תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ס״דTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 64
א׳ועל ראובן שצועק על שמעון שהכניסו בערבות נגד גוי ונתן ידו והיפר ברית ועמד ראובן בבית הגוי וגם בלכתו אליו נתפס וגם לוה המעות ועלה עליהן ריבית והוא שלח כתב ידו לפצותו להלותם בריבית ולשלם היציאה וההפסד וכתב ידו ביד ראובן ושמעון מודה לו בערבות אבל על היציאה והפסד לא כפר ולא הודה ועל האמונה כפר שלא הבטיח נ"ל שמשלם שמעון לראובן היציאה וריבית שלו אם בכתב ידו אך על התפיסה פטור דאונס דלא שכיחא הוא כדאמר בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ג.) רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע וכו' אבל על ריבית חייב אע"ג דלא מצי ישראל להיות ערב לגוי בריבית דגוי בתר ערבא אזיל כדאמר באיזהו נשך (ד' עא:) הכא שרי דמעיקרא לאו בתורת ריבית נחת והוי כקונה חפיצים ביותרטצ"ל והוי אונסא: ובאונסא דשכיח ובלבד שלא הוסיף על שאר לוים מגוי דכל כך היה יכול להוסיף דהוא חשוב כאונסא דלא שכיח וישבע כמה הוציא בבית הגוי יותר ממה שהיה מוציא ויטול ומיהו על ביטול עסקיו אין לחייב שמעון ואין שמעון נאמן לומר מפני פחד טועים עמדת שם כדאמר (כתובות מ"ט:) המוציא הוצאות על נכסי אשתו ישבע כמה הוציא ויטול ולא מהימנא אשה לומר בשביל עצמך הוצאת אלא בעל נאמן ודברים הללו אין צריכין קנין דשליחא שויא ועוד אמר (ב"מ ד' צ"ד. ועי' בתוס' ב"מ נ"ח. ד"ה אמר.) מתנה שומר חנם להיות כשואל. וכתבים שביד ראובן אין עליו תורת שטר בלא עדים למיהוי כהוציא עליו כתב ידו דלאו לראיה קיימי אלא לשויה שליח ואין אדם חוזר ותובע בשעת פרעון כמו שטר דלראייה קיימי שאפי' אמר חייב אני מנה בשטר אמר אלימא מילתא דשטר אבל משום הוציא עליו כתב ידו לא כדמפ' בפ' הנושא (כתובות ד' ק"א:) כ"ש הני שטרי הדיוטות דלאו לשטר דראיה עבידי מ"מ למיהוי שליח אהני דלהכי עבידי: אגב גררא פי' זאת התשובה פ"ק דב"ק אבי אסף: (ב"מ ד' ו'.) בעי רב זירא תקפה א' וכו' עד השת' חשדתיצ"ל לי' לי בגזלנות' והשת' מוגר'כצ"ל לי' בלא סהדי והכי הילכתא:
1