תשובות מהר"ם, דפוס פראג רמ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 249

א׳רמט. מה אעשה לכם בני בופרט עמיתי ה"ר אברהם בראש ושאר שכינים. על אודות האלמנה ובנה דעו אם הי' לוי בדעי היה רצוני שלא היה בא שום דין לפני אך כי זה העלם אמר שמעבירי' עליו הדרך יען כי זה ב"ד קרוב גם עתה נגררי' אחר בית עלמין שלנו וחליתם כמה פעמים לברור מקבלי טענות' ולשלוח לפנינו אף כי לא הי' צריךם [בקבלתם עבור הבירור] מתוכן הדברים גם האשה בעצמה הודת כדברי העדים ומ"מ עשינו זאת כדי לשמוע דברים אולי יהי' לה שום זכות שהיתה טוענת ולא השגחתם ומפני ביטול תפלה לא יכלתי להתאפק ואכתוב לכם דעתי לפי העדות. גם האשה מודה שציוה בעלה בעת חוליו שמת בו לתן לבנו אברהם בחובות רשונים שהיו פורעי' ט' זקוקים לנדן בנו שפסק לתן וב' מיני בגדים בשעת נישואין ונתרצה האשה ואמרה אעשה כדבריך לפי ענ"ד חיבת לקיים צואת שכמ [דככתובי'] וכמסורי' דמי ואפי' מחלק בפניה והיא שותקת מצינו בפ' מי שמת (בבא בתרא ק"נ ע"ב) דצריכה לקיים כ"ש היכא דנתרצית בפי' דקיי"ל מחילה אינה צריכה קנין ומחלה שיעבוד כתובתה ודברי בעלה צריכה לקיים ואפי' אם חשבה בלבה שום דבר אחר כמו שכתבת' דאדעתא דהכי שהיו החוובות מקולקלים כל כך לא נתרצית למחול אין מועיל דקיי"ל (קידושין נ' ע"א) דברים שבלב אינם דברים היכא דליכא גילוי דעת' כמו בנדון זה שהפורענות התחיל מזמן ארוך באותה שעה [הו"ל] לפרושי ומדלא [פירשה] א"כ המחילה מחילה ולא כמו שעלה על דעתכם דמחילה בטעות היא אך כמו שפי' כן הוא דדברים שבלב אינם דברים ומחילה אינה צריכה קנין. ואף אם לא היו שם עדים בשעת הצואה רק הודאת פיה דקיי"ל (קידושי' ס"ה ע"ב) לא איברי סהדי אלא לשקרי כ"ש בנדון זה דאיכא עדי' מכל טעהות היתום ויש לו לגבות תחלה מנכסי אביו מה שפסק לו הן נדן בגדים ואם יותר תגבה כתו' ואם לא תפסיד ואין מרחמי' בדין ע"כ כתבתי להשיב סברות שלכם. ועוד אוסיף שאפי' אם היתה [מוחה] הוצאה בהדי' והיתה אומרת אני רוצה לגבות כתובתי בקודמין ולא עוד אלא אפי' לא היה לשם צואה והי' עדים בדבר שפסק לו בעת שקידש ארוסתו כך וכך לנדוניא חייבת האשה לשלם כל מה שפסק לו אביו קודם שתגבה כתובתה דמיד כשפסק לו נתחייב לו בדבור בעלמא דהן הן הדברים הנקני' באמירה (כתו' ק"ב ע"א) ואפי' אם היה בן שני או שלישי לנשואין כ"ש זה שהוא ראשון ליכא מאן דפליג שנתחייב באמירה ואינו יכול לחזור בו כדברי האלפסי וכן פוסקי' כל רבותינו הלכה למעשה דכל בע"ח אפי' מאוחר לכתובה וקודם לגבות מן כתובה דלא שייכא קדימה במטלטלי ואפי' במקרקעי שנקנו אחרי שנכתבה הכתו' אלא בע"ח דעלמא [וכתו' אשה] ובאין שניהם לגבות בב"ד ב"ד מגבין לבע"ח קודם כתו' כ"ש הכא דהוא יורש ונכסי' בחזקתו והיא באה בב"ד שיגבה בתורת בע"ח שיאמר היתום אחרי שאבי היה מתחייב לי אני בא בתורת חוב ואת באת בתורת חוב שאעכוב חובי תחלה וליכא מאן דפליג מטעם שכתבתי שהוא מוחזק ואין מועלת טענתה שהיא טוענת שהחובות שהניח בעלה והמעות לא הי' של בעלה אך של קרוביה אחרי שהבן מוחזק ונופלי' לפניו בתורת ירושה והיא באה לגבות מכח גיבוי ב"ד המע"ה ובעוד שלא נשבעה על כתובתה הוא מוחזק בנכסי' ונאמן. ועוד היה לי להאריך מכח סברות שאמר אין כתובה ניטלת בראוי ובמלוה ואפי' מה שמחוייב ישראל כ"ש מלוה דגוי אשר פיהם דבר שוא אך לא אאריך בזה דאי' ביה פלוגתא דרבוותא ואף איני צריך. הנה כתבתי הפסק דין לענ"ד ואעשה לפנים משורת הדין ושלחתי סברתי עדיכם והאשה תמלך ח' ימים אם תמצא אדם שיחזרני מסברתי אחזור בי ואם לאו אכתוב לו פסק דיני ואכתוב מרורות על האשה אם תגבה מחובות בעלה עד שיופרע מה שפסק לו אביו נדן ובגדים גם אכתוב מרורות על כל מחזיקי ידיה ותומכיה נגד דין תורה ושלום חיים בן אמ"ו הר"י.