תשובות מהר"ם, דפוס לבוב רכ״אTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 221
א׳על ראובן שקנה חפץ אחד משמעון וא"ל בכמה תתן א"ל בכך וכך וזה אומר בפחות תן לי ולמחרתו בא ראובן ומשך את החפץ ועתה אומר ראובן שעל זה סמך ומשך את החפץ ליקחנו בדמים שאמרתי לך ושמעון אומר לא כי אדרבה תן לי כמו שאמרתי כי עלכן שתקתי כשמשכת כי אמרתי שנתרצית לקחתו בדמים שקצבתי לך הדין עם מי נ"ל דחזינן אם הלוקח היה להוט לקנות והתחיל אח"כ לתבוע החפץ מןמצ"ל המוכר. השוכר אמרינן דודאי אדעתא דמוכר משך ואם המוכר התחיל לדבר תחילה ותבע את הלוקח אמרינן דודאי אדעתא דלוקח שתק והניחו למשוך וראיה מתוספתא פ' שני דקידושין דתניא התם זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלכו לבתיהן ואח"כ תבעו זה את זה אם הלוקח תובע את המוכר יעשו דברי המוכר ואם המוכר תובע את הלוקח יעשו דברי הלוקח ויש אומרים שהדין עםנצ"ל שמעון. ובהכ"י יש כאן חלק כדי תיבה אחת. דכיון שהחפץ היה מתחילה בודאי של המוכר אע"ג דהוי השתא ביד הלוקח מיקרי לוקח המוציא מחבירו עליו הראי' וראיה מפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ג:) בגמ' לא כתב בה שכיב מרע מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידו בלי ראי' ד"ר יעקב משמע אעפ"י שהם תפסום ומוחזקין בממון ור' נתן לא פליג אהך סברא אלא משום דבתר השתא אזלינן ואין נ"ל. שמריה בר' מרדכי נ"ע:
1