תשובות מהר"ם, דפוס פראג תק״נTeshuvot Maharam, Prague Edition 550
א׳(ליקוטי' ממיימוני).
1
ב׳תקנ. פ"ג (מה' עדות ה"א) אחד ד"מ וא' ד"נ בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם אבל אמרו חכמי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אין עידי ממון צריכי' דו"ח כיצד אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנת פלוני אע"פ שלא כיונו החדש ובמקום ומטבע פלוני עדותן קיימת. בד"א בהודאות ובהלואות ומתנות ומכירות אבל דיני קנסות בעו דו"ח ואצ"ל בגלות ומלקות. וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה וחשש [לו] צריך דו"ח כע"נ אע"פ שהן הודאות והלואות. אע"פ שאין עידי ממונות צריכי' דוח אם הכחישו זה [את זה] בדרישה וחקירה עדותן בטילה אבל בבדיקות עדותן קיימת. כיצד א' אומר בניסן לוה ממנו והשני אומר בא' באייר א' אומר בירושלם וא' אומר בלוד או א' אומר חבית של יין הלוהו וא' אומר של שמן הרי הוכחשו בדרישה ועדותן בטילה. אבל אמר א' בדיוטא העליונה וא' אמר בדיוטא התחתונה עדותן קיימת א' אמר מאה וא' אמר מאתים חייב לשלם מנה שיש בכלל מאתים [מנה] וכן אמר א' דמי חבית יין וא' אמר דמי חבית של שמן משלם בפחות שבדמים וכן כל כיו"ב. דין תורה שאין מקבלין עדות לא בד"מ ולא בד"נ אלא מפי העדים [שנאמר עפ"י שנים עדים] מפיהם ולא מכתבם אבל מד"ס שחותכי' ד"מ בעדות שבשטר אע"פ שאין העדי' קיימי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ואן דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואצ"ל במכות וגליות אלא מפיהם. עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין יכולי' לחזור בהן. כיצד אמר מוטעה הייתי שוגג הייתי לפחד עשיתי נזכרתי שאין הדבר כן אין שומעי' לו ואין יכול להוסיף בעדותו תנאי. בד"א שיכולי' לקיים השטר שלא מפיהם כגון שהי' שם עדים שזהו כתב ידם או שהי' כתב ידם יוצא במקום אחר אבל אם א"א לקיים השטר אלא מפיהם ואמרו כתב ידינו הוא אבל אנוסי' היינו קרובים היינו וכן מודעה נמסרה לנו על מכירה זו הרי אלו נאמנים ויבטל השטר. אבל [אמרו] פסולי עדות היינו בעבירה או בשוחד וכן אמנה היו דברינו אין נאמני' שזהו כמעיד שקר דאין אדם משים עצמו שרשע עד שיעיד אחר שהוא רשע. אמרו על תנאי הי' שטר זה אם הי' כתב [ידם] יוצא ממקום אחר אין נאמנים ואם אין השטר מתקיים אלא מפיהם נאמנים ואומרי' [לבעלי הדין] קיימו התנאי'.
2
ג׳ומה שאין מקבלין העדות אלא בפני בע"ד ה"מ בעדות ע"פ אבל השטר מקיימי' הב"ד ע"פ עידיו שלא בפני בע"ד ואפי' זה עומד וצוח ורוצה לפסול השטר מקיימי' ב"ד את עדיו] ואם יש לו רי' אח"כ לפסול יפסול. כללא של דבר כל דבר שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללו ביטל העדות או אם אמר תוספת תנאי בה אין שומעי' לו. מי שחתם על השטר ובא להעיד על כתב ידו בב"ד והכיר כתב ידו שהוא בודאי אבל אינו זוכר העדות כלל ולא ימצא בלבו [זכרון כלל] שזה לוה מזה מעולם ה"ז אסור להעיד על כתב ידו כי על מנה שבשטר הוא מעיד וזה אינו זוכר כלל. ובכל ענין שנזכר מעיד [אעפ"כ] אם הזכירו התובע אע"פ שנזכר אינו מעיד שזה דומה [בעיני] בע"ד כאלו העיד לו שקר בדבר שלא ידע אבל אם הי' [התובע ת"ח] והזכירו התובע [בזה] העדות ונזכר ה"ז יעיד לו שת"ח יודע שאלו לא זכר הדבר לא היה מעיד וקל הוא שהקלו בד"מ. שטר שיצא לב"ד ובאו עידיו ואמרו כתב ידינו הוא אבל מעולם לא ידענו עדות זה ואין אנו זוכרים אם זה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הוא כחרס עד שיזכרו עדותן וכל מי שלא דן כזה ה"ז לא ידע בד"מ בין ימינו לשמאלו. כל עדות שתבא לאדם הנאה ממנו אינו מעיד בו שזה כמעיד שקר לפיכך בני העיר שבא מערער [לערער] עליהם במרחץ או ברחוב של עיר אין א' מבני העיר מעיד בדבר או דן בו עד שיסלק עצמו בקנין גמור ואח"כ ידון או יעיד וכן שני שותפים. בני העיר שנגנב ס"ת שלהן הואיל ולשמיעה הוא עשוי שא"א לאדם לסלק עצמו ממנו אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאי' ראי' [מאנשי אותה] העיר. המטמין עדים לחבירו והודה בינו לבין [עצמו] והעדי' רואי' ושומעי' שהוא אומר לו ודאי יש לך אצלי כך וכך אבל אני מתיירא שמא תכפיני בדין למחר ה"ז אינו עדות עד שיודה בפני עדי' כתב המיימוני (פכ"א מה' מכירה ה"א) המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם אין מינו ידוע לא קנה. וקיי"ל כר"ש בן מנסיא דאזיל בתר אומדנא פ' יש נוחלין (קמ"ו ע"ב) וכ"כ המיימוני (פ"ו מה' זכי' ומתנה ה"א) וז"ל לעולם אומדן דעת הנותן אם היו הדברי' מראין סוף דעתו של נותן עושין אע"פ שלא פירש וכ"פ מהר"ם והאלפס וכמה גאונים.
3