תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ק״בTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 102

א׳^תצ"ל פ"ז: (פ"ו) (שבועות ד' מ"ד):

ב׳כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו וכו' וכולן מפורשין במשנה ובגמרא מפ' מאי טעמא^אלית' בכ"י וט"ס תקינו להו רבנן לישבע וליטול. ובירושלמי (שבועות פ"ז הל' א') נמי אמרינן בעל הבית על ידי שעסקיו מרובים תקנו שבועה לשכיר ולבעל הבית תקנו שאם עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. (שבועות ד' מ"ד:) אמר ר' יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד והלכה כר' יוסי. (שם מה:) אמר רב לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו בלא עדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך יכול לומר נמי שכרתיך ונתתי לך שכרך וכן הלכה ואם באו לדין על עיסקי הקציצה המוציא מחבירו עליו הראיי' דקיצותא מידכר דכירי אינשי ובדרבנן עביד נמי תקנתא לשכיר^בבהכ"י יש כאן תיבה שא"א לקוראה ויש מדקדקין מכאן דשבועת היסת בימי התנאים ניתקונה ותו גרסי' בסוף פירקין (ד' מח:)^גצ"ל איבעי' מדבעינן להו מהו לגלגל מדרבנן ת"ש לוה הימנו וכו' ויש מחלקין בין שכיר לתביעות אחרות כגון מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ואומרים שבימי רב נחמן ניתקנה שבועת היסת: