תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב, בעניני איסור והיתר מ״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II, Issur VeHeter 47
א׳ואשר תמהת על שמדליקי' נרות בבית הכנסת ביו"ט שחרית כשהוא יום שרגא בטיהרא מה מהני ודמיתו לנר של אבטלה לא דמי כלל דאלו הנרות עשויי' לכבוד שמים לאפושי שמחת יו"ט דברוב אורה איכא שמחה וכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכתי' נמי והשבתי מערי יהודה קול ששון וקול שמחה קול רחיים ואור נר דאלמא אורה יתירתא עבידא לרבויי שמחה וכיו"ב איכא קראי טובא ונרות של הקדש היו מדליקין מבע"י גדול ואע"פ שהיו דולקין כל הלילה מ"מ אין צורך באותה אורה לגבוה כי לא לאורה הוא צריך והלא כל באי עולם אין הולכי' אלא לאורו ואדרבא נראה ונכר יותר שמדליקין נרות לכבוד שמים ביום מבלילה ובלבד שיהו י' בני אדם מנין בביהכ"נ ונרות חנוכה נמי מדליקי' מבע"י משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימי' ואע"ג דאכתי עוד היום גדול וא"צ לאותה אורה סוף דבר נרות שמדליקי' לשם מצוה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא מקרי כלל של אבטלה ומותר להדליק ביו"ט דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שיהא לשמחת יו"ט קצת אע"ג דלאו אוכל נפש הוא וה"נ איכא שמחת יו"ט דבריבוי אורה איכא שמחה וכ"ש הכא דאיכא נמי מצוה ונר של אבטלה מקרי כגון שמדליק נר אחד שאינו סבור שיהא לו צורך להשתמש שם אלא מדליקו על הספק ונמצא שלא נשתמש שם ההוא נקרא נר של אבטלה שלבטלה הדליקה ולא הי' להקדים להדליקו על הספק כיון דאפשר לו להמתין מלהדליקו עד שיצטרך לו ולא יעלה על לב איש לקרות נרות של אבטלה מה שנודרי' ונותני' נרות המערכה לביהכ"נ לפני בוראינו ועוד אין אלו קרויין נרות של אבטלה כלל נהי דשרגא בטיהרא לא מהני כולי האי מ"מ מהני קצת דאינו דומה אורה של מאה נרות למאה ואחת דאי לא תימא הכי היכי שרי אפי' בלילה להדליק ביו"ט כמה נרות כיון דאפשר להשתמש לאורה של נר א' א"כ הו"ל כל אינך אחריני נרות של אבטלה אלא י"ל כדפי' ולכך לא קרי' ביה לכם ולא לגבוה. ועוד דאיכא כבוד קהל רבוי נרות אפי' ביום כדאי' בפ' אלו דברים (ברכות נ"ג ע"א) כל שמוציאין לפניו ביום כו'. חוזרני לעיל עד שאתה קורא תגר על המדליקים נרות שחרית תמה על עצמך היאך מדליקי' אפי' יו"ט שחל להיות בע"ש שמדליקי' מבע"י ולאחר התפלה הולכי' הצבור לבתיהם מבע"י נמצא דהדליקו נרות של אבטלה דאין בהם צורך לגבוה ועוד הא כתי' לכם ולא לגבוה אע"כ לכם קרי' ביה מטעמי' דפרי' לעיל. ושרי לי מרי על שלא השבתיך מיד על שאלותיך ואחר עד עתה כי מרוב טרדות שכחתי גם הפסדתי כתבך אח"כ גם איש עתי עובר אליך לא בא לידי גם לא שמרתי לחזור תמיד מכל עובר ושב מי ומי ההולכים עד מקום תחנותך ושלומך ושלום תורתך ושלום ביתך ושלום כל כוונתך יגדל כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחי'.
1