משמע הא אשה בעלמא אית לה כה"ג דלותה ואכלה וא"כ ה"נ הבעל חייב לפרוע ודוקא דאיכא סהדי דלא הוי' מתדר לה בהדי' שהי' לה כעס וקטטה עמו או מאביו או מבני ביתו דארגילו אינהו קטטה בהדה וכיון דקיי"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו לחיים נתנה ולא לצער חייב להעלות לה מזונות באשר היא שם ומשכחת כה"ג בפ' הנושא (כתובות ק"ג ע"א) אלמנה שאמרה א"א לזוז מבית אבא יכולי' היורשי' לומר לה אם את אצלינו יש לך מזונות וכו' ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים זנין אותה והיא בבית אביה וה"נ כיון דאית לה טענה מעלייתא שאינה יכולה לסבול אצלו צער ובזיון חייב לפרנסה בבית אביה ולא טענינן אימור צררי אתפסה דהא איהו לא טעני' לי' ואנן טעני' לי בתמיה אם איתא דאתפס צררי הוי טעין הכי. והא דאמרי' פ"ב דכתו' (ק"ז ע"א) דאמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך רשאי ולא יפרע מה שלותה ואכלה קודם שפסקו לה ב"ד פי' מי שבא ואמר אלו לא הלוה לה היתה מצמצמת ואוכלת ממעשה ידיה בדוחק ואע"ג דלא ספקה כמו שפר"י ה"מ היכא דטעין הכי אבל אי לא טעין לא טעני' ליה וכן משמע לשנא דאמר צאי מעשה ידיך במזונותיך וסברה גדולה היא זו דלא טעני' ליה דרוב בני אדם אינם רוצים שתזבזה אשתו בחיצי רעב. ומה שפי' דלותה ואכלה דפורע בעלה ה"מ דארגילו קטטה איהו ובית אביו אבל הרגילה איהי טקטטה הוי' מורדת ולא יהבי לה מזונות אפי' לפי ברכת הבית וכן מצאתי בתשו' רב פלטוי גאון ז"ל היכא דארגילו קטטה אם היא מרגילה כמורדת דמי' ואין לה כלום. ואם הוא מרגיל יש לה כתובתה כולה ואם מרגיי' בני הבית כגון חמותה ובת חמותה עליו מן הדין להוציאה למקום אחר דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ואם אינו מוציאה מגרש לה ויתן לה כתובה.
1