תשובות מהר"ם, דפוס פראג תע״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 478
א׳תעח. מנעורי אני משתומם על האוסרי' להתחמם כנגד אש הגוים [הנעשה] בשביל ישראל בשבת כי ראיתי את אבא מו' ורבי' משלם שהיו פרושים והיו מתחממים וכן גדולי עולם וטעמם כתבו [כדאמרי' בעלמא] הכל חולי' אצל המילה [דכחולה שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה]. כן הכל חולים אצל הקור ואם אין ממש חולים מצטערים הם לכל הפחות ואמרי' (יבמות ס' ע"א) גונח יונק חלב בבת ואע"ג דמפרק כלאחר יד הוא [במקום צערא דחולה שאין בו סכנה] לא גזרו בי' רבנן ופסקי' התם [הכי הלכתא דלית] הלכתא כאבא שאול דאמר פ' חרש (קי"ד ע"א) [דאסור דגזרו רבנן] ואבא שאול נמי לא אסר במקום שיש צערא אלא שבות דאית ביה מעה אבל שבות דלית בי' מעשה לא גזור כדאמרי' כבי ינוקא (עירובין ס"ח ע"א) ולולי יתמהו עלי הייתי מתיר אף האמירה בפירוש כ"ש אם הגוי עושה מעצמו בשביל ישראל וישראל מתחמם כנגדה. ואין להחמיר גבי צערא שהרי מכחל עינה בשבת מגוי אע"ג דישראל עוצם [עיניו] ופותח ומסייע אין [בו] ממש ושרי (ביצה כ"ב ע"א) כ"ש היכא דלא נגע ולא עביד אפי' עקימת שפתיו ואפי' מעשה שרי' בכבוי גחלת של מתכות משום היזק כהן גדול [כדאי' יומא ל"ד ע"ב] אם הי' חולה או זקן או איסטניס מטלילי' עששיות של ברזל לתוכו והכל איסטניסים לגבי הקור והמתחממים יתענגו על רוב שלום. אך רבי' שמחה כתב להיפך לאיסור וראיתי מהר"ר חיים ז"ל שהוא מתחמם כדברי רבינו יום טוב.
1