תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שכ״וTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 326

א׳^חקצרות סי' רכ"ד. ומה שטוען ראובן שהלווהו שמעון מעות למחצית שכר על המשכנות מיד ליד ונתן לו חלקו שהרויח עשרה ליטרין והמשכנות נפסדו שנשרפו בבית המלוה ולקח השופט השאר ועתה תובע הי' ליטרין בשביל שנאנס והמשכנות לפי שנאבדו בפשיעותו שלא החזירם לו כשפדאם והשיב לו אלו המעות שהלוו לך של יתומים היו ומיד אחר נלוו לך רק בשביל שהייתי אפוטרופוס שלהם קבלתי^טצ"ל המשכנות. גם בערבונות לא פשעתי שלא^י צ"ל מנעתיך. פשעתיך מליקחם כשהיית רוצה ועל ידי כן נאבדו עם שלי. דינא הכי דפטור שמעון אף מן השבועה דאי פלגא באגר ופלגא בהפסד מותר ועוד דמעות של יתומים מותר להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד דכיון שכבר נתן לו הריוח לאו כל כמיני'^כצ"ל לומר. טעיתי שלא כדין נתתי לך כמו שכתבו ר"ח ור"ת ספ"ק דגיטין (ד' י"ד.) ואפי' מדידי' לדידי' אינו נאמן לומר הלויתני בריבית מיד ליד כמו שפסק ר"ת^לצ"ל בהא. דנאמן אדם לומר פרוסבול הי' לי ואבד (שם ד' ל"ז.) ופר"ת דנאמן בלי שבועה וכך נאמן המלוה לומר בלא שבועה לא הלויתיך מיד ליד דלא שביק התירא ואכיל איסורא ועל המשכנות שנחלקו ממה נפשך שמכיון פטור דהמלוה על המשכון ומישכנו בשעת הלואתו פטור מאונסין. ושלום מאיר בר' ברוך שיח':