תשובות מהר"ם, דפוס פראג ר״נTeshuvot Maharam, Prague Edition 250
א׳רנ. אזל רוחי ותש כוחי ואור עיני אין אתי מחמת המציק אשר גברה ידו עלינו במאד ונפש ומחמד עינינו לקח ואין בידינו ספר להשכיל ולהבין שדי יקנא לעמו ויאמר לצרתינו די וכו'. על אודות בחור מרוטנבורק אשר קדש בתולה ע"י שליח בת ר' יהודה מדורא ובשעת השדוכין התנה אבי הבחור לדור במקום חמיו והבחור בא אצלו לאחר הקידושין והשכיר לו מלמד וישב עמו ימים רבים בכבוד ואחר שנה חלה הבחור אמר חמיו מחמת שינוי התולדה הוא וישלחהו בכבוד אל ארצו עם מלמד שלו והוציא עליו הרבה אח"כ שלח אחריו לבא לדבק ורוח אחרת היתה עמו לשלם רעה תחת טובה ובגד כאפיק נחל לומר תבא אלי הילדה ואכנסנה והדעת מכרעת לפי הענין כי נבהל לחון ועל זה אני הצעיר פתחתי אם יסכימו רבותי לפי דעתי ענין זה איני דומה כלל לבן יהודה שאירס בגליל שע"מ כן נשאה ואע"ג [שלא פירש] אינו יכול לומר דעתי היה לחזור או להיות שם ימים אחדים ולשוב דאמר את גלית אדעתך שהי' דעתך להיות שם והי' לך להתנות ואת דאפסדת אנפשך כ"ש אם התנה האב בפי' דהדבר ידוע שהבן מתרצה למה שעשה אביו ולא חציף אינש למחות מה שעושה אביו ואפי' במעשה אביו ואפי' לעשותו שליח לא חציף ואף הנער [יודע כששדכו] אביו אם ידע התנאי קודם קידושי' לית דינא ולית דיינא ואפי' ליתא לדרב ושמואל (קידושי' מ"ד ע"ב) דחוששי' שמא נתרצה האב [היכא] שנודע שנתרצה אביו ריצויו ריצוי ואפי' ארצי קמי' ושתיק מועיל אך דלא חיישי' דלמא ארצי קמי' כו' וכ"ש שארית ישראל לא יעשו עולה ואפי' [לרבא (קידושי' מ"ה ע"ב)] דתלי טעמא משום חזקה ונמצא היכא דלא טרח [בסעודה יש לחוש] לעקור הקידושי' [דוקא התם] דקדש [באיגרא] אבל קדשה באתר שידוע שקדשה על תנאי [בודאי] על דעת אביו [שעבד] נפשי' ופנים לדבר מקטן שהשיאו אביו (כתו' צ' ע"א) כתו' קיימת שעמ"כ קיימה והדבר פשוט ואין להרהר [והמפקפק] ע"ז מחזיק אונאה ותרמית ואפי' לא הי' תנאי בשידוכין קיי"ל [דאזלי'] בתר אומדנא דמוכח [בהני מילי] לגבי גט [במסוכן] כר"ש שזורי (גיטין ס"ה ע"ב) וההוא דראב"ע (כתו' נ"ד ע"ב) שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ואע"פ שלא פי' אזלי' בתר אומדנא כההיא שטר מברחת ולא אצטרכו לי' זוזי (כתו' ע"ט ע"א) וכותב כל נכסיו לאשתו (ב"ב קל"ב ע"א) וכיו"ב כיון שידוע לכל שלא השיא בתו לגלגל בעוני עם עני אחד ולעזוב את אביה ואת אמה מקום מולדתה ואף להוציא הון רב לתייר בת נכבד אחד אשר יצא טבעו בעולם ובקול הברה ששמע מושל רוטנבורק רצה לרדות העשיר בשביל בתו חלילה וחלילה לא ע"מ כן קדשה ובדעת יושבי הארץ תלוי הדבר ולא לקחת בידו מאזני [מרמה] וגדולה מזו פסקו הגאוני' מנוה הרע לנוה טוב אם טוענת אמתלאות [ואומרת] אני ילדה ואיני יודעת להתנהג בענין הארץ או קרובות בעלי פטפטניות או שונאות אותי וכן כל כיו"ב אינו יכול להוציאה ק"ו בן בנו של ק"ו בזאת שיש לה אמתלאות ידועות שכופין אותו או לכנוס או לפטור וכופי' אפי' בשוטי' או בנידוי ואפי' למ"ש ר"ח דיוציא במקום שלא נזכר כופין היינו למקריה עבריינא בכאן יש כפיי' גמורה שכפיי' נזכרת בו וכ"ש דקיי"ל במקום שאמר יוציא ר"ל כופי' דבההוא דאיני זן ואיני מפרנס דקאמר [יוציא ויתן כתו' ר"ל כפי' מדקאמר עד שתהא כופה להוציא יכפהו לזון וההוא דירושלמי (פ' המגרש ה"ט) מוכח בפי' דקאמר] גוים שעשו במעשה ישראל כשר באומר איני זן ואיני מפרנס ואמר' מתני' ובגוים חובטי' אותו ואומרי' עשה מה שדייני ישראל אומרי' לך מצינו דבאומר איני זן איכא כפיי' ואפי' בשוטי' רק שיעשוהו דייני ישראל וכ"ש בנידוי ואפי' לדברי ר"ח מקום שלא הוזכר בפי' מ"מ נראה דב"ד יש להם לצוות. וגם רש"י כתב (יבמות ל"ט ע"ב) בההיא דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין דה"ה לשאר אמתלאות כפינן לחלוץ ואע"פ שהדבר כתנורו של עכנאי (ב"מ נ"ט ע"ב) מכמה תשו' מ"מ כתב הגאון כפיי' אפי' במקום שאין כתוב כופי' וכן מנהג של ישראל מנדין על דיני קנסות עד שיפייס עפ"י הגאונים ורב אלפס ומר נטורנאי ומר חפץ ואין מרגישי' על מה שהוקשו לינקטי' בכובסי' וכו' (ב"ק ק"י ע"ב) ואשתקד בא הדין הזה לפנינו וחייבנו האיש עפ"י האמתלאות ונא בקשתי לכל ראי כתבי לבל יתפסוני על שגיונות ואני הצעיר הסכמתי לנדות ולרדות אותו הארוס עד שיכנוס או יפטור את ארוסתו ואם ישמע תבא עליו ברכה ואם לא ישמע עונו ישא וכו' כי מחזיקי' ידי עוברי עבירה לבד ח"ו על כבודי מהר"ר מאיר לא זכרנו אך על אחרי' לא חלקנו במקום שיש חילול השם כבוד לרב מצינו שכ' רבינו גרשם בדין מורדת לכפות ולתן גט לאלתר פן יצאו בנות ישראל לתרבות רעה ואע"ג כי רבים [חולקי' עליו] וגם אין מודי' לו כמו כן כאן יש לשקוד על תקנת בנות ישראל למען לא יתנו בחורי ישראל עיניהם בבעלי כיסים לחמוד יגיעם ויהי נועם השם עליכם שמואל בן הנ' שלמה.
1