תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתר״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 1008
א׳תתרח. וששאלת על רובי הר' ליעזר שחילק עם [שמעון] בחוב אחד והניחו לטול חלקו בחוב מה שפרע הגוי והנותר לקרובי אם יכול לטול העולה בזקיפת החוב דשותף אין חולק שלא לדעת חבירו אבל לדעת חבירו חולק וכשלקח כל חלקו שהיה לו באותה שעה בחוב ופרעו הגוי בחצי החוב וקבל השותף חלקו מדעת שותפו ע"מ להסתלק באמירה בעלמא פליג דהיכא דאיכא פסידא שותף חולק שלא לדעת חבירו באמירה בעלמא כדאמרי' פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קט"ז ע"ב) גבי שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד והציל ואמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו כו' עד כגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא אמר לא פליג וה"ה [היכא] דליכא [פסידא] באמירה בעלמא פליג לדעת חבירו דכך הוא היכא דליכא פסידא לפלוני באמירה מדעת שניהם כמו היכא דאיכא פסידא שלא לדעת חבירו דאיכא נמיר בית כמו שאפרש.
1
ב׳וששאלת על חוב שהי' לו עם אחרים וחלקו י"ג זקוק ויאמר אל אחיו השב את כספי וטול חלקי מן החוב ונטל אחיו מן הריוח זקוק אם יש כאן איסור רבית נראה דאין כאן איסור רבית דהא ליכא הלואה דלאו אגר נטר ליה הוא שהרי קרובי לא קבל אחריות עליו מן החוב. ומה שאני אומר שאין אדם יכול למכור לחבירו חובו שאם הבריא אומר הלואתי לפלוני כו' (ב"ב קמ"ח ע"א) היינו לענין זה אם ירצה לחזור יכול לחזור ה"נ אי בעי קרובי מצי אמר ילך י"ג זקוקי' ותניח לי חובי ואטול אני הקרן והרבית מה שעלה על החוב דברשותא דידיה עלה ואפי אם קרובי לא הי' שואל הרבית אסור לכשנגדו לעכבו בלא רשותו עד שימחול לו בפי' אבל אי מחיל מחיל דאיסור רבית לאו כדפי'.
2