תשובות מהר"ם, דפוס פראג רס״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 262
א׳רסב. בפ' הכותב (כתובות פ"ו ע"א) ואי ליכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבע"ח יהיבנ' לכתו' לא יהיבנ' מ"ט יותר משהאיש רוצה [לישא] וכו' יש להקשות מה דאמרי' לעיל (פ"ד ע"א) לכתו' אשה משום חינא ולא לבע"ח ואפי' ר' בנימין לא פליג דיהיבנא לבע"ח אלא מפני שהוא כושל אבל אי שתיהן שוי' יהיבנא לכתו' אשה ותי' ר"ת דהכא ה"ט דיהיבנא לבע"ח שלא תנעול דלת בפני לוין ובאשה לא שייך לנע"ד [כדאמרי' יותר ממה שהאיש וכו' אבל לעיל דלאחר מיתה ליכא נע"ד] אי יהיבנא לאשה ולא לבע"ח דהא מלתא דלא שכיח' דלעולם לא אשכחן אלא במי שמת והיו עליו כתו' אשה ובע"ח והיו לו מלוה או פקדון ביד אחרי' ומלתא דלא שכיח' [הוא] הלכך לא ימנע בשביל כך מלהלות לו ליכא נע"ד. וכדאמרי' בר"פ הנזקין (גיטין נ' ע"א) דלא מסיק מלוה אדעתי' דמת לוה אבל הרי"ץ אומר דאפי' אי איירי הכא אחר מיתה לק"מ דלעיל מיירי בזוזי דאף אי נקיט להו בע"ח בדינא לא מצי נקטיט להו דאין דינו לגבות ממטלטלי ויהיבנא לאשה לכתו' דעדיפא טעמא משום חינא אבל הכא מיירי בדבר שדינו של בע"ח בו או אפי' במטלטלי אחר תקנת הגאוני' יהיבנ' לבע"ח ברישא וכ"כ בפר"ח. אבל לפר"ת קשה מעט בס"פ גט פשוט (בבא בתרא קע"ד ע"א) פסקי' והלכתא מע"פ גובה מן היורשי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אלמא דשייך נעילה לאחר מיתה. ואי ליכא ארעא אלא לחד לבע"ח יהיבנ' אלמא חזי' היכא דזמנן שוה קדים בע"ח לאשה מכאן מוכיח ר"ת דלתקנת הגאוני' דתקנו דבע"ח ואשה גובי' ממטלטלי' היכא דליכא מטלטלי' אלא לחד טריף בע"ח מקמי אשה אפי' קדם זמן כתו' לזמן השטר [דכזמנן] שוה דמי דכיון שלא תקנו שתטרף מן הלקוחות ולא חייל שיעבוד כתו' עליהו כלל דהא אמרי' פ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ז ע"א) גבי דאיקני ומכר את"ל לא משתעבד [הא] לא משתעבד ואת"ל משתעבד או דלמא לבתרא משתעבד והשתא משמע דאי לא משתעבד ליכא לספוקי מי גבי' ברישא אפי' מיני' דידי' דפשיטא לי' דתרוייהו גבי בהדי הדדי כיון דלא משתעבד לגבות מן הלקוחות וכאלו זמנן שוה חשבי' להו ה"נ כיון דליכא שעבוד על המטלטלי' לגבות מן הלקוחות הוי כאלו זמנן שוה וטריף להו בע"ח ברישא ואע"ג דלעיל איכא למ"ד כתו' אשה משום חינא ואפי' מאן דפיג מודה היכא דליכא כושל לאשה יהיבנ' לא משום חינא ה"ט כיון [דאין] דינו של בע"ח לגבות ממטלטלי ואי הוי יהיב להו [נפקד] ליתומי' לא מצו נקיט [להו] בדינא עדיפא כתו' אשה משום חינא כיון דאין דינו לגבות לא שייך נע"ד [אבל] בדבר שדינו של בע"ח לגבות בו כגון מקרקעי או אפי' מטלטלי אחר תקנת הגאוני' לבע"ח יהיבנא ליה ברישא. ואין נ"ל מכאן ראי' דלכאורה נראה דמחיים מיירי הכא ולהכי יהיבנ' לבע"ח ברישא דאיכא נע"ד אבל לאחר מיתה דליכא נע"ד כדמוכח בהנזקין דלא [מסיק] אדעת מלוה דמית לוה ונפלו נכסי קמו יתמי עדיף כתו' אשה משום חינא וכן פי' בספר רב אלפס בשם רב האי גאון דבמטלטלי' בזה"ז בעל חוב קודם ועוד פי' [שיש] מפרשי' דהכא מיירי דוקא בשטר כתו' [ושט"ח יוצאי' ביום אחד] דדייני' בי' שודא כדאמרי' לקמן (צ"ד ע"א) שני שטרות יוצאי' ביום א' רב אמר חולקי' ושמואל אמר שודא [ואתא אמימר לאשמועי'] הכא דע"י שודא לבע"ח יהיבני ולא לאשה מטעם דיותר משהאיש רוצה כו' אבל היכא [ששט"ח וכתו' אשה שוין כגון לוה ונשא ואח"כ קנה] נכסי' קיי"ל במי שמת דיחלוקו א"נ במטלטלי בזה"ז [דקיי"ל דיחלוקו לא אמרי' בכה"ג לבע"ח יהבינ' לאשה לא יהיבנ'] כיון דלא שייך כאן שודא אלא יחלוקו האש הובע"ח. ונראה שזה פר"ח שפי' לעיל שאין נראה לי דהא סתם קתני האי מאן דאיכא עלי' כתו' אש הובע"ח משמע דכל היכא דכי הדדי [נינהו] דליכא דינא דהקדמה לבע"ח יהיבנ' לה.
1