תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב כ״אTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 21
א׳שאלה. אשיב למורי ורבותי שיחי' אשר על החתם על ראשון ראשון אם האלמנה שכרה אפטרופיא להוציא ולהכניס ולהציל שבלא איש יוצא ובא לפניה ולפני היתומים והיתומות שסומכות עלי' לא היתה יכולה להציל יש לו מיד שכר טרחו ושכר עמלו ולפי שהוא איש נאמן וזהיר וזריז בתקנתם יטול שכרו ולא יותר דקיי"ל בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ו ע"ב) דשכירות יש לו אונאה ובטול מקח והרשות היתה בידה להשכיר אפטרופוס ליתומי' כדתנן פ' הנזקין (גיטין נ"ב ע"א) יתומים שסמכו אצל בעה"ב ואין חילוק בין נשים לאנשים כדאמר התם גבי הנהו יתמי דהוו סמוכי גבה דההיא סבתא הוה להו תורתא שקילתה וזבנתה וכו' עד מאי עבידתה דזבנה א"ל יתומי' שסמכו אצל בעה"ב תנן ועוד לא מיבעי' איהו דהוי כמו אפטרופ' כדפי' ועליה דידי' רמי' למטרח ולמיגר אגורי להציל אלא אפי' אינש דעלמא דאין לו לקדש ברועי' ובמקלות אי קידם ברועים ובמקלות בשכר יטול מה שהנההו עד כדי דמיהן כמו שפר"י בפ' הכונס ואין לי להאריך בזה. ושומא זו תלוי' בב"ד לשום לו שכר טרחו ויציאתו ור' מושלין יטול בשבועתו מה שהוציא בה להציל אם מכחישי' אותו לומר לא הוצאת. ועל היתומה שנשאת והכניסה לבעלה מאותו הממון שהי' ביד הנאמן שיותר לה במתנת מצוה מחמת מיתה ואותו ממון הי' משועבד לאלמנה לכתו' חלק כן או"א ממקבלי המתנה לפי החשבון כדאמרי' פרק הנזקין (גיטין נ' ע"ב) שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וש' לפלוני ות' לפלוני כו' עד יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם ופר"י לפי חשבון לר כפי חלקו ולמעט כפי חלקו כי ההוא דפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ד ע"ב) דבכור ופשוט דבכור נותן פי' שנים וכו'. ור"ח פי' בענין אחר ואין להאריך בכך. ומכל מה שהכניסה היתומה לבעלה אין כח להאלמנה לגבות מזה כתו' דקיי"ל בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלי' כמו שהוכיח ר"ת מההוא דר"פ שני דערכין (ז' ע"א) דליכא דיא דקדימה במטלטלי' כיון דלא אקנו לי' מטלטלי אגב מקרקעי. א"כ הנאמן שהוציא הממון מידו לתתו לבעל היתומה ואתפסינהו להנך זוזי בידא דמאן דלא מצי' האלמנה לאשתעויא דינא בהדי' פשע בדבר ועשה לה ההיזק והו"ל מזיק שעבודו של חבירו וקיי"לדהמזיק שעבודו של חבירו חייב דהא דינא דגרמי הוא וחייב אפי' שורף שטרותיו של חבירו ואע"ג דניירא בעלמא קלא מיני' וכ"ש היכא דהזיק גופו של שעבוד חבירו כגון חפר בה בורות שיחין ומערות וכ"ש האי דקלינהו הנך זוזי בידים. וכן משמע בפ' המניח (בבא קמא ל"ג ע"ב) דטפי חייב מזיק שעבודו של חבירו משורף שטרותיו ולא קיי"ל כהאי ברייתא בפ' המניח שור תם שהזיק ונתנו במתנה מה שעשה עשוי דדייק התם מינה המזיק שעבודו של חבירו פטור דההוא ברייתא כרבנן דר"מ אתי' דלא דאין דינא דגרמי ואנן כר"מ קיי"ל כדמוכח בהגוזל קמא (צ"ח ע"ב) וגם רבי' האלפסי דולג כ"ז בפ' המניח וההוא דזאת אמור המזיק שעבודו של חבירו פטור לפי שאין הלכה כן. ואלמנה שמוכרת שלא בב"ד נהי דב"ד מומחי' לא בעי' ב"ד הדיוטות מיהו בעי' כדאמר בס"פ אלו מציאות (בבא מציעא ל"ב ע"א) ומה שמכרה בב"ד ואינה יכולי' להוציא מיד הלקוחות ינכו לה מכתו' שוי' של הספרים ואם מכרתן יותר מכדי דמיהן הריוח של היתמים כדין אלמנה שמכרה שוה מנה במאתים דבדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות.
1