תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתר״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 1004
א׳תתרד. דברי ריבות בשערינו על אודות ראובן שהי' לו בכור ופשוט ובת והשיא את הבת וכתב ונתן לחתנו מהיום ולאחר מיתה לטול כא' מן הבנים ואח"כ מתה אשתו ונשא אחרת והוליד בנים ממנה ומתה גם השנייה ונתן להם קצת מטלטלי' בחייו במתנה וזיכה להם ע"י אחר וגם שירשו עם [שאר] אחיהם חלקם המגיעי' בירושה אח"כ מת גם הוא וטוען החתן [לי מגיע שלי] מן הנכסים כי עדיין לא נולדו בני השניי' ולחמי לא הי' בידו לתת להם כלום כי שטרי קודם וזקנים של בני השנייה הוא האפטרופוס שלהן טוען ונתרצה ופישר עמו לתת חלק חמישי ושוב נזכר על חלק בכורה וטען חוזרני בי כי אין לו כ"א חלק ששי וגם בני השניי' תובעי' כתו' בנין דכרין והשיב האפטרופוס שאין לה לבת אלא מה שישאר על כתו' בנין דכרין וגם זקינם אפטרופוס של היתומי' בני השניי' בקש מן החתן לגלות לו אם הי' יודע דבר הנעלם מן העין משל חמיו והודה לו בתוך קהל ועדה על מטמון שהראה לו חמיו ותקע כפו שלא לגלותו כל ימי חייו ונטרפה דעת ראובן ג' שנים לפני מותו והתרוהו זקינם האפטרופוס שלא ללכת למקום כ"א בעדי' ועם היורשי' ומפני פחד המטמון נצפשר האפטרופוס עם החתן להניח לו חלק חמישי ועכשיו החתן חוזר מן הפשרה ותובע השליש מכל הנכסים וגם אומר שהאפטרופוס תפס יותר [ואפטרופוס] כופר והאפטרופוס רוצה לספלו שלא להאמינו בשבועה אחרי שחזר מן הפשרה שנעשה בחרם.
1
ב׳תשובה תחלה נדון על המתנה שנתן ראובן לחתנו וכתב בה שיטול מכל נכסיו ממקרקעי ומספרים וממעות כאחד מן יורשיו ושטר מתנה זו כתוב [בה] מהיום ולאחר מיתה הרי [הוא] מתנת בריא וזכה בגוף כל הנכסי' שהיו לו בשעת המתנה גופא מהיום [ופירי] לאחר מיתה והא דאמרי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ה ע"ב) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה מפר"ת שמפורש בפי' בשטר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אבל אי כתוב בה סתמא מהיום ולאחר מיתה הוי מתנת בריא ולא מצי הדר ביה דגופא מהיום [ופירי] לאחר מיתה ויש לו כאחד מן הבנים זכרים שהניח ראובן בשעת פטירתו ודוקא בנכסי' הידועים שהיה לראובן בשעת פטירתו כגון קרקעות וספרים ושאר [חפצים] המסויימים וידוע בעדים שהיו לו בשעת המתנה ולא בנכסי' דאיכא לספוקי בהו שמא לאחר מכאן באו לידו כי אותם לא הי' ראובן יכול להקנות לו דאין אדם מקנה דשלב"לוהכי אמרי' בהדי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח ע"ב) [האומר] תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת [ובבנים] הבאי' לאחר מכאן ובנכסי' של עכשיו אבל בנכסי' שבאו לידו לאחר מכאן לא שקיל דאין אדם מקנה דשלב"ל ה"נ כל נכסיו של ראובן שלא יוכל החתן לברר בעדי' שהן של ראובן בשעה שנתן לו המתנה יוכלו היורשי' למימר לאחר כן באו [לידו] דיד בעל השטר על התתונה לבר מן נכסים שהחתן מוחזק בהן ואין ידוע שהיו של ראובן אלא ע"פ הודאתו של תן דמהימן לומר של חמי הנכסי' ומוחזק היה בהם בשעת המתנה במגו דמצי למימר לא היו של חמי מעלם אלא שלי ובשבועת אפטרופוס ויטול גם בהם חלקו כאחד מן הזכרים. ומן הנכסים שהיו ביד ראובן בשעת המתנה ונתן לחתנו [חלק] מהם מהיום ולאחר מיתה דהיינו גופא מהיום וכו' זכה החתן בחלקו כחלק ירושה של כל אחד מן הזכרים.
2
ג׳ומה שנתן ראובן וזיכה בחייו מעכשיו לבניו הקטנים זכו במתנתם והשאר בנכסים מן הנסים שהיו לו בשעת המתנה שמין כמה יעל לירושה חלק כל א' מהם מן הזכרים וכל כך יטול [חתנו של] ראובן מהם שיהא חקו בהם כחלק ירושת אחד מן הזכרים. ואין להקשות איך הי' יכול ראובן לתן מהם לבניו הקטנים אחרי [שנתן] חלקו מהם [כאחיו] גופא מהיום [ופירי] וכו' במתנת בריא דהא לא קשי' דודאי אלו פרש לו בפי' הילך מהיום ולאחר מיתה חלק חמישית או חלק ששית שבהם שוב לא יכול לתן מהם לאחרי' [ולמעט] חלקו אבל עכשיו שאמר תטול חלק כא' [מיורשי] א"כ נתמעט נמי חלק החתן שהרי לא נתן לו אלא כחלק א' מן היורשי' ולא יטול חלק כחלק הבכור אלא כחלק מהפשוטים דיד בעל השטר [על התחתונה] וזה כדברי האפטרופוס חלק שישי' מן הנכסים הידועים שהיו לראובן בשעת המתנה כדפי' ולא בנכסי' שבאו ליד ראובן משעת המתנה ואילך [ומה שנתרצה] ופישר שיוול חלק חמישי הא טעותא היא שטעה אפטרופוס וחוזר דקיי"ל בפ' אלמנה (ק' ע"א) דשליח כאלמנה דאפי' בטעות כל שהוא חוזר כ"ש הכא דטעה [בשתות] וביתר [משתות] דאפי' ב"ד גופיהו שטעו [בשתות] מכרן בטל דפסקי' הלכתא כחכמי' בפ' אלמנה. (שם).
3
ד׳ועל כתו' בנן דכרין הרבה מגאוני' כתבו שכבר בטלוה ולא היו מגבי' אותה במקומן דטעמא דכתו' בנין דכרין שתקנוה כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ובזה"ז שמרבי' בנדוניא לבנות יותר מלבנים ל"צ ולואי שיתן לבנו כלבתו. ומיהו בפי' רב האי ז"ל [כ'] דלא אלימי רבנן בתראי לבטולי תקנת חכמים וכן אנו נוהגין. וגם מתוך התוס' משמע דנהגו אפי' במטללי כיון דתקינו כתובה אף במטללי ותנאי כתו' ככתבה דמיא ואע"פ שרמב"ם כתב ממקרקעי ולא ממטלטלי אנו דנין כדברי התוס' דאלו מעולם לא נתקנה והיה רב האי גאון ורבותינו שבצרפת ובאשכנז מתקנין לנו מן הדין הי' לנו לקבל תקנתם כ"ש השתא שתקנוה חכמי' ואלו רבותינו כתבו לנו שאין לבטלה שצריכים אנו לקיים. ועל הפשרה שעשו וקבלו בחרם שלא לחזור נהי דאין האפטרופוס רשאי לחוב בנכסי יתומי' [רשאי הוא] לחוב ע"מ לזכות (קידושי' מ"ב ע"א) אם נראה לו שיבא לידי זכות יתומי' שמתוך כך יגלה להם החתן את המטמון וכחתן אין יכול לחזור בו מן הפשרה שקבל בחרם ויעמוד באמונתו וישגא מאד [באחריתו] ואם יחזור בו מן הפשרה נמצא מפסיד משני צדדי' ואם ישמע לי ישמח בו לאחר הזמן והחתן ישבע שבועת האפטרופוס ויודה בשבועתו כל מה שיש ברשותו משל חמיו. מאיר ב"ר שמעון זלה"ה.
4