תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרט״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 1015
א׳תתרטו. אשר שאלת על ראובן ששלח [את שמעון לקדש לו לאה] וכאשר בא שמה הושיב שמעון השליח חשובי הקהל כמו שרגילין לעושת והראה להם הרשאה שמינהו ראובן שליח לקדש לו לאה ובירר עדים לקדשה לראובן בפניהם ובעת הקידושי' כשהיה לו לומר הרי את מוקדשת לראובן אמרו העדים ששמעון אמר הרי את מקודשת לי אמרו לו העדי' למה לא אמרת לראובן ונשבע השליח כסבור הייתי שאמרתי לראון וח"ו לא נתכונתי כ"א לקדשה לראובן ואף כי יש לי אש אחרת ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ואם אמרתי [לי לא נעשה] אלא מחמת בהילות [דחיפות]הבחורים והלך מיד וחזר לקדשה וקדשה לראובן ושאלת אם צריכה גט מן השליח שקדשה לעצמו נ"ל דא"צ גט מן השליח (עיין על סיק תקפ"ו)דקיי"ל הקדש טעות אינו הקדש והמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים [שלמים] ואמר עולה לא אמר כלום והוי חולין גמורי' ומהימן [לומר] שכך היה בדעתו להוציא בפיו וטעה והוציא בע"א ואפי' [אינש] אחרינא סמוך עלי' ומצי [לשחוט] הבהמה מבחוץ ולהאכיל התרומה לזרים דע"א נאמן באיסורי' היכא דלא אתחזק איסורא דאע"ג דאתחזק לן ביה איסורא כל כמ דלא [קאמר] דקא טעא בדבוריה הא לא מקרי אתחזק איסורא אלא [היכא] דאף לדברי העד הבא להתיר [האיסור] מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה כגון ההוא דרפ"ק דגיטין (ב' ע"ב) גבי בפני נכתב ובפני נחתם דאתחזק איסורא דא"א [אף] לדברי השליח. ועוד אפי' היכא דאתחזק איססורא ע"א מהימן היכא דהוי בידו מידי דהוי אשחיטה ואהפרשת תרומה ומעשר [דאתחזק] איסורא ואפי' מה שהעד מעיד שהוא מותר היה תחלה הכל אסור וקודם ההפרשה הי' הכל טבל ואסור וסמכי' עלי' כי אמר שחטתי והפרשתי תרומה ומעשר משום דהוי בידו וכן פירש"י ברפ"ק דגיטין (ב' ע"ב) וכן משמע בפ' האשה רבה (יבמות פ"ח ע"א) וה"נ מהימן לן במאי דאמר טעיתי ולא נתכונתי לומר לי אלא לראובן משום דבידו לגרשה כדאמרי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ד ע"ב) האומר זה בני נאמן אע"ג דמוחזק לן בגוי' דאית לי' אחי' ומפרש התם הטעם דלהכי נאמן לפוטרה מן היבום הואיל ובידו לגרשה ובהאי הואיל ליכא מאן דפליג ואע"ג [דבמסקנא אמרי'] דבעל שאמר גרשתי אינו נאמן [מטעם] הואיל ובידו לגרשה שאני התם דהו"ל מגו מבמקום עדים דמוכחא קצת מלתא דמשקר דאם איתא דגרשה קלא אית ליה למלתא כדאמרי' פ"ב דכתובות (כ"ג ע"א) אבל בהאומר זה בני נאמן [בהואיל] ובידו לגרשה וליכא מאן דפליג דמתני' היא וטעמא אחרינא ליכ [דלהמניה] אלא משום הואיל ובידו לגרשה וכן פי' רשב"ם א"כ בדין זה כל [שכן] וכ"ש דנאמן לומר טעיתי ונתכונתי לראובן ואמרתי [לי בהואיל ובידו לגרשה ורגלים לדבר שהוא כדבריו [שטעה] שהרי מתחלה ברר העדי' לקדשה לראובן [וכן] אמר בפני חשובי הקהל שהוא שלוחו של ראובן והרשאתו בידו. ועוד כיון [דחזקה שליח] עושה שליחתו סברא דמהימן למימר טעיתי ואמרי' נמי בירושלמי פ' האומר (ה"א) גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה והלך וקדשה לעצמו וכו' לא הוחזק הלשיח [בעדים] והוא אומר לעצמי קדשתי והיא [אומרת] לראשון [השני כאומר] לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני [והיא כאומרת לראשון קדשתני והוא אומר לא קדשתיך]. אומרת איני יודעת חזקה לשני. הוחזק [השליח] בעדים הוא אומר לעצמי קדשתיך והיא אומרת לראשון חזקה לראשון אמרה איני יודעת שניהם נותני' גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס אלמא היכא דהוחזק השליח בעדי' אע"ג דאמר [לעצמי] קדשתיך אמרי' דמותר [בקרובותיה] דודאי היא אומרת אמת. ומיהו נראה דכל כמה דעומד בדבריו שקדש' שאסור [בקרובותיה] דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כי הדר ביה שרי אלמא משום חזקה ששליח עושה שליחתו מקילינן ה"נ מה"ט מהימני' ליה במאי דקאמר נתכונתי לראובן [ואמרתי לי] וכ"ש הכא דאיכא הואיל דנאמר הואיל ובידו לגרשה כדפי'. ועוד אפי' אם הוא נתכוין לקדשה כמו שאמר הרי את מקודשת לי ניש' ילי' לדידה אם היא נתרצית לו להתקדש לו אם לאו ואי אמרה דלא נתרצית והאי דשתקה משום דלא ידעה מאי קאמר כי לא הבינה לשון הקדש מהימנא דע"א נאמן באיסורי' היכא דלא אתחזק אוסורא [כי הכא] דודאי לא אתחזיק איסורא דלא אתחזיק מעולם [שנתרצית] לו ודרבא אתחזיק להיפך שנתרצית לראובן ולא לשלוחו והא דאמרי' בפ"ב דקידושין (מ"ד ע"ב) קטנה נתקדשה של לדעת אביה צריכה גט כו' שמא נתרצה האב בקידושין [שלה] דהתם מיירי שלא ידע האב בשעת הקידושי' ושוב כשמע שתק וא מיחה או לא [שמע] כלל כגון שמת אחר הקידושין קודם שנודע לו או הלך למדה"י אבל אם כשנודע לו מיד מיחה [דבר פשוט] הוא דלא בעיא גט וכן פר"י [שם] ה"נ [בדין] זה אם [יודיעוה] שהשליח קדשה לעצמו אם תחפוץ אם לאו והיא תאמר איני חפיצה בו תו ליכא למיחש שמא נתרצה לשליח. ועוד הרי יש עדי' וידוע לרבים שנתרצית [להתקדש] לראובן א"כ תו ליכא למיחש שמא נתרצית להתקדש לשליח דאפי' למ"ד חוששי' שמא נתרצה האב כל כה"ג לא חייש כדאמרי' פ' האי מקדש (מ"ה ע"ב) הוא אומר לקריבאי] והיא אומרת [לקריבה] כפתי' ואמר תהוי לקריביך אדאכלי ושי אתו [קריביה] וקדשה באיגרא אמר אביי שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' הכא נמי כיון דנתרצית תלה לראובן תו לא חיישי' דלמא הדרא בי' ונתרצית [להתקדש] לשליח והאי דשתקה בשעה שקדשה השליח משום דלא הבינה מאי קאמר ואפי' לרבא דפליג אדאביי התם ואמר טעמא אחרינא דלהכי לא חיישי' שמא נתרצה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אבל היכא דלא טרח חיישי' שמ נתרצה ה"מ התם משום דמוכחא מלתא שנתרצ לקרובו דה מעיקרא הוי מתקוטט עם אשתו ואמר לקרובי ואע"פ שלבסוף נתרצה ואמר תהוי לקרובך משום דוחק אמר כן כדאמר תלמודא כפתוח ואי לאו משום דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אבל היכא דלא טרח חיישי' שמא נתרצה ה"מ התם משום דמוכחא מלתא שנתרצה לקרובו דהא מעיקרא הוי מתקוטט עם אשתו ואמר לקרובי ואע"פ שלבסוף נתרצה ואמר תהוי לקרובך משום דוחק אמר כן כדאמר תלמודא כפתוה ואי לאו משום דאי אדם טורח בסעודה ומפסידה לא היה נראה לרבא שהי' עושה איסורא דהוי מערים ומקדשה בהיתר [לקרוביו] דכאשר עשתה לו אשתו כן יעשה לה אבל הכא בדין זה אפי' רבא מודה דלא חיישי' שמא נתרצית לשליח דשארית ישראל לא יעשו עולה.
1
ב׳ועוד כיון דמשום הפסד סעודה לא חייש רבא לשמא נתרצה כ"ש דלא נתרצית לשליח משום חרם דרבינו גרשם מאור הגולה שהשליח יש לו אשה אחרת ולא נתרצית להיות צרה לחברתה כדאמרי' (יבמות ס"ה ע"א) הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה לפי שהשנים מקפידות מאד על זה ועוד הא אפי' למאן דחייש התם שמא נתרצה האב היינו כששדכו אבל בלא שדכו כמו [בדין] זה דלא שדוך השליח לדידיה לא חיישי' שמא אתרצית ועוד שהרי פסקו שם הגאונים דלית הלכתא כרב ושמואל דאמרו חושי' שמא נתרצה האב כ"ש בדין זה דלא חיישי' שמא נתרצית כדפי'. וליכא למימר דצריכה גט משום דהוי קלא דקמי נישואי' דכל כה"ג לאו קלא הוא אלא קול ושוברו עמו הוא [כי היכא דיצא לה קול מקודשת ומגורשת דקול ושוברו עמו הוא] ה"נ הא הנך סהדי גופיהו דקאמרי דקאמר השליח לי אינהו נמי [אמרו] דמעיקרא אמר להו אני רוצה לקדשה לראובן ובתר דקידשה נמי אמר טעיתי ומה"ט שריא אתתא לראובן בלא גט והיכי דמי קול כדאי' בשילהי המגרש (גיטין פ"ט ע"א) פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני והלכו למדה"י שהעדי' שאומרי'] עליהם שהעידו שנתקדשה [אינם כאן] וחיישי' שמא אם היו כאן היו אומרי' שראו שנתקדשה אבל הכא העדי' בפנינו ואין בדבריהם ממש דלפי דבריהם אתתא [שריאד הא אמרי' התם ובלבד של תהא שם אמתלא והכא איכא אמתלא] טובא דלפי עדותם מותרת ובעידנא דאפקוה לקלא הויא אמתלא. ועוד הא אמרי' התם כל קלא דל אתחזיק כבר [בב"ד] לאו קלא הוא. סוף דבר חזרנו על כל צדדין ולא מצאנו שתהא צריכה גט [והמצריכה גט נ"ל שפוסלה] לכהונה שלא לצורך. ועוד יש לי להביא ראי' מהא דאמרי' בפ' המגרש (גיטין פ"ט ע"ב) א"א שפשטה ידה וקבלה קידושי' מאחר בפני בעלה קידושיה קידושין כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה [גרשתני] נאמנת חזקה שאין האש מעיזה פניה בפני בעל לומר גרשתני א"כ ה"נ כשפשטה ידה וקבלה קידושי' להתקדש לראובן בפני השליח אגלאי מלתא דלא נתרצית לשליח תחלה דאטו משום דשליח גופא קדשה לראובן מגרע גרע וק"ל. וכתבתי דעתי כאשר הראוני מן השמים ואיני חפץ כלל וכלל [שתסמכו] עלי להתירה בלא גט אם לא תשלחו דברי לרבותינו אשר [סביבותינו] ולרבותינו שבצרפת ואם יסכימו לדעת תלמיד' מוטב ואם לאו דעתי מבוטלת כנגדם. ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
2