תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קי״אTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 111

א׳וכבר שלח לי רבי' שמחה ז"ל כי היישוב והחזנות יכול יחיד למחות ולעכב ושרא לי' מריה כי איך וכיצד נתקיים בהם המנהג הרע הזה כי איני חולק עליו כשיש רבים הממאנים אפי' אם הם מועטים שלשה או ארבע בני אדם אך יחיד כל דהוא איך יכול למחות וריב"ם ז"ל נמצאת תשובתו בשפירא וכתוב בה כי רוב הציבור אם התירו לאחד היישוב רובן ככולן והביא ראיי' מהוריות (ד' ג':) ורבותינו כתבו בתוס' ב"ב כי ר"ת ז"ל לא היה מודה בחרם היישובים כי אמר קדמונינו לא הנהיגו חרם היישוב אלא בשביל אלמים ומוסרים ושאינם רוצים לפנות לתקנת הקהל ושאינם רוצים לפרוע מס עמהם אבל על אחר אין חרם. ויש לי תשובה מה"ר אליעזר מאורליש ז"ל שכתב ששמע כן עדות מפי ר"ת כשיצא מבית הכנסת של טריוש ויש תמהון במנהגים שיש אנשים חטאים שמוחים יישוב לאדם שיש בו צורכי ציבור ואינו יורד לחייהם ומי שעושה זה יש בידו מידת סדום ולא יזכה להיות במחיצת הצדיקים והעכו"ם נקראו מתקוממי ה' הקמים על ישראל וזה^אבהכ"י שכיונ'. שיכונה לעובדי ה' כ"ש יקעקע ביצתן וכבר אמרו רבותינו שבירושלמי (מ"ק פ"ג הל' א'.) המעכב את הרבים^בלעשות מצוה. צריך נידוי. ושלום משה בר' חסדאי נ"ע: נ"ל אם רצוי לרוב אחיו אין לעכבו מלהתפלל באקראי בשביל אחד מן הקהל שהוא שונאו זולתי בראש השנה וביוה"כ נהגו שלא להעמיד חזן אלא המקובל לכל הקהל. וה"ה בתעניות וראייתי מהא דאמר פ"ב דתעניו' (ד' ט"ז) דבתעניו' ובמעמדו' לא מוקמינן אלא זקן ורגיל ופירקו נאה ומרוצה לעם וכו'. מאיר בר' ברוך שיחי':