תשובות מהר"ם, דפוס פראג רס״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 261
א׳רסא. ראובן נשא אשה כשהוא בריא ואחר שנה הוכה בשחין ה' שנים וסבלתו אשתו ועכשיו אומרת איני יכולה לסבול עוד יש בדין לכופו ולהוציאה ואם כופי' אותו להוציא יש לה כתובה או אין לה כתו'. שנו רבותינו (כתו' ס"ג ע"א) המורדת על בעלה פוחתי' לה מכתובתה ז' דינרי' בשבת ואמרי' מורדת מחמת מאי רב הונא אמר מתשמיש [ר' יוסי בר חנינא] אמר ממלאכה אבל אמרה מאיס עלי לא כפי' ליה ואומרי' לאו כל כמינך דהאיש מגרש ואין האשה מגרשת וה"מ דלא יהבה טעמא למלתא אבל אמרה מאיס עלי מחמת כך וכך כגון בעל פוליפוס או מוכה שחין כו'. ולענין הלכה למעשה אע"פ שפליגי רבי יהודה ורבותינו חזרו ונמנו שמכריזין עליה כו' ודרש רב נחמן הלכה כרבותינו ואמר רמי בר חמא שולחין מב"ד וא"ר ששת הלכה נמלכין בה וכי הא דכלתי' דרב זביד אמדא וכו' ואמרי' בסיפא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר [תפסה] לא מפקי' מינה [לא תפסה] לא יהבינן לה ומשהי' אביטא תריסר ירחי שתא והלכתא הכי הוא ומיהו רבנן סבוראי דבתר הוראה תקנו למשאל מינה מאי דתפסה ויהיב לה גיטא לאלתר כדי שלא יצאו בנות ישראל לתרבות רעה וכן עמא דבר בכל האנשים ואצ"ל מוכה שחין וחביריו שאפי' קודם תקנה כופין אותו ויוציא לאלתר אבל לענין כתובה מסתבר דאין נותן לה כתו' ועוד מדקתני (כתו' ע"ז ע"א) בין שהי' עד שלא נשאו ובין משנשאת ילדו ואלו שהי' לו עד שלא נשאת סברה וקבלה וא"ת יכולה היא לומר סבורה הייתי שהייתי יכול לקבל עכשיו איני יכולו לקבל א"כ אין לדבר סוף יהו כל הנשים מערימות ונשאות ולמחר אומרת איני יכולה לקבל ונמצאה משלם כמה כתובות שנושא בכל שנה ובכל חדש ואין לו תקנה עולמית. וא"ת יתנה עמה על כך לר"מ דאמר (כתו' נ"ד ע"ב) אע"פ שהתנה עמה מאי איכא למימר וא"כ מצי למימר נסתפחה שדהו וכ"ת היכא אמרי' נסתפחה שדהו היכא דממילא הוי כגון הא דתנן (כתו' ע"ה ע"א) היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראי' שמנתארסה היו בה מומין אלו ונסתפחה שדהו אבל כגון מקמץ ומצרף ובורסקי דאינון עבדי לא מצי למימר הכי דהתינה מקמץ ומצרף ובורסקי אבל מוכה שחין ובעל פוליפוס ממילא הוי ומצי למימר נסתפחה שדהו ועוד מקמץ ובורסקי נמי כיון דא"א לעולם בלא בסם [ובלא] בורסקי וקשין מזונותיו של אדם א"א שלא ירדוף אחר מזונותיו [וכאנוס] דמי כמוכה שחין ועוד מ"ט תקינו רבנן כתו' לאשה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והאי אינו מוציאה מדעתו איהי קאמרה מאיס עלי ודינה כמורדת לענין כתו' מהני טעמי וטעמי אחריני ור"י כתב זאת התשו' לא נתיישבה לי כמו שכופין להוציא ולתן כתו' באשת כהן שנאנסה ובאשה שאין לה וסת לר"מ ובשהתה עמו י' שנים ולא ילדה וה"ה במוכה שחין כיון דב"ד כופי' אותו להוציא ואינה פושעת כלום [ההוא דתנא בה] להוציא [היינו] ולתן כתו' ולא מבעי' מוכה שחין דאית לה כתו' אחרי שב"ד כופי' אותו להוציא ואפי' אמרה הוינא בהדי' אלא אפי' כל הני דתנן בהדי' מוכה שחין דאית לה כתו' אחרי שב"ד כופי' אותו להוציא ואפי' אמרה הוינא בהדי' אלא אפי' כל הני דתנן בהדי' מוכה שחין שאין ב"ד כופי' אותו להוציא והיא מורדת כופי' אותו לתן כתו' כי אין זו פשיעה אם אינה יכולה לסבול וטענה גדולה [היא] ואשכחן בבאה מחמת טענה בסוף הבא על יבמתו (יבמות ס"ה ע"א) דכופי' אותו לתן כתו' ועוד תניא בהדי' בתוספתא דכתו' (סוף פ"ז) בבורסקי וכיו"ב דכופי' להוציא ולתן כתו' אם רוצה לקיימה והיא אינה רוצה. מסתברא דאם התנה עמה שתפסיד כתובתה אם תמרוד נראה שיוציא בלא כתו' דאל"כ לא נמצא בורסקי נושא אשה כמו שפי' מאור הגולה, ובתשו' הגאונים מצאתי ושאלת מאי נמלכים בה אמר רמי בר חמא פעמים שולחי' לה מב"ד הוי יודעת שאפי' כתובתך ק' מנה מפסדתן את והיינו נמלכין בה והשתא סוגיין והלכתא מאי דנוהגין רבנן בתראי מתיבתא לאו הכי אלא כי כלתי' דרב זביד וכלתי' דר"ז גופי' אע"ג דמסקי' [דאי] תפסה לא מפקי' מינה ומשהינא י"ב ירחי שתא אגיטא רבנן סבוראי דהוי בתר רבנן דהוראה חזו [כי] משתהיין י"ב ירחי שתא דנפקי בנות ישראל לתרבות רעה בין בזנות בין בשמד ותקון מאי דתפסה נמי מקפי' מינה וכתיבי לה גט לאלתר וטב לתרוייהו בין לבעל בין לאשה. ומר יהודאי פסק בה"ג שלו דאי אמרה גרשוני הוי מורדת והאידנא בתרתי מתיבת' הכי פסקי' במורדת ואע"ג דאי תפסה מכתו' מפקי' מינה ויהיבנ' לי' לבעל וכותב לה גט לאלתר וה"מ במאי דכתב לה בעל אבל מאי דאתי' מבי נשא בין תפסה בין לא תפסה מידי דבעיני' דידה הוא ויהיבני לה ועוד מצאתי בה"ג אתתא דאמרה לא בעינא ליה גרשי' מיניה.
1