תשובות מהר"ם, דפוס פראג שי״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 318

א׳שיח. ראובן אפטרופיס של יתומי' תובע אלמנת שמעון כל הממון הנשאר לבעלה בין בחובות בין בפקדונות ומ"ג ליטר' שהיו בפרי"ש והיא היתה נושאת ונותנת בתוך הבית ואלמנת שמעון טוענת כל מה שבידה מחובות ישנות של בעלה הראשון [היא] שהם של בניה וכל אשר הי' לבעל הוציאו ומפקדון של פריש' לא נשאר כלום ועתה נראה בעיניו לזכות האלמנה משני טעמי' דנאמנת על מה שבידה ועל כל החובות לומר של פלוני הם ואע"ג דתניא בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"ב ע"ב) וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאי' על שמה ואמרה שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמה [עליה] להביא ראי' [האמר] התם גבי אחי' אבל חלוקי' בעיסתן אימור מעיסתו קמץ אלמא כי איכא למתלי תלי' ומהמני' לי' גבי אשה [נמי] וזאת האלמנה יש לתלות בעלה הראשון וגם במה שנשאר בידה שלא נתנה לבעלה השני שהיתה נושאת ונותנת בממון של בניה קודם שנשאת לשני וכל מה שהיתה מרווחת בהן הכל של בניה כל זמן שלא אמרה ראו מה הניח לי בעלי כדתנן במי שמת (קמ"ג ע"ב קמ"ד ע"א) דהך דקתני וכן האשה שהשביחה הביחה לאמצע לא שתטול [מן] השבח כלום אלא כדמוקי לה בגמ' באשה יורשת ולאמצע היינו שחולקי' בשוה ואין נוטלת בשבח חלקם וכן גדולי' וקטני' חולקי' קטנים עם גדולי' בשוה ולא מצינו שיהא כח לבעל להוציא שכר טורח אשתו במה שטורחת אצל אחרי' בחנם דהא דקתני התם השביחו לאמצע היינו שחולקי' בשוה ונוטלי' קטנים שהשביחו [כגדולים] ואין האשה והגדולי' נוטלי' כלום בשבח אחרי' וכ"ת דוקא אשה יורשת דמי' לשותפי' דמחלו אהדדי כדקתני בתוספתא גבי שותפי' אבל שאינה יורשת לא מחלה ונוטלת בשבח אע"פ שלא אמרה ראו מה הניח לי בעלי לא יתכן כלל כדמוכח [בתוספתא] במי שמת דתניא האשה שהיתה כשרתה פי' מכשרת' במלאכתה ועמדה והשביחה הנכסי' לא תאמר תטלי מה שהשבחתי הנכסי' אלא אם יש בהן אחריות גובה כתובתה ואם לאו אינה גובה כתו' משמע דאינה גובה בשבח כלל ואע"ג דמיירי באשה [שאינה] יורשת מדלא קתני השביחה לאמצע כדקתני [במתני'] במי שמת [ועוד מדקתני בתוספתא] בתר הכי גבי אחים שהניח להם אביהם נכסי' ולאחד מהם יש לו בנים ועמדו והשביחו בניו של זה הנכסים והביאו לבית לא יאמר תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסי' וכן הם לא יאמרו תנו לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו לאמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע ומדלא תני הכי גבי אשה ש"מ דמיירי בשאינה יורשת ואפ"ה אין [לה] שבח כלל ואפי' הי' כח לבעל להוציא שכר אשתו ה"מ במקום שנהגו נשים לעשות מלאכה שיכול לכופה למעשה ידיה אבל באלו המקומות לא נהגו ושנינו בתוספתא מקום שלא נהגו לעשות אין יכול לכופה וכיון שאין יכול לכופה א"כ תטרח בחנם אם תרצה. ועוד יש טעם אחר לזכות האשה כיון שתובעת מזונותיה כל [מה] שתפסה יכולה לעכב אפי' כמה וכמה כדאמ' בפ' אלמנה בכתו' (צ"ו ע"א) מעשה בכלתו של ר' שבתאי שתפסה דיסקיא מלאה מעות לכתובתה ולא הי' כח ביד חכמי' להוציאה מידה משמע שדבר גדול היה שם. ואמרי' בירושלמי פ' אלמנה (ה"ב) תני אלמנה שתפסה אלף זוז אין מוציאי' מידה ומסיק דאפי' [הוי] מה שבידך לא אמרי' ואע"פ שה"ג ור"ח פסקו שתפיסה לאח מיתה לא מהניא נראה דברי הריב"ן שפי' לפני רש"י דמהניא דאי מחיים מיירי [היכי] אמר רבינא לא אמרן אלא למזוני אבל לכתו' מפקי' מינה וקאמר נמי הכי אמרי' משמי' דרבא כותיך הא אמר רא גופי' משמי' דר"נ פ' הכותב (כתובות פ"ד ע"ב) והוא שתפסה מחיים ומשמע דקאי בין אכתובה בין אבע"ח. ועוד תנן פ' האשה שנפלו (כתובות פ' ע"ב) [גבי שומרת יבם] הניח פירות תלושי' קדמה היא זכתה ולא פליג עליה ר"ע ואע"ג דהיא תפסה לאחר מיתה ופר"ת כמחיים חשיבי דכיון דלא אמר [אלא] בשעת שבועה [דטעמא] דר"ע לפי שכולן צריכי' שבועה ואין היורשים צריכים שבועה ומחיים וכן בחיי היבם [לאו] שעת שבועה היא ומטעם זה נמי דין הוא שתועיל תפיסה למזונות אפי' לאחר מיתה דקיי"ל כמ"ד למזוני לא בעי' שבועה ומודה ר"ע היכא דלא בעי שבועה דינתן [לכושל] שבהם וסוגי' דהתם כרבא ולא כמר בר רב אשי דאמר לכתו' נמי [מהני] תפיסה ואפי' לדברי האומר דאין תפיסה מועלת במטלטלי לאחר [מיתה] אפשר דה"מ בימי חכמי התלמוד דכתו' לא גבי' ממטלטלי אבל עכשיו שתקנו הגאונים דמטלטלי משתעבדי לכתו' למה לא תועיל תפיסה לכתו' ולמזונות הא ב"ד מוציאים מידם להגבות מזונותיה וכתובתה הלכך כל מה שתפסה אפי' [טובא] תפסה ועוד דאשה זאת מוחזקת מחיים דאי משום שנעשית אפטרופ' בחיי בעלה ואמרי' גבי ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי פרק הכותב (כתובות פ"ה ע"א) אית לך סהדי דתבעתינהו ולא יהבו ניהלי' כו' עד א"כ תפיסה לאחר מיתה הוא לא דמי דהתם פקדון הוי אבל כאן מעצמה נתמנית והיא היתה מושלת עליו ולא הי' מושל עליה ולא הי' בו כח להשיא בנותיו מאשה אחרת מאותם ממון כי היא היתה גברת ומה שעושה הוא שיעשה ואין לך תפיסה מחיים גדולה מזו. ולענין מה שתובעת מזונות ממה שנשאר מבעלה השני אין נראה להאמינה על מה שבידה לומר של פלוני הם לענין [שתטול מזונות משר נכסיו]. שמשון בר' אברהם.
1