תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שפ״בTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 382

א׳^אארוכות סי' רל"א. תשובת מיי' לס' הפלאה סי' א'. תחילת דברי פיך שכל מכל אבקת רוכל. ומי יעצור כח לכלכל. קול שער הגדול במליאה ומי שבדאי יודע מידתו ומונאו ומובאו ואני מה תולעת ולא איש והוא ליש. סנע הבא בידים נגד לובן שיש אך עין שלך יפה הרהבתני. וענוותך תרבני לעמוד במקום^בליתא בכ"י וט"ס. גדולים ופתחת פיך נאלם יהא רעווא דאיכול האי תורא לשלמא ולא אכלם מוה"ר שמריה ינטריה רחמנא ומטיבותא דמרנא נקיטנא הרמנא ואובין לפניך כאשר הרשיתני על שנשבעו קהל קוטלי' שלא בפני ר' משה אם צריכים לחזור ולשבע בפניו נ"ל דאם השביעו עצמן דאין באותה שבועה ממש כי שמא הם^גצ"ל לא. אמרו על דעת המקום וע"ד הקהל ואפילו אמרו על דעת דלמא אדעתייהו דידהו אישתבעי ולא על דעת ב"ד אמנם אם ישביע אותם אדם אחר שאינו נוגע בדבר^דצ"ל ואמר כך. ואח"כ על דעת המקום וע"ד ב"ד אפ לו לא נשבעו לפני ר' משה אין כאן בית מיחוש ושבועה זו על שבועה זו למה ואפילו את"ל דכל המתחייב שבועה לא משבעינן לי' לכתחילה אלא בפני התובע דאפשר מחמת כיסופא דידי' מודה כי ההיא דפ' הכותב (דף מ"ה.) גבי ההיא איתתא דאיתחייבה שבועה בבי דינא דרב ביבי א"ל תיתי ותשתבע לי במתאי דאפשר דמיכסכא משיבבתה ומודית וכו' התם נמי אי נשבעה כבר משום ההיא חששא דלמא מודית לא מהדרינן לה ומשבעינן דאין זה טעה בדבר משנה וחוזר וגדולה מזו אמרינן בפ' שבועת הדיינין (דף נח:) אע"ג דשביעה לכתחילה בספר תורה אי נשבע בתפילין בדיעבד אינו חוזר ונשבע וכ"ש חששא זו דמחמת כיסופא דלא תנינן לא במתני' ולא בברייתא ולא איתמר בשמעתין דאמוראי אלא בעל דין הוא^הצ"ל דקאמר הכי. והיא נתרצית לו לשבע במתא שאין זה קרוי טעה בדבר משנה ועוד מאן לימא לן דאי אמרה לא משתעבנא במתא אלא הכא או בעירי מי כפינן לה לאישתבועי במתא הא משתבע להכחיש העד הוי כפרעון דממון על ידי עדים ואם שנים מעידין אותו שהלווהו מנה בעיר זו והלך בעיר אחרת לפרוע אותו הא תנא בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ח.) המלוה את חבירו ביישוב לא יפרע לו במדבר במדבר ודאי הוא דלא יפרע לו דלא מקום המשתמר הוא הא בעיר אחרת רשאי ה"נ גבי שבועה אם מצאו בעיר אחרת ורוצה לישבע לו רשאי מיהו אי טעין התובע איני חפץ להשביעו עתה שמא אמחול לו לא מיזדקקי ב"ד לאשבועי ואם שוב חזר לעירו ואז תבעו לישבע לו לא מצי למימר נתבע לעיר אחרת אלך ותבא שמה גם אתה ושם אשבע לך דלא מצרכינן לתובע לילך לעיר אחרת. סוף דבר בנדון זה אפי' לכתחילה לא היה צריך^וצ"ל להשביעם בפני ר' כו'. להשביע את ר' משה דמאי כיסופא שייכא הכא דכיון דהוא אינו יודע אם אמת אתם אם לאו שהוא אינו טוען טענת ודאי מעצמו אלא מכח העד הוא בא ואמת ודאי דבפני העד יש להם לישבע לכתחילה כדאיתא בתוספתא דשבועות^זפ"ו. ועי' בגמ' שבועות דף מ"ז ב'. פועלין נשבעין בפני חנוני ובנדון זה^חצ"ל דמת העד. כ"ה בארוכות. נראה דבפני העד לא שייך ובפני ר' משה לא בעי כיון דלא ידע לא שייך כיסופא משום לתאי דידי' ותדע דהא אלמנה נפרעת מנכסי יתומים קטנים בשבועה (כתובות דף פ"ז ועי"ש בתוס' ד"ה מנכסי) דאפי' בפניהם חשוב כשלא בפניהם כדמשמע ר"פ הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ב:) גבי אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין^טצ"ל אטו. אלא מיבעי למיהדר ולאישתבועי לכי גדלי יתמי וכן משמע בפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ח.) גבי בני העיר ששקלו שקליהן ונגנבו או נאבדו דקאמר נשבעין לבני העיר במעמד גיזברין כי היכי דלא לחשדינהו א"נ כי היכי דלא ליקרי להו פושעין ולא קאמר דלמא משום כיסופא לודו ש"מ דלא שייכא הא מילתא אלא היכי דטעין טענת ודאי ואפי' לטעמא דאמר משום חששא דלא ניקרינהו פושעין^ינר' דט"ס הוא וצ"ל לא בעי כו'. (ולא אמר דלמא) בעי לגמרי לישבע בפניהם אלא אפי' שלא בפניהם ובלבד שיודע להן לגזברין שנשבעין ה"נ לא שייך הכא לא חשד ולא פשיעה דסגי שלא בפניו כיון דמודעי לי' לבסוף שנשבעו ועוד א"ת דלמא מודי מחמת כיסופא כה"ג מילתא היא א"כ אמאי אמר בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד.) ד' נשים עד הראשונה נשבעה לשנייה ואלו ראשונה לשלישית ולרביעית לא קתני אלמא דלא מיבעי להו למיתי מטעמא דלמא מודו מחמת כיסופא וכ"ש בנדון זה דשבועה זו אינה אלא להפיס דעתו של ר' משה כדפ' כבר בכתבי הראשון דיורשים לא מחייבי לישבע להכחיש את העד אנא או להפיס דעתו או משום מנהג דהלכות מדינה שנהגו כך דסגי אפי' שלא בפניו ועוד כיון דנשבעו כבר כ"ש אם יודו ויכחישו שבועה הראשונה דהוה^כצ"ל להו. לי' כיסופא טפי: