תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב כ״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 22
א׳שאלה. וששאלתם אם תוכלו להגבות האלמנה כתו' מחובות היכא דאיכא שאר נכסי' שהן בעין לא כי שאין אדם יכול להקנות חובו לחבירו דאמרי' בפ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ח ע"א) שכ"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני משא"כ בבריא ופ"ה דליתא בבריא אפי' בקנין ואגב קרקע אלא במעמד שלשתן כדאית' התם וה"מ חוב של ישראל אבל חוב שהגוי חייב לו לא מצי מקני לי' במע"ש כמ"ש ר"ת דכיון דחד מתלת מילי היא דשוינהו כהלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה. וה"מ בחוב של ישראל תקינו דלקני אבל חוב של גוי לא מצי מקני ליה ואע"ג דאיכא חד צד דמצי מקני ליה כמו שיעמידנו אצל גוי ויאמר לגוי מה אתה חייב לי תדור ליהודי זה ולאחר שתדור לו תהיה פטור ממני ואז יהי' של הישראל השני בדיניהם מ"מ אינן יכולי' להגבות הבע"כ מן החובות היכא דאיכא שאר נכסים בעין ולהמחותה על הגוי' מעות הרעות ס"ס אי אתו אי לא דאפי' גבי נזקין ובע"ח לא מצי לאגבוינהו חובות היכא דאיכא כסף או מיטב או בינוני לגבי בע"ח אפי' סובין שהי' בעין מצו לאמטויינהו ממתא למתאו כ"ש אשה שאין דרכה לחזור על בתי דינין כבודה בת מלך פנימה וכ"ש לחזור על הגוים סוף דבר אין להגבות כלל אלא או כסף או קרקע או סובין וכל מיני מטלטלי' מדכתיב ישיב אפי' סובין ועוד שהיא יכולה לומר לא בעינא למטרח לילך אחרי בע"ח והערבים תנו לי כתובתי מיד ויגיעת בשר שלא לצורך הזקקתוני להשיב על דברים הללו. ועל החוב שפטרה האלמנה וכו' שאלתי לר' אפרים מה היה ואמר שבשעת הסכנה בא אחד מבעלי חובי בעלה ואמר תפטרני מאותו החוב ואמרה אני לא אתבעך לעולם בזה לא נפטר מן היורשי' שאם לא תתבעהו היא יתבעוהו היורשי' ובדיניהם לא נפטר בכך ואם בדיניהם באותה העיר דנין כך שבכך נפטר מן היורשי' תשלם יורשי' כמו שיאמרו בני העיר כמה הי' שוה למכור באותה שעה שמחלתו ולא כל הי' זקוקים אלא דבר מועט כי בשעה שהי' כולם בסכנה הם וממונם אפי' מה שבידם הי' שוה מועט כ"ש החוב שהי' בידי גוי' ולפי אומדנא שישומו הבקיאי' כמה הי' שוה החוב באותה שעה תשלם ואם בשביל הצלה פטרוה ישלמו בין כולם לפי חשבון וכה"ג תנן בפ"ק דמכות (ג' ע"א) מעידין אנו באיש פלוני שגרש את אשתו ולא נתן לה כתו' וכו' עד אומדין כמה אדם רוצה לתן בכתו' של זו וכן נמי מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז ע"מ לתן לו עד ל' יום ואומר הוא עד י' שנים אומדין כו' אלמא כשנמצאו זוממין אין משלמי' אלא לפי האומדנא שרצו להזיק ולא לפי כולו ה"נ בנדון הזה אומרי' כן. ואותו ליטרא שהי' פקדון ביד העירון והאלמנה והיתומי' שהי' בעיר אומרי' אלו לא פשרנו עם השר היו אבודין והיורשי' שלא הי' בעיר אומרי' שאפי' שלא פשרו הי' העירון מחזירי' לאחר שמן ליורשי' אם אין האלמנה יכולה לשבע שאם לא פשרו שקרוב לודאי הי' אבודי' לא מפקי' מדפיקא מונא מחזקת יתמי יזכו בהם היורשי' זכרי' ואלמנה תגבה כתו' מכל הממון מכל או"א לפי חלקו דכיון דמתנת שכ"מ כירושה שוי' רבנן וגריעא מירושה דאו' הו"ל כלהו כיורשי' דכתו' גבי' מירושה דאו' כ"ש ממתנת שכ"מ דירושה דרבנן היא כדאי' בפ' יש נוחין (קל"ג ע"א) וגבי' מכל חד וחד לפי חלקו כמו שפי' ר"י בפרק הניזקין גבי תנו מאתים זוז לפלוני וג' לפלוני וכו' עד יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם ופי' ר"י כל א' לפי חלקו כדפי' לעיל אף על פי שר"ח פי' בענין אחר מסקנת התוס' כמו שפירש ר"י הלכך גבי' מכל חד וחד לפי חלקו ומן הקטן שאינו נוטל מן המזומן אלא מן החובות יש לאמוד כמה שוה חלקו למכור ולפ"ז תגבה כגון מאה ליטרי' של אותן חובות אינן שוי' אלא כ' ליטרי' מן המזומן אומדי' ק' ליטרי מן חלקו כנגד י' ליטרי' מן בנים הראשונים שנטלו חלקם מן המזומן וכן פי' לעיל הכל באומדנא ובקו המשקולת וכחלוקת ארץ ישראל שאמדו אותה בשופרא ומניא וקורבא וריחוקא ומה שיעלה לה לטול מכתו' משל הקטן ימכרו בחובותיו או משאר נכסיו כדי חלקו ויתנו לה מיד. ומי' ליטרא שנתנה האלמנה לצרים שלא יזיקו ליהודי' ישלמו בין כלם לפי חשבון כדפי' לעיל דמי שקדם ברועים ובמקולות בשכר להציל נוטל מבעה"ב מה שההנהו. וב' כתבים פסולים ששאלתם שנמצאו בחדר מי זכה בהם נ"ל דדינו כשאר ממון שבחדר שאם לא מתפשרי' הי' השר לוקח החותמות ולא היו פורעי' אם לא יחזירו להם החותם ואפי' כשמחזירי' להם החותם לואי שיפרעו ועוד השר הי' גובה מהם ע"י חותם ולא הם. והושמא שישומו ב"ד משל היתומי' בכתו' אפי' לאחר השומא יכולי' היתומי' לומר אנו חפצים לתן המעות ולטול לעצמינו הדבר הנשום דשומא הדרה לעולם בפ' המפקיד (בבא מציעא ל"ה ע"א) כל כמה דלא אורתה ולא זבנה לאחריני ומאד מאד הארכתם עלי רבותי והכבדתם זה וכלל כלל לא אוכל לסבול יותר שישאלו מדין זה עוד כי רואה אני בכמה כי האפטרופי' מתכוני' לקנטר ולדחות הדבר ומכאן ואילך אם יה' לכם דין דיינוהו אתם רבותי ושלום לרבותי ולכל כנותכם כנפש הסר אל משמעתכם מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1