תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתר״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 1001
א׳תתרא. על אודות שמעון אם יש עדים שבקש מראובן שהיה מתיר לו הישוב שנה נ"ל שהפסיד [שהודה] לו שאין לו ישוב או שמחל כח הישוב ויש להביא ראי' מהא דאמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"ה ע"ב) אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ופר"ח אם יש עדי' דיהיב לי' לוקח למרי' דארעא צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ופר"ח אם יש עדי' דיהיב לי' לוקח למרי' דארעא צנא דפירי דורון להוליכו לביתו נתברר הדבר שאכילת פירות ללוקח ומדידיה יהיב לי' למוכר עכ"ל וטעמא דאם איתא שהקרקע של מערער לא הי' מקבל ממנו דורון ה"נ בדין זה אם הי' לו ישוב לא הי' מבקש ממנו להתיר לו ול"ד להא דאמר התם (ל"א ע"ב) עביד אינש דזבין [דיניה] ה"מ דא"ל זיל זבנה ניהליה לכל הקרקע עביד אינש דזבין דיני' דלא יתרעם עוד על הקרקע אבל לא עביד אינש דזבין מגמלא אונא דכ"ש כשיקנה דבר מועט משכנגדו שיחזיק [הלה] בטענתו ויחזיק במותר ולא [יחזיר] לו השאר. ואע"פ שרבינו שמואל פי' שם פי' אחר כדאי ר"ח לסמוך עליו בכל מקום וא"ת והלא ראובן בעצמו לא טען שקנהו ממנו וי"ל מ"מ הוא אומר שנמחל לו כח ישובו שהרי טוען שא"ל תחלה יש ישוב אחר ואיני צריך לשוב עוד שמה ויש לשון זה לשון מחילה אחרי שהוכיח סופו שהוצרך התורה וגדולה מזו אני אומר אם ראובן [אומר] לשמעון חייב [אני לך מנה] כו' ברמז [לעיל קל"ה] עד א"כ מחלו לו בלב שלם אע"פ שלא אמר לשון מחילה כלל היכא דמוכח מלתא אמרי' מחל לו כ"ש בדין זה שיש בלשון זה לשון מחילה ועוד שהוכיח סופו כדפי'. מ"ש מורי שהפסיד ישובו משום דינא דמלכותא תמיהני והלא השר לא גרש את שמעון אך נתן רשות לראובן להכניס מי שחפץ ולא נתן לו רשות להוציא ואפי' נתן לו רשות אף להוציא כיון שהשר לא גרשו לשמעון אלא מחמת שבקשו ראובן על ככה לא כל הימנו להפסידו בדברו ומה שמפסיד לו בדבורו ישלם הימנו היינו שיחזיר לו כח ישובו שאל"כ לא שבקית חיילעניים שעשיר יתן לשר דבר מועט כדי לגרש כל עניים שבעירו. אם השר מעצמו אומר איני חפץ שידור שום יהודי כאן כ"א ברשות ראובן בהא ודאי מודינן לך שראובן יכול לעכב עליו מדינא דמלכותא אם אמר שום יהודי לא ירדור בארצי אלא מדעתי [ולא] דמי לאותה מעשה שבורחי' היהודים מעירם והשר מחזיק בקרקע שלהם ובא ישראל וקנאם מן השר [דפסק] ר"י שצריך להחזיר לבעלים ונוטל מה שהחנהו [דהתם] היינו טעמא דהויא גזילה דמלכותא שגזל לזה שדהו או ביתו שקנה וירש מאבותיו או מאבות אבותיו אשר היו מעולם אבל הכא העיר היא של השר ולמי שחפץ נותן רשות ומי שאינו טוב לפניו יכול לעכב עליו אפי' דריסת הרגל ובהא לא שייך למימר טועני' ליורש ונימא דאביו של שמעון קנה כח הישוב מן השר שלא לגרש אותם לעולם דהשתא אם השר בא להוציאו הו"ל גזילה דמלכותא [דהא] ודאי מלתא דלא שכיח' היא ומלתא דלא שכיח' לא טעני' ליתמי כו שהוכיח ר"י משילהי המוכר את הבית (בבא בתרא ע' ע"ב) אבל אין לי להביא ראי' מדאמרי' פ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"ד ע"ב) [בעובדא] דדורא דרעואתא באגי [מטמרי הוי] דאינהו גופייהו לא יהבי טסקא והחזיק בה אדם דיהיב טסקא וזבנו הקרקע למאן דיהיב טסקא כו' ה"נ ראובן נתרצה לתת לשר המס ולא [שמעון] דהא ודאי ל"ד דהתם ודאי הקרקע חייב בטסקא אפי' אם הבעלים הולכי' להם אבל בכסף גולגולת ומסים אינו חייב כשאינו דר תחת השר וגם היהודי' אינם מכודנים להתחייב בכל מקום שהם כמו שהגוים מכודנים אלא רואין אותן כמו שהן בני חורי' שירדו מנכסיהם ולא נמכרו ממכרת עבד וכן המלכות נוהגת וכן פסק ר"י מיהו בלא ראי' י"ל כן כאשר כתבתי לעיל ומ"ש אדוני שיכול לבא לידי שפיכות דמים אם יהיו ביחד הטל פשרה ביניהם. ויעלו שכר זה לזה וידחה שמעון מפני ראובן כדאמר גבי ספינות פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ב ע"ב) תדחה את שאינה טעונה כו' ועוד שחובתו היא מעשיו מקולקלים [ופעמים] רבות ראיתי בהקהילות שלוקחים הישוב לאחד עבור דבר מועט כ"ש בי דינא דמר דאלים לאפקועי ממונא ושלם מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1