תשובות מהר"ם, דפוס פראג תע״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 476
א׳תעו. קטן בן שנה או שנתיים שנשתמד עם אמו ומת א"ר שמתאבלין עליו דודאי גדול אין מתאבלין בסוף פ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ו ע"ב) משום באבוד רשעים רינה ור"ת אומר דאין מתאבלי' עליו וראי' [מתוספתא] דסנהדרי' (פרק י"ד) קטני עיר הנדחת שנדחו עמה ר"א אומר נהרגין וחכ"א אין נהרגי' ומדר"א אומר נהרגי' סברא הוא דלרבנן דאין מתאבלי' עליהן ולאו ראי' דמה ענין הודחו ללא הודחו דהתם מיירי דגדלי קצת ועבדו ע"ז אבל קטן שלא עבד כלל ואין יודע בין ימינו לשמאלו הוי כשאר ישראל והי' נותן ר"ת טעם ששמחה יש על מיתתו כי לולי היה חי סופו ללכת לעבוד ע"ז ואמר ר' דאי מטעם זה לא יתאבלו עליו קודם שהושם בטנוף תועבותם מאחר שהיה בידם ולא יוכלו לפדותו לא יתאבלו עליו אם מת ושם אין סברא שלא יתאבלו עליו ועוד לא מצינו שיניחו אבלות מטעם זה מיהו אמר ר"ת שמנהג הוא שלא להתאבל עליהם אך ששים ושמחים.
1