תשובות מהר"ם, דפוס פראג רנ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 252
א׳רנב. על השליח המטעה את הגוי, תחלה השיב ר"ת דיחלוקו השליח והשמלח ושוב חזר בו ואמר הכל לבעל המעות וראי' מדאמר בכתובות (צ"ט ע"א) אליבא דרבי יהודא או מייתית לי' בשית כ"ש דהוי תרתי סרי א"כ היכא דוזלי גבי' ולא נתנו לו להעדיף על המקח אפי' לר"י הוי לבעל המעות ולהכי לא קאמ מתני' ר' יוסי היא דלר' יהוד אנמי איא. והא דקאמר [כדתני' כלומר כדתניא דאיכא מ"ד דאמרי'] הכל לבעל המעות כיון שמחמת מעותיו בא ולא מחמת מתנה [ותוספות ולא] נחלקו ר' יהודא ור' יוסי אלא בהוסיפו לו אחת יתירה דטעות של גוי היה מדמה רבי' לאוזילו גבי' ואפי' מתכוין השליח לזכות לעצמו לא זכה אלא בעל המעותף ולר"י הי' תימא לומר כן על בעל המעות אפי' למה שמפרש המשנה לד"ה כי מה מחסרו השליח למשלח אם יזכה לעצמו ועוד הואיל שהשליח יכול להם להחזיר לגוי אם ירצה פן יבחין הגוי ויחזיקנו כגנב למה לא יוכל לזכות לעצמו ואין ראי' לדברי ר"ת מאותה מרגליות התלולי' בחמור שקנו התלמידי' מגוי לר"ש בן שטח בפ' אלו מציאות ירושלמי (הלכה ה') מדלא עכבו התלמידי' לעצמם ש"מ לשמעון בן שטח שהי' בעל המעות [הוא] דאין זה ראי' דאף לדברי ר"ת אין נראה שיזכה בה שמעון בן שטח [מטעם זה דהכל] לבעל המעות מאחר דבעל המרגליות לא נתכוין להוציאה מרשותו כלל אלא לפי שהי' התלמידי' רוצי' להעשירו בממון שנזדמנו לו במקחו ולא רצו לזכות לעצמם. מיהו אף לדברי ר"ת אם המקבל נאמן ולא היה מעכב אותו טעות לעצמו אפי' אם הי' החוב שלו כי ירא מפני חילול השם כי האי עובדא בירושלמי בס"פ אלו מציאות בענין זה אין סברא שהי' חייב לעכבו לצורך בעל המעות אלא יכול להחזירו לגוי ואפי' אם אסור להחזירו לגוי כמו שאסור לעכבו לעצמו היכא דאם הי' החוב שלו שלא הי' מעכבו לעצמו.
1