תשובות מהר"ם, דפוס פראג רנ״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 254
א׳רנד. וראובן שהלוה לגוי מעות שהיה לו ולשמעון לצורכם והגוי לא ידע שיש לשמעון חלק בהם וקבלם ראובן דבר פשוט הוא שהוא חייב לשלם לשמעון חלקו מדינא דגרמי ואפי' אם לא קבל עליו להיות אפטרופוס להוציא החוב אלא אם ירצה בכך בשעת גבייה אפ"ה יש לו להוציאו לפרוע לזה חלקו דודאי הגוי לא יענה כלל אלא למלוה כי אינו מכיר בבעל המעות דאין לך שוטה שיעשה חבירו שליח להלות מעותיו ע"מ שיניחם ביד גוי לעולם אם ירצה כיון שאינו מכיר הגוי לבעל המעות אלא ודאי [שנעשה] אפטרופוס במעות חבירו [ורשאי'] אפטרופוסי' שמתעסקי' בשל בעה"ב להרויח ממעותיו לצורכו וכל עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ופלגא דפקדון ריוח הפקדון למפקיד ועל הנפקד להוציא מן הגוי' קרן ורבית לצורך המפקיד בלא טעמא דגרמי ובין אם הלוה המלוה מעות שלו עם של חבירו בשותפות ובין אם הלוה בשל חבירו לבד שאינו עכשיו שותפי' ידו כיד בעה"ב ויש לו להוציא ולשלם למפקיד קרן ושבח כמו ש"ח אפי' אם לא קבל שכר על כך ואין א' מן השותפי' יכול לומר לעצמי אני מציל אפי' לא קבל אלא [חצי] החוב ואינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו שאף בשיירא שעמד עליה גייסות לטורפה חייב להציל אף לחבירו כ"ש לאחר הצלתו אינו יכול לומר לעצמי הצלתי ולא תימא מאחר שאין הגוי מכיר לבעל המעות אינו משועבד לו אלא למי שהלוהו ולא זכה בחוב דלא דמי למוכר שט"ח לחבירו לא תימא הכי אלא ודאי מתחלת הלואה נשתעבד לבעל המעות אע"פ שלא הכיר בו מידי דהוי אישראל שנעשה שליח למכור סחורת חבירו והקיפם לקונים ולא ידעו בבעל הסחורה כלל שאע"פ שלא ידוע לו נשתעבדו לו. ואם הי' זה המוכר מודה בהודאה גמורה בפניהם [או] בפני עדים כשרי' שהם לבעל הסחורה הרי הם חייבי' לשלם לבעל הסחורה כל המעות שהי' להם לשלם אפי' לא יצוה להם אפי' יתרה בהם שלא לשלם כיון שהוא מודה שהם שלו ואין לשליח בם כלל ואפי' אם קנאו יוקר יותר ממה שהוא שוה יש להם לשלם הכל לבעל הסחורה ומה לי קנין ישראל ומה לי קנין גוי לענין שיעבוד כמו שישראל משתעבד בענין זה כך הגוי ומה לי נשתעבדו ע"י מכר מה לי על [ידי] הלואה וכיון שנשתעבד הגוי בענין זה לבעל המעות ע"י הלוא הסתמא כשפורע גוי מסתבר דזוכה בהם בעל המעות אע"פ שאין הגוי מכיר כי אם קבלן הנפקד סתם דכיון דשוי' בעל המעות שליח הוי שלוחו כמותו לקבלו מיד הגוי לצורכו וזוכה לו הנפקד במה שהלוה לו יותר ממה שיש לפועל להיות ידו כיד בעה"ב לזכות במציאה למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו (ב"מ י' ע"א) וכמו שזוכה לבעל המעות בחטי' וחטי' לכ"ע (ב"ק ק"ב ע"ב) ה"ה כאן וע"כ א"צ לחייבו מדינא דגרמי אלא היכא דלא נתכוין לזכות לו אבל היכא דלא הוי אפוטרופ' שלו לקבל חוב מגוי צריכי' אנו לטעמי' דגרמי ולשאר טעמי' שכתבנו.
1