תשובות מהר"ם, דפוס פראג רנ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 253
א׳רנג. ושמעון שקבל חובו של רשאובן בחזקת שהוא בנו או קרובו שהי' סבור הגוי שלא יקפיד ראובן אך הוא גילה דעתו [או] אמר בפי' שלא הי' זוכה בשביל ראובן בזה פסק ר"י דצריך שמעון לפרוע לראובן [כיון] שמחמת חובו קבלם דהא לדברי ר"ת שאפי' בטעות [מנין] שהשליח מטעה את הגוי לבעל המעות כ"ש הכא [שזה[ הי' חייב לבעל המעות ואפי' בלא דברי רבי' יש כאן לשלם לבעל המעות מחמת דינא דגרמי כי יותר הוא [מזיק] לו בכך משורף שטרותיו של חבירו כי אין לך מי שיוכל לסבול שיפרע פעם שנייה לכן צריך המקבל להחזירו לישראל שהוא בעל המעות משום דינא דגרמי ואפי' בלא טעמי' אלו יש לחייבו מדר' נתן כי גזל הגוי כזה שהוא חילול השם אסור לכ"ע וחייב המקבל לגוי והגוי למלוה וכר"נ קיי"ל ואין ללק בין גזל הגוי לשל ישראל דכיון [דמי שהאשם] שלו הוא ישראל ואפי' למאן דל"ל דר"נ חייב הוא לעשות מן המעות מה שאמר לו כיון שאינה מחזירו לו ואפי' אם בא להחזירו לגוי אין שומעי' לו כי חייב הוא בכאן להציל מן הגוי ולהגיעם ליד המלוה כמו השבת אבידה ואע"ג דלא דמי' לגמרי לאבידה דאבידה היא של בעלים כל זמן שלא נתייאשו ואלו המעות אינם של מלוה שעדיין לא זכה בהם אם לא נתחייב כאן המקבל לשלמו למלוה מטעם ר"ת ולא מבעי' בסתם מלוה הפרועה בענין שהדבר ידוע שקרובה ליאבד ע"י כך אם הגוי אלם כי יאמר פרעתי וישראל המקבל לא יוכל לשבע שלא קבל אלא אפי' [אי פרע הגוי] ולא יכול לגזול שיש לחוש לטרחו של מלוה והלכך חייב המקבל להוציא מידו ולתן המעות למלוה וכ"ש שנים שהלוו לגוי בשותפות ובא א' וקבל חלקו וחלק חבירו וגילה דעתו שלא הי' זוכה למקבל חבירו שודאי חייב להחזיר לחבירו חלקו דהא בודאי הגוי יכול לשמוט ולומר שפרע לשותף וחייב מדינא דגרמי ומטעם שפי'. אבל שותפי' שקבלו חובן ובא א' לכפור הפרעון לגוי וחזר והוציא שטר פרוע או מזוייף וגבה החוב על ידו והגוי ידוע שכבר פרע פעם א' רק שאין יכול להשמט עתה מלפרוע להמקבל שאינ זוכה לצורך חבירו נראה לר"י דאין חייב כלום לשלם לחבירו ואפי' לר"ת שפוסק בטעות הכל לבעל המעות התם לפי שמחמת שהוא סבור שהוא חייב הוא נותן אבל הכא שיודע הוא שאינו חייב לו כלום ובתורהת גזל שהוא גוזלו הוא פורען ואפי' לא ברר בשעת קבלה השנייה שאינו זוכה לצורך חבירו מסתמא אינו זוכה לצורכו להיות חוטא בחילול השם לצורך אחרים. וגם אם בשעת פרעון נתכוין לזכות גם לצורך חבירו יכול להיות שיכול לחזור בו ואפי' למ"ד (ב"מ י' ע"א) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו כי שם זוכה מן הההפקר לצורך חבירו אבל הכא יכול להיות שלא נתייאש הגוי ולא חשיב כהפקר. ואפי' אם נתייאש לגמרי לרב נחמן דאמר המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו לא יזכה לו דהכא מקרי חב לאחרי' בזכייתו לאחרי' בהפקר זה אע"פ שהוא בידו כי גם במציאה אע"פ שכבר בידו קרי' בי' חב לאחרי' כשבא לזכות לחבירו.
1