תשובות מהר"ם, דפוס פראג ר״מTeshuvot Maharam, Prague Edition 240

א׳רמ. על מה ששאל על בתו שהיתה נשואה לראובן וחשדה משמעון ונתגרשה מראובן מרצונו ונשדכה לשמעון ואומר שאסורה לו כדתנן (יבמות כ"ד ע"ב) הנטען מן האשה והוציאה מתחתיו אע"פ שכנס מוציא ונ"ל ולכל חבירי בדבר שאין זה נטען וביניהם מרחק רב כממזרח למערב דאפי' לההוא שנויא דאין לה בנים ואין עדים דמודי רב מ"מ [לפי] ההוא שנויא הוציאה קתני משמע הוציאה הבעל משום ההוא שם רע ואפ"ה אינה נאסרת על הנטען אלא כי ההוא שם רע דפי' רבי (יבמות שם) ברוכל יוצא וכו' והוציאה הבעל משום ההוא שם רע או כיו"ב בניאופין ידועי' או בדקו בנשים ואשה חוגרת סינר וכל הנהו דלעיל ולשנוי' אחרינא דמוקי מתני' כרבי והלכתא כותי' בקלא דל פסק אינה יוצא אלא [כשרוכל] יוצא ואשה חוגרת בסינר והוציאה הבעל משום האי קול שאם לא הוציאה משום שם רע זה לא תצא מן הבעל דלר' הוציאה תנן. תדע שכן הוא דאמר בפ' המגרש (גיטין פ"ט ע"א) יצא לה שם מזנה בעיר קודם שתנשא לכהן אין חוששי' לה דדלמא פריצותא בעלמא הוא דחזו בה ואפי' בקלא דלא פסק אבל אם הי' רוכל יוצא והיא חוגרת בסינר חוששי' לה דזונה לכהן בלא נשאת כנשואה לנטען ואע"פ דליכא הוצאה [דהיכא דאיכא] בעל אי לא מפיק מבטלי' קלא ולהחמיר גבי מזנה לכהן איכא למימר הכא והכא אי ליתא לקלא כדפי' אינו נטען. כללא דמלתא אפי' לרבי אין אסור הנטען כל היכא דאיכא למתלי בפריצותא ואינו נטען אלא ברוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וכיו"ב. ועוד שאינה נאסרת אפי' בקול זה אא"כ הוציאה הבעל מחמת זה וצריך שיאמר בשעת גירושי' משום שם רע אני מוציאך או לשנא אחרינא דכותי' ובזאת האשה לא היה זה ולא קול האוסר על הנטען ולא אתחזק בב"ד ואין לחלק בקולות היכא [דמתסרא] לכל העולם בעי' ב"ד היכא דלא [אתסרא] כי אם לנטען לא וכ"ש שאם אמר דאדם משום שם רע אני מוציאך ולא הי' הקול כדפי' לא היתה אסורה לנטען דאיכא למתלי בפריצות כדמפ' במזנה אין חוששי' לה אלא שזה האדם מקפיד על זבוב שנפל לתוך כוסו ולכתחלה מותרת לנשא לשמעון. ועוד שראובן ושמעון היו אויבים ואפי' היו הקול כקול דרוכל בטל [הקול] דהא מסיקנא ואימא אויבים אפקו לקלא ואחי ורבותי יושבי האי הניחו בחסד לינשא לשמעון וצדקה לכם וכמה דברי' יש לתלות בהיתר ועוד יהי' זה שמעון ואשתו בעבירה כל ימיהם [ולהלכה אני אומר לא בלבד שאין כאן נטען] אלא אפי' לזות שפתים אין כאן ועוד מאחר דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא והאי קמי נישואי' בע"כ ונראה הדברים ק"ו באיסור כרת התרת באיסור קל לא כ"ש שהרי אלמלא לא הי' האונס לבת שבע היתה אסורה לדוד אבל האונס התירה דלגברא נמי שרי' אבל היכא דלגברא אסירא אלו הי' יודע בעל לבועל נמי אסירא מן התורה מקורה העה, וכל ימיהם אם אך אין לעורה אלא שבתה וצערה, וזקני השערה, ינערוה מעבירה, ויושיבם ביתה, ואל ישיתם בתה, ותחשב צדקה. יעקב בר' מאיר.