תשובות מהר"ם, דפוס פראג תס״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 462
א׳תסב. על ראובן שתבע את שמעון ולאה אמו ודינה בתה לדין ואמר נתתי גט לאשתי דינה והנחתי לה בת ונדרה לתן י' זקוקים לבתי ודינה ואמה ואחיה קבלו עליהם לשא ולתן באותן מעות והקרן והפרי היה להן לתן לבת בעת כניסתה לחופה ובתוך כך מתה הבת ועתה אני תובע מהם הקרן והפירי כדין הקרוב קודם לירושה ולאה השיבה עבור ממון זה לא ידעתי ולא נדרתי לשא ולתן באותו ממון ומתחלה הי' אותו ממון בידי והחזרתיה לאותו שמסרו לי ואין לי עסק עמך. נראה שלאה תשבע שכדבריה כן הוא ותפטור ואף כי יש עדים שהודתה לאה בפניהם שהיתה תופסת י' זקוקי' ממנה עתה בראש השנה אין בכך כלום דקיי"ל המלוה או המפקיד בעדי' א"צ להחזירו בעדי' אלא אם אמר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני וכנדון זה אע"פ שבר"ה כבר מת לוי שמא החזירתו לאותו שציוה לוי לתנם ועוד האי הודאה בעלמא הוא וקיי"ל מי שמודה בלא תביעה צריך שכנגדו לומר אתם עדי וזה שותק ואם לאו יכול זה לומר שלא להשביע א"ע נתכוין ואין בהודאתו כלום ומזה אין להאריך. אך יש לדקדק ולהעמיק ע"י ב"ד ולברר למי מסרה הממון אע"ג דקיי"ל כמ"ד א"צ לברר מיהו היכא דנראה לדיינים שהדין מרומה היום הזה צריך לברר מפני הרמאים שנתרבו וכ"פ המיימוני וכן ראיתי רבותינו פוסקים הלכה למעשה. ודינה השיבה י' ליטרי' נתתי ללוי כאשר התנית בשעת נתינת הגט למוסרם לידו והוא היה נאמן מדעת שנינו והוצרכתי לתן לו כי באמונת שמים קבלתי לתן לו י' ליטרי' וכן קיימתי ולא ידעתי שוב מה נעשה באותו ממון כלל גם לא נדרתי לשא ולתן באותו ממון כלל גם בזו תשבע דינה שדבריה אמיתים ותפטור אע"פ שע"א מכחישה ואומר שקבלה עליה לשא ולתן באותו ממון תשבע להכחיש העד. ועוד אומר אני שאף אם קבלה עליה להתעסק בם ונתעצלה ולא קיימה תנאי לא הי' שום חיוב בה וגם שבועה לא שייכא על טענה זו וכי עליה לשלם רבית שלא קבלה לא גרע ממבטל כיסו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומות כ"ש גנדון זה שלא קבלה דאין כאן חיוב שבועה. ועוד לפר"ת בריש ב"מ דהיכא דע"א מסייע לנתבע לפטור משבועה ובכאן ע"א מסייע לה ואמר שלוי אחיה היה נאמן ולצרף סכום החשבון מידי שנה בשנה. מ"מ אחרי שיש לירא מרמאות שיש בדין ותקנת שבועת היסת היום בדבר קל ואפי' בדר דליכא דדרא דממונא ואפי' בקרקעות כדפסק רב האי גאון תשבע דינה ותבאר היטב למי נתנה וע"פ מי נתנה בשבועה ותפטור. ושמעון השיב מה שאמרת שקבלתי עלי לשא ולתן באותן י' ליטרי' ולתן קרן ופירי בעת כניסת חופה ועתה מתה הבת ותובע את הקרן והפירי חלילה שקבלתי עלי זה כי הייתי בשפיר"א באותה שעה והגט והתנאי נעשה בוויזל"א ובעת התנאי אמר ראובן ללוי אחי אני רוצה שתהיה נאמן מאותם י' ליטרי' מקרן ופירי עד כניסת בתי לחופה והבת לא זכתה מעולם באותלו ממון ולוי לקחו כך סיפר לי בעצמו כי לא הייתי במלכות אז וכשנפטר לוי צוני לעשות בממון זה כפי צואתו וכל מה שצוני אחי שהיה נאמן קיימתי ומה שלא קיימתי אקיים עדיין ויש לי עדים שאחי הי' נאמן אז, ושמעון הביא ב' עדים שראובן עשה לוי שליש בעת נתינת הגט על ממון זה לתן לבתלו בעת כניסת חופה ואם תמות קודם חופה שהי' לוי להחזיר הממון לדינה משלם ואין לראובן להתרעם על אותו ממון לעולם ואף כי ע"א חזר בו ואמר ששקר ענה באחיו וע"י פיתוי נתרצה להעיד שקר אין נאמן להעיד אחר כדי דבור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועוד בנדון זה אף בתכ"ד אין יכול לפסול א"ע בעדותו דאדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דבורא נאמן מן העדות ומה שאמר שפתוהו לכך אינו נאמן כדאמר פ"ב דכתובות (י"ח ע"ב) ופ"ק דסנהדרין (ט' ע"א), גם ראובן הביא ב' עדים אחרים והכחישו את אלו ואמרו שהתנאי היה שאם תמות הבת קודם החופה שהאב היה לו לירש אותה ובנדון זה אם הי' הממון בעין לפנינו וזה בא לירש וזה בא לירש אוקי תרי תבהדי תרי וכאלו לא היה שום עדות דמי ואז הי' האב יורש ממילא גם אם היה לוי קיים והממון בידו הי' צריך להחזירו לאב אע"פ שהשליש נאמן וגם מגו שהי' יכול לומר נתתי הממון לראובן כבר ואינו בידי היה לו להית נאמן לתתו לדינה הא לא שייך בנדון זה הואיל ויש עדי' שנעשה שליש כמצות הבעל לאו כל כמיניה וגם מגו במקום עדי' לא אמרי'. ואל ישיבני אדם שכבר אמרתי אוקי תרי לבהדי תרי וכאלו אין שום עדות דמי דנהי דבעת פסק הדין נפסוק ככה מ"מ בעת הדבור שלו הי' מגו להכחיש דברי העדים קודם שבאו העדי' להכחישם ומגו כזה לא אמרי' וגם נמצא כן בד' אחים ביבמות (ל"א ע"א) ובכמה מקומות בתלמוד. וגם שמעון אם הממון עדיין קיים יתן לאב דלא עדיף שמעון מלוי הבא מחמתי' אם הי' חי ואע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ה"מ לגבי איסורא החמירו וזה לא שייך בנדון זה לגבי ממונא. אך אם שמעון נתן כבר הממון מידו שלא נתן לאב ישבע שמעון ע"ד ב"ד ויעמיקו עליו לבאר היטב שלא פשע בזה והיה סבור לעשות בזה דין תורה אחרי שקיים דברי לוי שהי' סבור שהי' נאמן וכל זה נעשה קודם שתבעו ראובן לדין ויפטור כי אנוס היה ואע"ג דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד (ב"ק כ"ו ע"א) לאו דוקא דאפי' נתקל דדמי' לגניבה וש"ש חייב בה נקרא אנוס גבי אדם המזיק וש"ח פטור בה (ב"ק כ"ט ע"א) וכ"ש בנדון זה שלא היה נביא וישבע ויפטור ובזה תלוי אם יבא הממון מיד שמעון ליד ראובן אז פטורה לאה ודינה משבועה שפסקנו למעלה ואם שמעון ישבע צריכי' לקיים פסק דינם ומה שטען שמעון שהבת לא זכתה בהנכסים טענת הבל הוא דזכין לאדם שלא בפניו וכאלו נעשה לוי שלוחו וזכתה הבת מיד באותן נכסי' כשבאו לידו. ומה שכתבת' שזה רוצה לפסול עדות של זה וזה של זה סתמתם דבריכם אמת הוא שאחר שמביא אדם ראי' יכול לפוסלו אף לאחר קבלת עדותו ואף אם הי' חשוד לשבועת שוא דרבנן או חרם דרבנן ילך למקום שאין מכירין אותו וכן פסק ר"י ויעשה תשו' ויאמר חשוד אני כדאי' בירושלמי (פ' כל הנשבעין ה"א).
1