תשובות מהר"ם, דפוס פראג רנ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 251
א׳רנא. קול תלונה ויללה על השמועה מי יוכל להחריש ולומר נואש ועל כל אח עקוב יעקב ב"ר משה אשר קידש בת יודא ע"י שליח ע"מ לכונסה במקומה ושכר לו מלמד כדלעיל והשיבו חמיו לארצו כדי שיבירא מכחישתו ועתה רוצה שיוליכנה הבת אליו והדרכי' משובשי' ויש לנדיב שם גדול ומשופע וירא לשלוח בתו מחמת גנבים ומחמת התנאי [מבקש] שיבא הבחור לחבר אהלו במקום שהיו הקידושי' או [יגרשנה] הדין עם הנדיב לכוף הבחור לעשות א' מב' דרכים וסייעת' מר"ת שכתב בתשו' א' שמתחלת אשה ואיש אשר ירא לעשות רצון הבורא מן הדין על כל ב"ד לכוף לכל מי שאינו רוצה ליבם או לחלוץ אם הוא גדול ואפי' ע"י גוים חובשי' אותו וא"ל עשה מה שישראל אומר לך ואומר ע"י ישראל רוצה אני משמע שכופי' לנדותו אם לא יעשה א' מן הב' דרכים אע"ג דמשמע דאין כופי' אלא היכא דמפרש כופי' כדמוכח בירושלמי פ' אלמנה ניזונות (ה"ז) תמן תנינן גט המעושה ביד ישראל כשר ובגוים [פסול] אמר שמואל אין מעשים אלא [לפסולות] ופריך מהמדיר את אשתו מליהנות לו ומשני אם שמענו שמוציא שמענו שכופי' משמע שאין כופי' אלא היכא שמפרש כופי' וזה כפיי' [גמורה מנידוי] לפי מה שהוקשו רבותינו בפ' החובל על מה שפי' רב אלפס אע"פ שאין גובי' דיני קנסות מ"מ מנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו והקשו האי לנקטי' בכובסא עד דלשבקי' מ"מ אחר שיצא כפיי' מפי ר"ת מנדין אותו עד שיעשה א' מב' דרכים ואם רוח גאוה נשבה לאותו בחור למשוך חבלי שוא בעבותות שקר אין חקר לאשמתו ודורשי רשומות יעשו שלל נקמות וגזרנו על הבחור כל האלות החמורות והקלות עד שיעשה כדלעיל. והיכא דמפרש כופי' ר"ל בשוטי', ועוד משפט האיש דרכו לחזור על אבידתו ועוד דנוה הנדיב יפה ונוה הבחור רע כי [נדיב הוא ובתחלת התנאי הי' כן שידור בבית הנדיב] בשובה ונחת הלכה רווחת מנהג מבטל הלכה כל מקום שהלכה רופפת ראה היאך צבור נוהג בכל מקום לעשות החופה בבית אבי הכלה יעקב בה"ר יוסף נ"ע. אל אמרכליא וסגניא רבותינו שבאשכנז הנה אהבתכם הזקיקני לחות דעי על אודות הבחור כדלעיל מתוך התנאי [בשעת] הקידושי' אין עודג טענה למקדש ואפי' לר"ת [דבעי עמד וקדשו מיד זה הוי כפסיקת ממון] כמה אתה נותן לבנך כו' (כתו' ק"ב ע"ב) דשייך ביה קנין ולשם בעי' מיד לפר"ת אבל בעמידת המקום אחרי דיש עדים בתנאי לא צריך עמידה [מיד] ואף אם לא הי' עדים מסתמא לא טרח העשיר לקדש להחזיקו בביתו הוא ומלמד שלו אם לא הי' דעתו לעשות נישואי' בביתו ואף אם חזר [למקומו] ושב לאיתנו [יחזור] למקום שקידש כי איך יוכל לשלוח בתו וממונו בסכנה, שאשכנז [למקום] חירום דמי ואם נשא אשה ביהודה אינו יכול להוציאה [לגליל] ולאו דוקא נשא ה"ה אם קדשה אינו יכול להוצחיאה רק כשהיתה [עמו וכ"ש] שלא היתה [אגידה] ביה כל כך. ואפי' ביהודא ויהוד אנמי לכאורה אינו יכול להוציאה רק כשהיתה עמו וידעה מנהגו וכי ישאנה היום ויוליכנה למחר לארץ מרחק כ"ש זה כיהוד' וגליל דמי ואין להוציאה והנה אחרי שקידש האשה והגיע זמנה ולא נשא' והאשה תבעה להנשא יש לנו לומר לו או כנוס או פטור דהא אמרי' ביבמות [ס"ה ע"ב] כי באה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה אלמא כי הני מילי כופי' ואע"ג דלא דמי כ"כ ויש לחלק מ"מ חזי' כשמונע מלעשות מאי דבעי כפי' ליה גם אמרו (כתו' ק"ט ע"א) הפוסק מעות לחתנו ופושט לו את הרגל אדמון אומר יכולה לומר לו או [כנוס] או פטור אלמא כפינן כי האי מלתא ואע"ג דאין מעשי' אלא לפסולות היינו דוקא עישוי גט לחודא אבל היכא דתלי' בדעתי לכנוס אין זה עישוי ואם רוצה לפטור יפטור ובה יש כח ביד חכמי' לעשות וגם בזה המעביר על דעת חכמי' לפי דברי רבותינו שיש למקדש במקום שקדשה או לכנוס או לפטור יש לכופו ברידוי ובנידוי כי יש לחוש לתקנת העיגון כי מצינו בכמה מקומות שחשו חכמי' לתקנת עגונות. ושלום לרבותינו שבאשכנז יחיאל בר' יעקב הלוי תנב"ה.
1