תשובות מהר"ם, דפוס פראג קצ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 192

א׳קצב. השיב ר"ת מגילת עפה, וכסלת צפה, ע"ג נפה, מנוקה ויפה, ושאילתך חרופה. אשר שאלת האומר תן מנה לפלוני במעמד שלשתן ושאלת אם הנפקד גוי או הנותן מתנה או המקבלו מנין לנו לחלק הדברים נ"ל [אעפ"כ] שאינם שוים כי אם הנפקד גוי אינו קונה במעמד שלשתן שהרי לא מצינו גוי זוכה לאחרי' כמו הזיכוים שבתלמוד לא משתמיט אלא ע"י עבדו ושפחתו עברים או הכנענים אבל ע"י גוי לא מצינו דאכתי מספקא ליה היאך יזכה במתנה לר"ל (בכורות י"ג ע"א) ותדע שכך פי' בספרים דהא מעמד ג' בע"כ של נפקד מיירי דאי מדעתו לימה לנפקד בלא מעמד ג' זכה בשביל פלוני פקדון שיש לי בידך וראי' מדרבא דאמר (ב"ב קמ"ט ע"א) אי שלח לי לא אזלינא שאם הי' הולך אז הי' מעמד ג' והיה זוכה למרי בר רחל בע"כ דרבא וכיון דאשכחן דבע"כ א"כ היכא שיש לו לזכות איכא מעמד ג' אבל גוי לא אשכחן דזוכה לאחרים דא"כ לשתמיט ולימא עי עבדו וגוי מותר ומדבריו שאמר כאן (גיטין י"ד ע"א) הלכתא בלא טעמא [אין לומר] מה לי גוי מה לי ישראל אדרבא מההוא הלכתא בלא טעמא הבו נמי דלא לוסיף [עלה] כי ההוא דהכותב נכסיו לאשתו ומישיא אשה לבנו הגדול. וראי' גדולה היא [דלא] מהני בנפקד גוי אבל אם הנותן מתנה גוי [נראה דקנה דאם ממונו של ישראל הפקיעו ע"י מעמד ג' דהוי הלכתא בלא טעמא כ"ש ממון גוי ועוד דבדיניהם דייני' לי' שאומרי' לו לגוי כך דינכם. ואם המקבל גוי ואמר ישראל לישראל תנהו לפלוני גוי כל זמן שאינו חוזר בו יתן אפי' א"ל בלא מעמר ג' אבל אם חזר בו לא יתנו לגוי אפי' אם אמר לו במעמד ג' דבע"כ] לא תקנו להפקיע לישראל לתת לגוי מתנת חנם בלא טעמא ולא זכה ישראל לגוי מחבירו ישראל וישראל לגוים ע"י גוים בזה יש טעם טוב והנותן מתנה לגוי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה ועובר על לא תחנם ודבר פשוט הוא בראיות ברורות אלו יש חילוק בג' דברי' שהשוית הקהיית שיניים על שאילות אלו מ"ט לא דקדקת' יפה מילי זמן ב"ד אסברה לך דליכא פנאי וכן אם צריך לפנות אילן קטן או כותל קטן ואם אילן קטן [כקוץ] חייב וכותל בכותל בפלגא. ועוד [שהסתפקתם] אם הקדים המלוה עד ל' יום וידעו הדייני' מה יעשו בו. זה הכלל דבר [שאין לו זמן קבוע שם נותני' לו ב"ד ל' יום כמו] בכותל ואילן וכיוצא בו בין רב למעט לא פליגי ודברינו לאחר זמן וישמור שלא יזיק. אבל בדבר שיש לו זמן כגון מלוה לניסן או לאייר [בזמן] קבוע אין שם זמן ב"ד אלא יפרע ויכפהו אם יש לו [דע"כ] הוא דאמר פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן בא בזמנו נאמן. וא"ת שלשם (ב"ב ה' ע"ב) נראה אם לאחר זמנו [בא ואמר פרעתיך בתוך זמנו דיהא נאמן] הא ליתא לזמן ב"ד אלא בדבר שלא קבע לו זמן אבל אי קבע לו זמן או ידוע קבע מאליו כדאמר (ב"ב ו' ע"א) כל שעה ושעה זימני' הוא ודוק ותשכח.