תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ס״גTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 63
א׳(ב"מ ו'.) אביי אמר חיישינן שמא מלוה ישנה וכו' ושמעינן מינה אע"פ שטען אני מצאתיה או קניתיה מפני מלוה הישינה שיש לו עליו לא משבעינן לי' שמצאה או שקנאה אע"פ שטוען טענת ברי כדאמר לעיל אלא נשבע כפי מה שנדמה להשביעו על דבר אמת כיון דאין חשוד כפרן אי איפשר לפ' שנשבע כפי שאין לו בה פחות מחצייה על ידי מציאה או על ידי קנייה דא"כ היה לו ודאי מלוה ישינה היה נשבע לשקר אדפריך נשקול בלי שבועה ולפרוך מרגנייתא היכי משכחתקאולי צ"ל לה שבועה: לשוא לפי סברת אביי חשיד לישבע על שמצאה ותו מאי דמסיק פרשי אינשי מספק שבועה אדדבה בברור נשבע על שקר שמצאה או שקנאה אלא ש"מ משתבע בסתם ומעתה ראובן שתקף שמעון לדין תן לי מנה הלואה או פקדון שיש לי בידך והשיב שמעון איני חייב לך ואמר ראובן לדיינים חקרו ודרשו כיצד אומר אינו חייב לי אם להד"מ אומר או פרעתי קאמר אע"פ שנכון לצדוק הדין שלא יהא מרומה אין מוטל עליו לפרשרנ"ל דבריו: נדרו ונשבע סתם כאשר הוכחנו לעיל אפי' כשטוען טענת ברי אין נשבעין עליהם כ"ש כשאין טוען כלום ותו מהימן במיגו דיכול לומר איני יודע שאני חייב כלום ונשבע ופטור דקיי"ל כר' יוחנן ורב נחמן (ב"ק קי"ח.) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור אך דמישתבע שבועת היסת דאינו יודע כדאמר נמי ברי לישצ"ל שאיני: שאני חייב נשבע ופטור ור"י נ"ל אם התנה בשעה שהפקידו או כשהלוהו שלא יעכב בשום חוב שחייב ובשום עירעור שביניהם אז ודאי צריך לישבע בפי' שפרעו או החזיר לו פקדונו דלהכי אתני עמי' כי היכי דלא לדחיי' כדאמר בפ' שבועת העדות (מ"א:) להכי א"ל ראובןתצ"ל ושמעון. לשמעון כי היכי דלא לדחייה ותו מילתא דלא רמי' עלי' דאינש למידע כיצד נסתלק מחבירו רק שידע שאין חייב לו כדאמ' פ' שבועת העדות (שם וע"ש) ההוא דא"ל לחבריה הב לי שית מאה דאפיקדנך וא"ל פרעתי בפני פלוני ופלוניאצ"ל ואמרו: ואמר להד"מ ואמרברבא: כל מילתא דלא רעיא עלי' דאינש לאו אדעתי' פי' ולא נתכוון לשקר ואפי' לרב ששת דאמר הוחזק כפרן דוקאגבהכ"י בקצבות דארעא דזבידא ול"י פי': בקצותא דתערא אבל בעלמאדצ"ל לא: והך דרבא לא דמיא לדר' יוחנן דאמר בפי' (ב"מ ד' י"ז.) מנה לי בידך והלה אומר להד"מ והעדים מעידים שיש לו הוחזק כפרןהאולי צ"ל התם: משמע דקאמר להד"מ אבל הך דרבא לא מסהדיואולי צ"ל אמידי: קאמר אך שלא נעשהזצ"ל הפרעון: העירעור בפניהם. וכן מצאתי בספר הדינין של רבי יהודה דאין צריך לפ' משום דדיני ממונות לא בעי חקירה ודרישה ותו מדחשו רבנן לקניא דרבא ואצריכו (שבועות ד' ל"ט:) לאשבועי על דעת המקום ועל דעת ב"ד דילמא אתי למיעבד כי קניא דרבא ובהא לא אשכחנא דאצריכו לפירושי ש"מ לא צריך לפרש ושוב ראיתי תשובת ר"תחמובאת באריכות סי' תש"א בשינוי ומוטעת: לבני אשתינפש על ראובן שטוען לשמעון שחייב לו ושמעון משיבו שפרעו על ב"ד לצוות לשמעון לפ' (על) דבריו כיצד פרעו שיש דברים הרבה ששמעון חושבו פרעון ואינו פרעון כי קניא דרבא וכגון (ערכין כ"ד.) מרגליות לקלים וכיוצא בהן ויש לשמוע לב"ד אם פרעונו פרעון לפי דבריו וישבע על דעת ב"ד ויזהרו שמא מתוכם ילמדו לשקר ולא יניחו לחזור ולטעון אם ישמעו פרעיו שאינו וישבע ויפטר דקיי"ל המלו' את חבירו בעדי' א"צ לפורעו בעדי' (שבועו' מ"א):
1