תשובות מהר"ם, דפוס פראג שי״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 319
א׳וזאת השיב ר"י אחיו.
1
ב׳שיט. אשר כתבת' אלופי ראובן אפוטרופיס כו' וזיכת האלמנה דנאמנת לומר על מעות שבידה של פלוני הם יה זיכה ויפה חייב אבל מתך דבריו ניכר שעשיר גדול היה אותו האיש וא"א שלא היו אונות ושטרות יוצאות על שמו וגם חותמות כתובי' על שמו וגם בלא חותמות יודעי' השכנים למי עיקר משא ומתן היה אם לו אם לה והא פשיטא דאותם היוצאים על [ידו] דשלו הם דיש לתלות ולומר דשלו הריוח ואינה נאמנת לומר שהכל הוציא ואפי' בלא חותמות ושטרות אך ידוע לשכנים מקצת החובות שנעשו על ידו או כולם ביוצאים על שמו השיבנא ליה וראוי לגזור על השכנים להגיד דבר אמת ואם אין החובות ידועות אלא שיודעי' השכנים שעיקר משא ומתן היה שלו לעשות בו כל חפצו כל זמן שהיה קיים והאשה טוענת שהכל שלה [כדין] מרומה השבי' ליה וראוי הדיין להסתלק ממנו עד שיתבררו הדברים. ומה שכתבת' עוד דאע"ג דתנן האשה שהשביחה [שביחה] לאמצע ולא יזכה בעלה בכחצי השבח שמוחלת לבניה שכר טרחה יפה פירוש לפום ריהטא דלא מבעי' אצל בניה אלא אפי' אצל בני הבעל כן הוא מדפ' פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ד ע"א) אשה מאי עבידת' ומוקי לה באשה יורשת משמע דאם אינה יורשת אם היא נזונת פשיטא דאין לה כלום בשבח של מעשה ידיה דשלהם ואם אינה ניזונת כגון שתבעה כתו' ב"ד מ"מ אין לה בשבח שמוחלת להם שכר טרחה אלא נוטלת כתו' והולכת לה והכי משמע בתוספתא דמי שמת בההוא שהבאת' אשה שהיתה משכרת וכו' משמע דאין גובה כלל מדלא קתני גובה לאמצע כדקתני בתר הכי גבי אחי' שהשביחו נכסים. ומיהו היה נראה דאינה מוחלת שכר טרחה כלל אפי' אצל בניה דלא מצינו מחילה אלא אצל אחי' דתנן בהן השביחו לאמצע וכן בשותפי' בתוספתא או באשה דדמיא לאחי' ושותפי' כל זמן שלא חלקו ומחלו אהדדי אבל אשה אצל בנים כיורדות בנכסי אחר דמיא ונוטלת שכר טרחה כדין יורדת שלא ברשות ובתוספתא אין ראוי לשנות לאמצע כיון דאין לה חלק בנכסים ובשדה שאינה עשויה ליטע אינה נוטלת אלא ביציאה אם השבח מרובה ואם היא עומדת ליטע פעמים לשליש פעמים לרביע או אם הם נכסים [שאין] להם אחריות כגון מעות לעיסקא אינו כ"א שכר מועט כיון שלא קבלה עליה אחריות ובהא משמע דאיירי בתוספתא וכן משמע ולא עוד וכו' דלא מבעי' בשבח שאין לה אלא אפי' כתו' אינה גובה מהן אע"פ שהשביח אם הם נכסי' שאין להם אחריות הלכך שכר טרחה נוטל. ומ"מ יפה פי' אחי דאין לבעל כלום דכל שאינה תובעת מן הבנים אלא בפי' אמרה כי בחנם עושה למה יטול הבעל דאפי' היה כח הבעל להוציא שכר אשתו היינו דוקא מקום שנהגו לעשות מלאכה כדפי' בתשובתו. אבל מה שכתב אחי שעושה אצל בעל יותר ממה שחייבהו חכמים וכל מה שמעדפת מן הראוי הוי שלה בשאין מעלה לה מעה כסף [לא] וזכר מעה כסף אלא במשליש אשתו אבל בהיותה אצלו והוא נותן לה כל צרכיה מה צריך יותר והלא כמה וכמה מעות יש כאן. וטעם שני שכתב אחי דכיון שתבעה מזונות דכל מה שתפסה יכולה לעכב אפי' כמה וכמה מההיא [ירושלמי דפ' אלמנה] א"כ לא שבקית חיי לכל [בריה] וכל הנשים שהן גבירות ויש להן בנים [קטנים יקחו הכל ולא יתבעו לעולם כתובה ויתפשו הכל עבור מזונות וכן שאינן גבירות אם יש מטלטלי' גדולי' בתוך הבית] או כסף או זהב יקחו הכל [מיורשים] אלא יש ללמוד פירוש דהא מלתא דקאמר התם א"ל ר' יוסי לר' בא מכיון שהיא עתידה לשבע אמרי' לה חוי מה שבידך וא"כ גם כאן שלקחה הכל ואין עתידה לשבע בסוף אמרי' לה חוי ומוציאי' מידה כל היותר ממזונות הראוי לי"ב חדש כי יותר אין ראוי לשאר בידה ממה שראוי למכור בפעם אחת בקרקעות ואהאי שיעורא אמרי' מה שתפסה תפסה ואלף זוז לאו דוקא א"נ בעשירה שראוי לכך בי"ב חדש א"נ מה שתפסה תפסה ראוי לומר אפי' יותר מי"ב חדש ובלבד שתפסה פחות מכדי כתובתה שסופה לשבע עוד על כתובתה אבל תפסה כדי כתו' שעדיין [צריכה] לשבע אבל [אי] לא ידעי' כמה [לא] ולכאורה אם היתה חוזרת ותובעת מזונות לאחר ימים [ואמרה] שכבר כלו לא היו מוכרי' קרקעות יתומים למזונות עד שתשבע כמה לקחה.
2