תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ק״דTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 104

א׳^חמרדכי שם גם היא בשם רש"י. ועל אותו ששמע ציבור משמשין ובאין לגזור גזירתם וקפץ ונשבע שלא לקיים ואח"כ גזרו עליו צריך לקבל גזירתם או לאו כך ראיתי שנשבע לעבור דרך הציבור נשבע לשוא הוא ואילו התרו בו חייב במלקות דאורייתא וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מגזירת הקהל אע"פ שקדמה שבועתו לגזירתם שהרי נשבע לבטל את המצות ולסור מאחרי ישראל דתניא (שבועות כ"ט). (וצ"ל זו היא) איזה שבועת שוא שחייבין על זדונו מלקות וכו' שכיון שנשבע לבטל את המצוה לסור מחוקי המצות ומדבר זה מושבע ועומד הרי הוא בכלל (דברים כ"ו ו) ארור אשר לא יקום ואין לך כל מצוה שבתורה שלא נכרתו עניה מ"ח בריתות (סוטה ל"ז:) ושבועת הראשונים קדמו לשבועתו והילכך לוקה והתלמוד מוכיח כדברי דתניא (שבועות ד' כז.) נשבע לבטל את המצוה פטור וטועה בדבר משנה שהרי שנינו איזה שבועת שוא^טצ"ל שזדינה. זדונה מלקות וטועה אף במקרא דכתב כי לא ינקה ה' ה הוא דלא ינקה הא ב"ד מלקים אותו ומנקים אותו (שם ד' כ"א.) ואם לא התרו בו לא ניתן למלקות ב"ד הרי הוא בכלל לא ינקה וראוי להלקותו על שהזיד לישבע לשוא. ואני המחבר כתבתי דעתי על מקצת דברים הללו בסי' אלף וכ"ה:

ב׳ענייני שבועות כאשר בינותי משערי רב אלפס ואני קצרתי:

ג׳שבועה דאורייתא דנשבעין ולא משלמין^יצ"ל בנטילת: דנטילת חפץ בידו וכן בשבועה דרבנן שהיא כעין שבועה דאורייתא כגון הנשבעין ונוטלין יש תפיסת חפץ בשבועת היסת אין נטילת חפץ נשבע ואח"כ באו עדים חייב בפ' הגוזל קמא: (בבא קמא ד' קו.) (כאן כתוב בהכ"י אשר לפני. חסר כאן.)